לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהן את הבריות.

לעתיד לבוא כל מי שלא אכל נבילות וטרפות,

יזכה לחזות ב"קניגון של צדיקים",

היא המלחמה שבין הלויתן לשור הבר,

ולא עוד אלא שיזכה לאכול מסעודת הלויתן ושור הבר.

*   *   *

בין כל הנבראים הנפלאים שנבראו בששת ימי בראשית,

ברא הקב"ה את הלויתן זכר ונקבה (הלויתן ובת זוגו).

ראה הקב"ה שאם יפרו וירבו, לא יתקיים העולם בפניהם,

סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא.

*   *   *

הלויתן "דג השעשועים" של הקב"ה – "לויתן זה יצרת לשחק בו",

נמצא אי שם במעמקי הים…

אין רואים אותו… אך יש לו השפעה גדולה על העולם.

בשעה שהוא רעב הוא מוציא הבל מפיו ומרתיח מימות שבמצולה,

ובשעה שצמא עושה תלמים תלמים בים עד שהים אינו חוזר לאיתנו,

ואלמלא מכניס ראשו לגן עדן אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו.

*   *   *

לויתן עצום זה ממתין בסבלנות לקרב המכריע בינו לבין שור הבר,

כששור הבר נותץ את הלויתן בקרניו,

והלויתן שוחט את שור הבר בסנפיריו!…

ומשניהם עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים.

*   *   *

איך יתכן שלויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו,

הרי שנינו: "הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין,

חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין"?…

אמר הקב"ה: "תורה חדשה מאתי תצא" –

סודות התורה שהם בהעלם גדול כל כך לכשיתגלו ייראו לנו כתורה חדשה,

אז נבין שהקב"ה יתיר ללויתן לשחוט את שור הבר בסנפיריו,

כי בעצם הקב"ה ישחט את שור הבר באמצעות סנפיריו של הלויתן.

*   *   *

התורה היא נצחית ושייכת לכל זמן ולכל מקום,

לכן עניין הקניגיא של הלויתן ושור הבר

קשור לעבודת כל איש ישראל גם בימינו.

ללויתן ולשור הבר יש גם משמעות רוחנית,

הרומזת לשתי דרכים בעבודת ה' – לשני מיני צדיקים.

*   *   *

יש צדיקים בבחינת "לויתן", ויש צדיקים בבחינת "שור הבר".

צדיקים בבחינת "לויתן" הם צדיקי עליון,

נשמות מיחוד "אבא ואמא", "אחים ורעים",

הנקראים "לויתן" מלשון "הפעם ילוה אישי אלי",

שהם נלווים לה' ית' ללא הפסק.

צדיקים מיוחדים אלה הם בבחינת מיעוט, ואינם שייכים לרוב בני אדם.

רוב בני אדם שייכים לעולם הגשמי – "וידגו לרוב בקרב הארץ".

ואילו צדיקים אלה אינם בארץ אלא בים.

ובדומה לדגים המכוסים על ידי הים ואינם נפרדים מן המים,

צדיקים אלה מרגישים אלוקות כל הזמן ואינם נפרדים ממנו (כמו המלאכים),

ולכן נקראים "נוני ימא דאזלין ביבשתא".

*   *   *

ומעלה גדולה להם שיכולים לפרוח באויר כעוף,

ועולים ומתרוממים לגבהים אין סופיים נפלאים מאוד.

הם שטים בים מסוף העולם ועד סופו דוגמת הדגים,

ובטיסה אחת עפים כעוף מעלה מעלה עד רום המעלות על ידי כנפי האהבה והיראה.

שעבודת ה' שלהם היא ברוחניות דוקא –

בכוונת הלב ובמסירות נפש "בכל מאודך",

ובהתפשטות הגשמיות הקרובה למעלת הנבואה.

צדיקי עליון אלה עושים רצונו של מקום למעלה מ"והיה אם שמוע תשמעו" –

הרבה למעלה מעבודה גשמית של תורה ומצוות.

ודוקא על ידי עבודה רוחנית של מסירות נפש ב"אחד" מחברים את ה"יש" ל"אין".

הם מייחדים יחודים עליונים ובבחינת עליות בסתר –

ממשיכים את בחינת ה"סובב כל עלמין" ב"ממלא כל עלמין",

ועושים יחוד "אבא ואמא" (חכמה ובינה), שהוא המשכת אור חדש מאין סוף ברוך הוא,

שלמעלה מתורה ומצוות הממשיכים רק יחוד "זעיר אנפין ונוקבא".

וכך ממשיכים לעולם אורות עליונים.

*   *   *

רשב"י ובנו הם דוגמא לצדיקים מבחינת לויתן.

כשישבו במערה י"ג שנים וניזונו רק מחרובים ומים שנבראו למענם,

עבודת ה' שלהם היתה רוחנית, כי הרבה מצוות מעשיות לא יכלו לקיים.

הם לא אכלו מצה בפסח, לא קידשו על היין, לא בנו סוכה ולא נטלו לולב ואתרוג…

האריז"ל הוא בדוגמתם ובדרגתם.

*   *   *

כנגדם יש צדיקים בבחינת "שור הבר" שנשמותיהן נקראות "בהמת הארץ",

שעובדים את ה' דוקא בקיום מצוות מעשיות בגשמיות.

עבודתם היא בזיכוך גשמיות העולם שלכן נקראים "שור הבר",

מלשון "נקי ובר לבב" – זך וברור.

הם מגלים וממשיכים אור אין סוף דוקא במצוות מעשיות,

בפסח על ידי אכילת מצה, בשבועות על ידי מתן תורה,

בסוכות על ידי ישיבה בסוכה ונטילת לולב ומיניו…

ובמיוחד בקיום מצות "ושמחת בחגך",

שבזמן הבית היו מביאים שלמי שמחה בכל יום טוב –

"אין שמחה אלא בבשר".

ועכשיו שאין לנו בית מקדש "אין שמחה אלא ביין".

השמחה בבשר וביין היא בחינת אהבת ה' כרשפי אש ושלהבת,

[ש"אין שמחה אלא בבשר" אינו כפשוטו,

אין הכוונה שיאכל את בשר השור למלא בטנו וישיש בו, חלילה].

אמנם שור הבר בבחינת "פני שור מהשמאל" בא מדבר גשמי ובעל גבול,

אולם כשהפך לקרבן שלמי שמחה בחג נעשה בר וזך,

והתעלה להיות רצוי לפני ה' – "ריח ניחוח לה'".

על ידי זה נולדה אצל הצדיק בבחינת "שור הבר" שמחה לה' בהתלהבות כרשפי אש.

וזהו שאומרים: "ישמחו בך" – "בך" דוקא.

על ידי השמחה בחג ממשיכים אורות עליונים מלמעלה.

זוהי מעלת צדיקים אלה שממשיכים השפעות אלוקיות לחיי היום יום בעולם הזה.

*   *   *

אף על פי כן, דרגת הצדיקים בבחינת "שור הבר" נמוכה

לגבי ההילוך הנפלא של הצדיקים הנקראים "לויתן",

שעבודת "נוני ימא" דוקא בקרירות הדמים ובנחת ובטיסה אחת עולים מעלה מעלה.

אולם מכיון שאנו נמצאים בעולם העשיה הזה הגשמי,

ונתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים בעולם הזה ("לו" – לעצמותו),

להיות לו דירה טובה ורחבה וגדולה בתכלית הגדלות באורך ורוחב ועומק,

צריכים גם צדיקים שעבודתם ברוחניות לקיים מצוות מעשיות.

ואם העוף "זוטר חיותיה" והכשרו בסימן אחד, הרי שבהמה "חיותה רב".

היינו, כוח העבודה בעולם הזה בגוף ונפש הבהמית גדול ורב –

"ורב תבואות בכח שור",

"תבואות" באופן של ריבוי אמיתי שאין ריבוי גדול ממנו,

דוקא ב"כח השור", דוקא בעבודת האדם התחתון ולא באופן של נהמא דכיסופא.

וכמו חיות המרכבה הנושאות את הכסא.

*   *   *

לעתיד לבוא הלויתן יעשה מלחמה עם שור הבר וישחטנו בסנפיריו,

אין "ושחט אלא "ומשך" שבאמת השחיטה היא משיכה והעלאה ממקום למקום,

(כמו שמושכים את ה"חי" על ידי השחיטה להיות דם ובשר כבשרו של ה"מדבר")

ודוקא על ידי הסנפירים עיקר העליה של הלויתן, שבהם הוא שט,

ובטיסה שלו הוא מעלה את "שור הבר" בעליה שלמעלה מכוחו.

אמנם בימינו שחיטה כזו פגומה לחלוטין מחמת ההפסק,

אך לעתיד לבוא היא תהיה דוקא באופן זה.

כי בעליות שהלויתן יעלה את שור הבר יהיה הכרח בהפסקים,

לפי שלא יוכל שור הבר לעלות בבת אחת בכל ההיכלות,

צריך הפסק בין היכל להיכל (היכל הזכות, היכל הרצון כו')

לכן ה' יתיר פגימה זו.

*   *   *

גם שור הבר יעלה את הלויתן על ידי שידקרנו בקרניו, בדרגה הנעלית ביותר שלו,

("קרני החיות כנגד כולם").

כי מבחינה אחת עבודתו נעלית יותר אף שהיא גשמית.

כי על פי תורה צריך לקיים "ושמחת בחגך" ו"אין שמחה אלא בבשר ויין",

ומבחינה זו הוא יעלה את הלויתן.

*   *   *

בסופו של דבר, הקב"ה יראה לצדיקים לעתיד לבוא,

שכללות עבודת כל אחד משניהם טובה כאחת.

לכל אחד מהם המעלה שלו –

ל"נוני ימא" מעלת העפיפה ול"שור הבר" מעלת הכח.

הצדיקים מבחינת לויתן הם נשמות מבחינת "אמא" (בינה),

שהים מכסה אותם ואינם נפרדים,

ואילו השור – נשמות מבחינת "מלכות" (הנקראת "בהמה רבה")

הם יש ודבר נפרד ("בהמת הארץ").

אך בכוחו של שור הבר להעלות את הלויתן (שמבחינת "חכמה ובינה")

לאור ה"כתר" שלמעלה מ"חכמה".

כי אמנם "ים" למעלה מ"יבשה",

אך בגילוי הארה רבה ועצומה שלמעלה מסדר השתלשלות,

"הפך ים ליבשה", כי שם "ים" ו"יבשה" שוים.

ואדרבה "במחשבה הקדומה ארץ קדמה".

*   *   *

ואכן, מצד סדר ההשתלשלות שמלמעלה למטה יעלה הלויתן את שור הבר,

אולם מצד הבחינה שמלמטה למעלה ש"במחשבה ארץ קדמה",

יעלה שור הבר את הלויתן.

מה גם שלעתיד לבוא תהיה "ארץ" למעלה מ"מים",

כך ששור שכוחו חזק לעול ("עול המצוות") יש בו מעלה ומדרגה יתירה,

שעל ידי ה"עול" וה"ביטול" נמשך לנשמה "אור מקיף" בחינת "לבוש" לנשמה,

ובאמצעות לבושים אלה מתעלים לדרגת "מהלכים",

בלבושים אלה ועל ידם אפשר ללכת בים ולעלות מעלה מעלה.

כי "נעוץ סופן בתחילתן",

ועתידה מלכות דאצילות להיות "אשת חיל עטרת בעלה".

ו"נעוץ תחילתן בסופן" והיא בחינת "כתר" ב"אור חוזר".

ועוד ש"זעיר אנפין" (המדות דאצילות) בשורשו למעלה משורש "חכמה ובינה",

(כי "זעיר אנפין בעתיקא קדישא תלייא ואחיד"),

אלא שנמשך למטה.

לכן כשם שב"מידות" יש כח למעלה ממה שהיה ב"שכל" המולידן,

כך יש כח לנשמות שמבחינת "שור הבר" להעלות את הנשמות שמבחינת "לויתן".

ובאכילת הסעודה של הלויתן ושור הבר יתאחדו שתי דרגות אלה.

*   *   *

לא נותר לנו אלא להתכונן לסעודת "שור הבר והלויתן",

המיועדת לצדיקים – "ועמך כולם צדיקים" –

מתוך אמונה וידיעה ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו",

וכל הדברים האלו יתקיימו במלואן וכפשוטן (המהרש"א).

וכפסק תורת החסידות,

שסעודת שור הבר והלויתן תהיה סעודה גשמית,

בה יזכו לסעוד כל עם ישראל בשבת אחים גם יחד

בהתוועדות חסידית כפשוטה ממש,

ולא עוד אלא שנזכה גם ל"יין המשומר מששת ימי בראשית",

"נכנס יין יצא סוד" –

שאז יתגלו לנו רבדים חדשים של פנימיות וסודות התורה.

*   *   *

וכדברי הרבי: "הדבר היחיד שחסר הוא – שיהודי יפקח את עיניו כדבעי,

ויראה איך הכל כבר מוכן לגאולה, יש כבר את ה"שולחן ערוך",

יש כבר את הלויתן ושור הבר ויין המשומר,

ויהודים כבר יושבים סביב השולחן –

"שולחן אביהם" (מלך מלכי המלכים הקב"ה),

יחד עם משיח צדקנו".

*   *   *

עלינו רק לפקוח את עינינו – ללמוד תורה ובמיוחד תורתו של משיח

ולהפיצה כדי שתאיר את עינינו,

עד שנזכה לשלימותה בקיום היעוד "תורה חדשה מאתי תצא" תיכף ומיד ממש.

יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

(על פי מאמר הרבי ש"פ שמיני "לויתן זה יצרת לשחק בו" וליקוטי תורה פרשת שמיני)