א. "אך הנביא אשי יזיד… את אשר לא צויתיו"

על הפסוק[1] "אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר, ואשר ידבר בשם אלקים אחרים…", נאמר בגמרא[2]: "אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי – זה המתנבא מה שלא שמע, ואשר לא צויתיו – הא לחבירו צויתיו, זה המתנבא מה שלא נאמר לו, ואשר ידבר בשם אלקים אחרים – זה המתנבא בשם עבודה זרה". מכך לומדים, שכל שלשת הסוגים של נביאי השקר – "מיתתן בידי אדם", כנאמר בסוף הפסוק "ומת הנביא ההוא", והכוונה היא למיתת חנק – בידי אדם.

לאחר מכן אומרת הגמרא[3]: "המתנבא מה שלא נאמר לו – כגון חנניה בן עזור…". ומוסבר בגמרא, שאת ה"נבואה" שאמר חנניה "כה אמר ה'… שברתי את עול מלך בבל"[4], הוא למד בקל־וחומר מנבואת ירמיהו "כה אמר ה' צבאות הנני שובר את קשת עילם"[5]. וכיון שהוא למד זאת מנבואה שנאמרה לירמיהו, הרי זוהי כנבואה ש"נאמרה לחבירו", ולכן הוא מוגדר כ"מתנבא מה שלא נאמר לו".

מהרש"א מסביר, שחנניה בן עזור לא היה רק "מתנבא מה שלא נאמר לו", אלא גם "מתנבא מה שלא שמע". כי בנוסף למלים "שברתי את עול מלך בבל" הוא הוסיף לנבואתו דבר שהקדוש־ברוך־הוא כלל לא אמרו – "בעוד שנתים ימים"[6]. (והגמרא מציינת שם, ש"המתנבא מה שלא שמע כגון צדקיה בן כנענה", ולא מציינת כדוגמא לסוג זה את חנניה, מפני שצדקיה הוא לפני חנניה).

בכך מבאר מהרש"א את לשון הפסוק "לא שלחך ה' ואתה הבטחת את העם הזה על שקר"[7], שהמלים "לא שלחך ה'" מתייחסות לנבואתו "שברתי את עול מלך בבל", אשר היתה אמנם אמת, אך "לא שלחך ה'" – "מתנבא מה שלא נאמר לו", ואילו המלים "ואתה הבטחת את העם הזה על שקר' מתייחסות להבטחתו "בעוד שנתים ימים…", אשר היתה שקר – "מתנבא מה שלא שמע".

ב. מיתה בידי אדם או בידי שמים?

לפי זה מובן, לכאורה, הנאמר בהמשך הפסוק "לכן כה אמר ה' הנני משלחך… השנה אתה מת"[8],

והרי המלה "לכן" מתייחסת לשני החטאים המפורטים לפני כן: "לא שלחך ה'" ו"ואתה הבטחת… על שקר", אשר עליהם מגיעה מיתה בידי אדם –

וחנניה נענש בעונש מוות לא כ"מיתה בידי שמים", שהרי על החטאים המוזכרים אין מגיעה מיתה בידי שמים אלא מיתה בידי אדם, וקשה לומר שהוא עבר לפני כן[9] עבירה אחרת שמגיעה עליה מיתה בידי שמים, שהרי אם כך[10] היה הדבר מוזכר במקום כלשהו,

אלא זהו עונש על שתי העבירות שהוזכרו לעיל, שעליהן מגיעה מיתה בידי אדם, אך כיון שבית דין לא דן אותו (אם משום שלא היתה אז סנהדרין, או משום ש"רבים מרשעי ישראל עזרו לו")[11], הגיעה מיתתו מלמעלה[12], כנאמר בגמרא[13], על זמננו[14], ש"דין ד' מיתות לא בטלו".

אך אדמו"ר הזקן אומר בתניא[15]: "ובמיתה בידי שמים מת ממש קודם ששים שנה[16] כחנניה בן עזור הנביא בירמיהו". ואין מובן: מנין מסיק אדמו"ר הזקן שחנניה בן עזור נענש במיתה בידי שמים, בשונה מהנראה בפשטות, שהוא היה חייב מיתת בית דין, ומת מפני "דין ד' מיתות"?

ג. חבריה דמיכה ועדו הנביא

יותר מכך יש להבין:

בהמשך אותה סוגיה[17] נאמר "ושלשה מיתתן בידי שמים… הכובש את נבואתו, והמוותר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו". והגמרא[18] אומרת "והמוותר על דברי נביא, כגון חבריה דמיכה… ונביא שעבר על דברי עצמו, כגון עדו הנביא".

ואין מובן: אף אם יש לאדמו"ר הזקן הוכחה לכך שחנניה מת בידי שמים – מדוע הוא צריך להוכיח זאת מחנניה בן עזור, אשר בפשטות נראה, שאצלו חל "דין ד' מיתות" – והרי יכול היה להוכיח זאת מחבריה דמיכה ומעדו הנביא, אשר לגביהם נאמר במפורש שהיו חייבים מיתה בידי שמים, ובתנ"ך[19] מסופר כיצד התרחש העונש?

ד. דיוקים בלשונו של אדמו"ר הזקן

את כל השאלות הללו מיישב אדמו"ר הזקן בלשונו המדוייקת: בהביאו הוכחה מחנניה בן עזור ש"במיתה בידי שמים מת ממש"[20], אין הוא מסתפק במלים "כחנניה בן עזור" בלבד, אלא הוא מוסיף את שתי המלים "הנביא" ו"בירמיהו". ונדרש הסבר:

א בתנ"ך מסופר רק על אדם אחד בשם חנניה בן עזור. ומדוע צריך אדמו"ר הזקן להוסיף את הסימן "הנביא"?

שאלה זו אף קשה יותר: לגבי תואר "נביא" שבו מכנה התורה את חנניה בן עזור[21], יש שני פירושים: (א) מפני היותו לפני כן נביא אמת[22]. (ב) בתואר "נביא" מתכוונת התורה לנביא שקר [23].

לכאורה יש לומר, שבמלה "הנביא" שמציין אדמו"ר הזקן בקשר למיתת חנניה בן עזור,

אין הכוונה למשמעות של "נביא אמת", שהרי הגורם ל"וימת חנניה" איננו היותו לפני כן נביא אמת, אלא להיפך, אמירת נבואת שקר על ידו,

אלא, שבתואר "חנניה הנביא" הכוונה היא למשמעות של נביא שקר.

אך גם לפי הסבר זה אין, לכאורה, מקום למלה "הנביא" כאן, כי לפי שיטת אדמו"ר הזקן, שחנניה מת בידי שמים, יש לומר, לכאורה, שהוא מת בגלל ענין אחר, ולא עקב היותו "נביא" שקר, שהרי נביא שקר חייב מיתה בידי אדם, ולא מיתה בידי שמים!

ב כבר הוזכר פעמים רבות, שאדמו"ר הזקן אינו מציין מקור לדבריו, אלא כאשר הענין שהוא מצטט כתוב (בהבדלים) גם במקומות נוספים, או כאשר על ידי ציון המקור נוסף הסבר לענין, כגון המקור "ביואל" או "בישעיהו"[24].

יש להבין: הסיפור על חנניה בן עזור מופיע בתנ"ך פעם אחת בלבד, ומדוע מציין אדמו"ר הזקן את מקורו "בירמיהו"?

ה. "ולפעמים… נפרעין לאלתר"

יותר מכך מפליא:

לאחר שאדמו"ר הזקן אומר "כשעבר עבירה שחייבים עליה כרת היה מת ממש קודם חמישים שנה, ומיתה בידי שמים מת ממש קודם ששים שנה כחנניה בן עזור הנביא בירמיהו" – אף לפני שהוא מסיים את שאלתו "והרי נמצאו בכל דור כמה וכמה חייבי כריתות ומיתות והאריכו ימיהם ושנותיהם בנעימים"[25] – הוא מוסיף, בסוגריים: "ולפעמים גם במיתה בידי שמים נפרעין לאלתר, כמו שמצינו בער ואונן".

ובכך אין מובן:

א קושייתו "והרי נמצאו בכל דור כמה וכמה חייבי כריתות ומיתות והאריכו ימיהם ושנותיהם…" נובעת מכך שחייבי מיתות הגיעו לגיל ששים ומעלה. קושי זה אינו מתעורר מכך שאין נפרעים מהם לאלתר, שהרי "נפרעין לאלתר" רק "לפעמים".

ומדוע מובא כאן הענין "ולפעמים… נפרעין לאלתר", כאשר הקושי מבוסס רק על הענין של "מת ממש קודם ששים שנה"?

ב מהניסוח "גם במיתה בידי שמים נפרעין לאלתר" ברור, שבענין אחד כבר ידוע לפני כן ש"נפרעין לאלתר". ובהמשך לכך הוא מוסיף, שגם במיתה בידי שמים נפרעין לאלתר (לפעמים)[26]. ולכאורה, היכן מדובר לפני כן על ענין שבו "נפרעין לאלתר"?

ו. "וימת חנניה" – בידי שמים

ההסבר לכך הוא, שבהוספת המלים "הנביא" ו"בירמיהו", מתכוון אדמו"ר הזקן להוכיח, ש"וימת חנניה" לא היה מפני "דין ד' מיתות (אשר) לא בטלו", אלא היתה זו מיתה בידי שמים, כדלהלן בסעיפים ז' וח'.

ובהוספה "ולפעמים גם במיתה בידי שמים נפרעין לאלתר" הוא מבאר,

כיצד נלמדת מ"וימת חנניה" הוכחה לכך שבכל מיתה בידי שמים "מת ממש", כדלהלן בסעיף ט'.

בכך מובן גם מדוע אין אדמו"ר הזקן מביא הוכחה לדבריו מחבריה דמיכה ומעדו הנביא – כי ממיתתם אין הוכחה לגבי כל מיתה בידי שמים, שאף בה "מת ממש", כדלהלן בסעיף י'.

ז. דין ד' מיתות – רק כעבור "שנתים ימים"

נבואתו של חנניה בן עזור התבררה כנבואת שקר רק שנתים לאחר שנאמרה, כשראו שהנבואה "בעוד שנתים ימים…" אינה מתקיימת,

שהרי נבואתו היתה "לטובה", ו"כל דבר טובה שיגזור הא־ל אפילו על תנאי אינו חוזר"[27], וכיון שנבואתו לא התקיימה, התברר ש"הבטחת את העם הזה על שקר".

אך כל עוד לא עברו שנתים אלו, אי אפשר היה לקבוע בודאות שהוא נביא שקר[28], ולכן אי אפשר היה לדונו[29].

וכיון שבית דין של מטה לא יכול היה לדונו עד כעבור "שנתים ימים", גם "דין ד' מיתות" מלמעלה לא יכול היה להתבצע. כי הענין של "דין ד' מיתות" הוא, שמלמעלה מבצעים את מה שצריך לקבוע בית דין שלמטה, ולכן לא ייתכן שיענישו מלמעלה בדין ד' מיתות, כאשר בית דין של מטה לא יכול היה לדונו.

כי בפשטות מסתבר, שכאשר גלוי כלפי שמים שלמטה אף פעם לא יתברר הדין, ובית דין של מטה לא יוכל אף פעם לדונו, הרי דין זה של אדם זה מוגדר כמקרה שבו "בטלו סנהדרין", ואז מענישים אותו מלמעלה בלי להתחשב בכך שדינו לא התברר בבית דין שלמטה[30]. אך כאשר כלפי שמיא גליא שדינו יתברר מאוחר יותר למטה, הרי כל זמן שבית דין של מטה אינו יכול לדונו – אין מענישים אותו גם מלמעלה.

לכך מתכוון אדמו"ר הזקן בציינו את המקור "בירמיהו": בירמיהו[31] נאמר "וימת חנניה הנביא בשנה ההיא", לפני שחלפו "שנתים ימים". מכך מובן, שהוא לא מת בדין ד' מיתות שהוא במקום מיתת בית דין, אלא מיתה בידי שמים (ואף שנביא שקר חייב מיתה ביד'א (וראה לעיל ס"ב) – י"ל שהוא ע"ד כבמיתה ביד"א – שבאם א"א במיתה שהוא חייב בה – ממיתין אותו בכל מיתה שיכולין להמיתו (רמב"ם הלי סנה' פי"ד ה"ח)).

ח. חנניה היה בתחילה נביא אמת

אך אפשר לשאול:

ירמיהו היה ידוע כנביא אמת. וכיון שירמיהו אמר בנבואה ש"לא שלחך ה'… כי סרה דברת…"[32], הרי ידעו מיד, אף לפני שחלפו שנתים, שחנניה הוא נביא שקר. ואם כך, אפשר היה לדונו מיד למיתה?

על כך משיב אדמו"ר הזקן בהוסיפו "כחנניה בן עזור הנביא", ללא הסבר נוסף על כך, אשר ברוב המכריע של המקרים הכוונה היא לנביא אמת אפילו בלשון התורה, ועל־אחת־כמה־וכמה בלשון חכמים וראשונים וכו', והכוונה בכך היא, כפירוש המובא לעיל בסעיף ד', שבתחילה הוא היה נביא אמת[33]. ולכן לא יכלו לדעת, עד לסיום השנתים, מי מהם – ירמיהו או חנניה – אומר אמת. ומכך הכרחי להסיק, ש"וימת חנניה הנביא בשנה ההיא" היא מיתה בידי שמים, כדלעיל.

ט. "בשנה ההיא" – מתאים גם למיתה בידי שמים

אך עדיין אפשר לשאול:

כיון שבענין של "וימת חנניה" מודגש בפסוק שהיה זה בשנה ההיא, מובן, שיש בכך חידוש, ולדוגמא – למרות שהזמן של מיתה בידי שמים הוא רק "קודם ששים שנה". כלומר, בדינו של חנניה היה חידוש מיוחד. ואם כך, כיצד ניתן ללמוד מחידוש לגבי כל מיתה בידי שמים, ש"מת ממש"?

לכן מוסיף אדמו"ר הזקן ואומר "ולפעמים גם במיתה בידי שמים נפרעין לאלתר", שהפרט "וימת חנניה… בשנה ההיא" אינו מפני ענין מיוחד שהיה אצלו, שאינו קשור למיתה בידי שמים, אלא זהו פרט שקשור לכל מיתה בידי שמים, כי "לפעמים גם במיתה בידי שמים נפרעין לאלתר".

י. הוכחה דוקא מחנניה בן עזור

לפי זה מובן מדוע אין אדמו"ר הזקן מביא את ההוכחה מחבריה דמיכה ומעדו הנביא. כיון ששניהם מתו על ידי אריה[34], אשר "דומי' דסקילה"[35] – המיתה החמורה ביותר, אף מבין המיתות שבידי אדם, הרי היה אצלם חידוש וחומרה מיוחדת. ולכן אי אפשר להביא מכך הוכחה שבכל "מיתה בידי שמים" "מת ממש" – ולכן מביא אדמו"ר הזקן הוכחה לכך דוקא מחנניה בן עזור.

ומשום כך שואל אחר כך אדמו"ר הזקן "והרי נמצאו בכל דור… והאריכו ימיהם ושנותיהם בנעימים".

(משיחת ש"פ ויק"פ תשכ"ט)

מקורות והערות