שידוכים על פי סדר פרשיות "משנה תורה"

פרק מעניין בנושא השידוכים וכללי הזוגיות, כפי שהם נלמדים מסדר הפרשות בחומש דברים – "משנה תורה", בדרך של הלצה[1]:

"בהתחלה הכל רק פרשת "דברים":

איך אומרים? הכול דיבורים… נותנים לעניין חשיבות קטנה או בינונית, אך עוד לא חושבים על זה בצורה רצינית. ויום אחד מחליטים: "די לחלומות! הגיע הזמן להתחיל לשמוע הצעות!

"כאן מתחילה פרשת "ואתחנן": הבחורה שופכת את ליבה לפני בורא עולם. מתפללת ומתחננת שתזכה לחתן צדיק, תלמיד חכם, ירא שמים ולמדן. גם החתן העתידי שוטח תחינתו, שה' ישים את כל המעלות בכלתו. הצעות עולות ויורדות בקצב מסחרר, ולפעמים שקט מוחלט, זמן להרהר, והנה מגיעה הצעה רצינית להורים משני הצדדים יש דעה חיובית. "ואז מתחילה פרשת "עקב" המפורסמת: ברורים, טלפונים והאווירה מתחממת. אבי הבחורה כבר שאל חצי עולם, כולם אמרו לו שהבחור פשוט מ־ו־ש־ל־ם. ואם הבחור לפי דף הקשר, צלצלה לכל חברות הכיתה לפי הסדר, והנערה המסכנה לא קולטת אפילו מדוע כולן עוקבות אחריה במבטים כאלו… אז מחליטים כולם שהגיע הזמן לתת לשחקנים הראשיים להביע דעתם. "זוהי כמובן פרשת "ראה" שהגיע זמנה, ובאופק כבר נראים ניצני חתונה לבחורה יש בחילה מרוב התרגשות, והבחור לא אכל כלום שבוע לפחות.

וכך הם מגיעים לפגישה הראשונה רועדים כאילו נכנסו לתא ההקפאה. מחליפים מבטים מבוישים במקצת, השיחה זורמת לה אט אט. "כאן מתחילים לעסוק בפרשת "שופטים": מנתחים את השיחה מכל הכיוונים. "נו, מה הוא אמר? ואיך הוא נראה לך? מספיק מיוחד בשביל לזכות בך? גם הבחור מותקף בשאלות: היא יפה? חכמה? חסידית ומוצלחת? "בטח" הוא עונה וכולו מתלהב, העסק מתקדם עוד כמה פגישות… ובערב אחד מתאספים כולם יחד, שותים "לחיים", שוברים צלחת, והם הופכים לחתן וכלה מאושרים… ליל כלולות מגיע כמו קסם זוהר והלב בתפילה ובהתרגשות מפרפר והוא עונד על אצבעה את הטבעת… באותו הרגע פרשת "כי תצא" מתחוללת: הם יוצאים לנצח מימי הנעורים. "כי תבוא" – לחיי משפחה משותפים באים וברגע נשגב זה על סף חיים חדשים, אסור לשכוח את נוסחת הפלאים, הפועלת על זוגות צעירים כמבוגרים:

אם מתנהלת בבית פרשת "נצבים": אם כל אחד עקשן בדעתו, והשני אינו מסכים, אם היא לא מוותרת, וגם הוא לא, אזי הסוף יהיה פרשת "וילך". כל אחד ילך לביתו ויחפש כאילו מחדש. אך אם לפי כללי פרשת "האזינו" ינהגו, כבוד הדדי זה לזה ירכשו. יאזינו אחד לדברי השני, גם כשזה כרוך בויתור רציני. כי אז ה"ברכה" תשכון בביתכם, וברכת הא-ל תשרה במעונכם. שפע של אור, שמחה וכל טוב, וצחוק ילדים שיתגלגל שוב ושוב. יחד תצעדו על גשר החיים, וממעל תלווה אתכם ברכת אלוקים.

השידוך הראשון – יצחק ורבקה

ניתן ללמוד מהשידוך הראשון המוזכר בתורה, על אלו פרטים יש להתמקד במציאת שידוך הולם. נתבונן בסיפור המאורעות, ונתעמק לאור המפרשים. אברהם אבינו מחפש אשה לבנו יצחק. הוא קורא לאליעזר עבדו ומשביעו שלא ייקח אשה מבנות הכנעני[2]: "כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך, ולקחת אשה לבני ליצחק"

שידוך הוא מן השמים

כאשר פונה אברהם אבינו אל אליעזר, הוא משביעו במילים[3]: "ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ, אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני" – לשם מה מזכיר אברהם אבינו שהקב"ה הוא אלוקי השמים? אלא, משום שיש לדעת ששידוך הוא מן השמים. וכמו שמבאר האבן עזרא:

"וטעם אלקי השמים ואלקי הארץ במקום הזה, כי בת פלוני לפלוני בארץ מן השמים. והוא סוד".

וכן מבואר[4], שלרבקה הייתה זו הפעם הראשונה שיצאה לשאוב מים, והסכימה מיידית לשידוך, היות שהייתה ראויה לו ממעי אמה מפי הגבורה.

כאשר מחפשים שידוך, יש לזכור את הנקודה העיקרית, ששידוך הוא מן השמים. נקודה אמיתית זו, מקלה מאד בגישה אל ענייני השידוכים.

יש להתפלל לשידוך הגון

אליעזר לוקח עשרה גמלים "וילך, וכל טוב אדוניו בידו". הוא מגיע אל ארם נהרים, מבריך את הגמלים מחוץ לעיר ליד באר המים לעת ערב, שעה שהנערות השואבות מים מגיעות אל הבאר, ונושא תפילה[5]: "ויאמר, ה' אלקי אברהם הקרה נא לפני היום, ועשה חסד עם אדוני אברהם". והוא אכן נענה בתפילתו, כפי שנאמר[6]: "ויהי הוא טרם כלה לדבר, והנה רבקה יוצאת". אומר המדרש[7]:

"ויהי הוא טרם כלה לדבר – תנא רבי שמעון בר יוחאי, שלושה שנענו במענה פיהן. אליעזר עבדו של אברהם ומשה ושלמה. אליעזר – ויהי הוא טרם כלה לדבר, והנה רבקה יוצאת".

יש לפעול ולעשות על מנת לקרב את ענייני השידוכים באופן של "כמחזר אחר אבידתו", אך יחד עם זאת, לא לשכוח את סוד הקסם של תפילה אמיתית, שהקב"ה ימציא את בן הזוג הראוי והמתאים, ויוכלו להקים בית נאמן לתפארת.

האם היא בעלת מידות טובות?

בשידוך יש לבדוק את מידות המשודך או המשודכת, האם הוא או היא בעלי מידות טובות. כפי ההוראה לאליעזר[8]: – "אל ארצי ואל מולדתי תלך", שהם בעלי מידות טובות. לאחר מכן פונה אליעזר עבד אברהם אל אדונו ואומר לו[9]: "אלי לא תאבה האשה ללכת אחרי". רש"י במקום מבאר את הסיבה לכך שנכתב אולי ללא האות ו':

"אלי כתיב. בת הייתה לו לאליעזר, והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו לבתו. אמר לו אברהם, בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך".

ומבאר ה'שפתי חכמים', שזהו מכיוון שאליעזר הוא צאצא של כנען, שעליו נאמר – ארור כנען.

ה'כלי יקר' מבאר, שאברהם שולח את עבדו לחפש אשה לבנו יצחק ממולדתו, למרות שהם עובדי עבודה זרה, אך אין זה עניין תורשתי. וזו לשונו:

"יש חשש שטבע האבות נמשך גם לבנים. וזה דווקא באותן עבירות הבאים מפאת החומר, כאכילה וזימה וכילית וקנאה וכל המידות הרעות הנתלין בחומר – נגעים אלו מתפשטים מהאבות לבנים וכיוצא בזה. אבל העבודה זרה, דבר התלוי בשכלו של האדם, אינו מתפשט מאבות לבנים. כי ג' שותפין באדם – החומר הבא מן אב ואם, לפיכך כל מעשה אבות התלויין בחומר יירשו בנים. אבל האמונה היא תלויה בשכלו של אדם".

האם היא גומלת חסדים?

אליעזר בתפילתו מבקש לבחון את הנערה, האם היא ראויה ליצחק. המבחן הוא בגמילות חסד[10]: "הנה אנכי נצב על עין המים.. הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק". וכפי שרש"י מבאר:

"אותה הוכחת – ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים, וכדאי ליכנס בביתו של אברהם. ולשון הוכחת – ביררת".

ה'כלי יקר' מוסיף ומרחיב תכונה נפלאה זו של גמילות חסדים. ובלשונו:

"לא בדק את רבקה, כי אם במידה זו, אם יש לה עין טובה וגומלת חסדים. לכך אמר, אני לא אתבע כי אם שתתן לי לשתות, והיה אם תשיב לי שתה וגם גמליך אשקה בודאי היא בעלת גמילות חסדים שתתן לי יותר ממה שאני שואל .. ועל צד הרמז, הזכיר גמליך לשון גמילות חסד .. סימנא מילתא היא, שכל כך היא אוהבת את הגמילות חסד עד אשר היא אוהבת כל הנקרא בשם מידה זו.. ורז"ל אמרו, כל כלה שעיניה יפות אין צריכה בדיקה – אם היא בעלת עין יפה וגומלת חסדים, כי אם עיניה יפות בבריות אז היא בלי ספק יפה בכל המידות".

האם יש בה מידת הצניעות?

אליעזר בקש למצוא את הכלה בין הבנות השואבות, אך יחד עם זאת ביקש שזו תהיה הפעם הראשונה שיוצאת, משום צניעות. ואכן כך היה. כפי שאומר ה'כלי יקר':

"יש אומרים, שאמר שיזמין לו ה' נערה חשובה שאין דרכה לצאת כלל, ולפי שעה במקרה תצא עכשיו דווקא, כדי שלא תהא מן היצאניות".

האם מעלותיה הן חלק מאישיותה?

אליעזר מבקש גם לבחון האם המעלות הן פנימיות ועצמיות אצלה, ועל כן אין היא זקוקה לסיוע והדרכה בשעת מעשה, או שמא תכונות אלו הן חיצוניות. וכפי שמבארים בעל הטורים והחזקוני:

"אליעזר בחר בשביל בחינתו המקפת, מקום כזה, שבו תהיה הנערה מנותקת מהוריה וממשפחתה. בדרך זו ישקפו מעשיה בכנות ובברור גמור את כשרונותיה העצמיים ואת סגולותיה הנפשיות. אילו היה בוחן אותה בביתה, הייתה תגובתה יכולה להיות תוצאה של הדרכה או סיוע משפחתיים, או התנהגות שהורגלה אליה כשהיא בחיק משפחתה, שאיננה משקפת את מעלותיה העצמיות הפנימיות".

האם היא נדיבה?

אליעזר פונה אל רבקה ומבקש רק מעט[11]: "וירץ העבד לקראתה, ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך. והיא, בנדיבותה הרבה, מציעה הרבה מעבר לכך. וכמו שמבאר הספורנו:

"כי ראוי לשואל שישאל פחות מצרכו, שלא להטריח. וראוי לנדיב, שיוסיף ויעשה לשואל די מחסורו או יותר".

האם היא רגישה לצרכים עול האחר?

יחד עם גמילות החסדים ונדיבות הלב, היא נבחנה ברגישותה לצרכים ולפרטים הקטנים של האחר. ולכן ראשית פנתה ואמרה לו[12]: "שתה אדוני. ותמהר ותרד כדה על ידה ותשקהו", ורק אחר כך הציעה להשקות גם את הגמלים[13]: "ותכל להשקותו, ותאמר גם לגמליך אשאב.. ותמהר ותער כדה אל השוקת ותרץ עוד אל הבאר, ותשאב לכל גמליו". ה"אור החיים" הקדוש מתייחס לפרטים אלו:

"ותאמר שתה וגו'. פירוש, כנגד שאמרת גמיעה מעט – שתה כחפצך, ולא שישתה הוא לבדו, אלא היא תטרח במצווה להשקות צמא למים. ותמהר ותורד כדה על ידה. כדי שלא יטרח הוא בכד לשתות .. עוד לה, שהייתה טורחת לקרב לפיו המים שלא יצטרך אפילו להטות הכלי. והטעם שלא אמרה תיכף ומיד גם לגמליך וגו'.. שאם הייתה מקדמת לומר קודם שישתה הוא, יש מקום לו למהר להקל טרחה, כיוון שעוד לה טרחת גמלים. מה שאין כן קודם שהודיעהו, יחשוב כי הוא זה הטורח, וישתה כחפצו לאט לאט. ולאחר ששתה, אמרה: וגם לגמליך אשאב.

"ותכל להשקותו – אפשר שחששה עליו לצד שהיה עייף בדרך, והפלגת השתייה תזיק, והיא הצדקת שיערה בדעתה שיעור שיספיק לשתייתו, ולא רצתה להוסיף לו, לבל יסתכן, כי העייף לא ישער בשתייתו בעת צמאונו".

מה אומרים עליה?

יש לעשות בירורים, ולבדוק מה אומרים עליה אנשים מבחוץ. לאליעזר לא היה הפנאי לערוך בירורים מקיפים, ועם כל זאת הוא רצה לבדוק מה אומרים עליה בחוץ. ואת זאת הוא בחן על ידי נביחת הכלבים, שהרי ידע את שפתם. וכמו שמבואר במדרש[14]:

"ויברך הגמלים מחוץ לעיר – ארבעינון (הרביצם על ברכם). לעת ערב לעת צאת השואבות – אמר רב הונא בשעה שאדם הולך ליקח אשה ושמע קל כלביא (קול כלבים) מנבחים, הוא מצית מה אינון אמרין (הוא מקשיב למה שהם אומרים) לעת ערב לעת צאת השואבת".

האם היא זריזה?

עבד אברהם בודק גם את זריזותה. ואכן נאמר[15]: "ותמהר ותער כדה אל השוקת". מפרש הספורנו:

"משתאה – משתומם על רוב הזריזות לעשות חסד. מחריש – ולא אמר לה אל תטרחי כל כך, כמו שהיה ראוי בחוק המוסר, לדעת להכיר מתוך אופן חסידותה וזריזותה, ההצליח ה' דרכו?"

בזריזותה, מגלה היא את היוקר שהיא מייקרת את האנשים למענם היא מבצעת את הפעולות. וגם זו תכונה ראויה. וכמו שאומר הספורנו:

"ותמהר – כי המהירות בעבודת המשרת, יורה על היות הנעבד נחשב אצלו".

האם היא עומדת בהבטחותיה והאם מצפה לגמול?

לאליעזר עבד אברהם נותר רק לבדוק, האם יש כיסוי למילים שלה, והיא עומדת בהבטחותיה. וכן, האם היא מבצעת את הפעולות מתוך חסד ורצון לסייע, או שהיא מצפה לגמול? כמו שנאמר[16]: "והאיש משתאה לה, מחריש ההצליח ה' דרכו?! ויהי כאשר כילו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה".

מבאר ה'אור החיים':

"והאיש משתאה לה מחריש – נולד לו בה ספק, שמא היא מהאומרים הרבה ועושים מעט, עד שראה שכילו הגמלים וגו', תיכף נתן הצמידים וגו'"

הספורנו מבאר:

"כאשר כילו הגמלים לשתות – זה היה זמן מה בהכרח אחר שהשלימה לשאוב, וראה שלא מבקשת דבר, אבל היו כל מעשיה על צד החסד הגמור".

בהסכמת הצדדים

יש לשתף את ההורים בשידוכים, כמו שנאמר[17]: "ותרץ הנערה ותגד לבית אמה כדברים האלה". וכן על הנערה לתת הסכמה מלאה לשידוך[18]: ""נקרא לנערה ונשאלה את פיה". כפי שמבאר רש"י:

"ונשאלה את פיה – מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה".

ללמוד מהאבות והאמהות על זוגיות

מעבר לנושא של שידוכים, ניתן לבחון ולראות "דומה ושונה" אצל אבות ואמהות האומה. היו מביניהם שהיה זה על רקע דומה, וב"ה הקימו את עם ישראל, והיו מביניהם שהבסיס היה על רקע שונה, ואף הם זכו להיות בבחינת: "מעשה אבות סימן לבנים". ללמדנו, ששתי האופציות טובות הן!

אלא שיש להשקיע! נישואין מוצלחים הם לא לחיצה על מתג של חשמל ונוצרת האנרגיה התמידית. יש להשקיע, להכיל, להבין, לוותר, להידבר…

דומה או שונה בזוגיות

כשם שבני האדם שונים זה מזה, ואין האחד דומה למשנהו, אף שיש מיליארדי אנשים בעולם, כך שונים הקשרים שבין איש לאשתו. יש קשרים ויש קשרים. כל קשר שונה, שהרי תכונות האנשים המתקשרים זה עם זו – שונות. עם כל זאת, ניתן לחלק את סוג הקשרים לשניים: דומה ושונה.

לעיתים קורה שבחורה עומדת לפני הצעת שידוך. היא שמעה על הבחור דברים טובים: בחור חסידי, ירא שמיים ולמדן, גם מצטיין הוא במידות מעולות. אך הוא ניחן בתכונות השונות ממנה בתכלית, והיא שואלת האם יש סיכוי לקשרים אלו?

התשובה תהיה, שאם אכן נוצר הקשר, ויש נטיית הלב, הרי שיש סיכוי טוב לקשר, והוא יהיה על בסיס השונות. קשר על בסיס כזה יכול להתפתח באופן מעולה. כי בהמשך הזמן, כאשר לא יבואו במטרה לשנות זו את זה, כי הרי אנו יודעים, שלא קל לשנות טבע של אדם, בכל אופן, במשך הזמן מתרגלים האחד אל השוני של השני ומסגלים קצת מהתכונות של בן הזוג, כך שנוצרת הרמוניה, עבודה, התעלות ומימוש עצמי.

כאשר הבסיס הוא על רקע דומה – מחד, נוח יותר להיות קרובים אל המוכר, והדברים יכולים לזרום על מי מנוחות. אך מאידך, דווקא הדמיון יכול ליצור מתח – אם שניהם אוהבים לדבר ולתפוס במה, יש צורך בויתור. או אם שניהם שקטים, אולי קשה יותר ההידברות.

אלה גם אלה, עם רצון כן ואמיתי ועם מוטיבציה להשקיע, יכולים בעזרת ה' להקים בית לתפארת. בית המנוהל מתוך אהבה אחווה שלום ורעות.

נתבונן בקשרים המיוחדים של האבות והאמהות – בדומה ובשונה:

יצחק ורבקה

"ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה[19]". הוא עולה תמימה, בן שנולד בקדושה ובטהרה להורים מיוחדים – אב ואם האומה, אברהם ושרה.

הוא ממתין לבת זוגתו עד שתגדל. לאליעזר נעשה נס של קפיצת הדרך על מנת להוציא את רבקה ביום בו ניתן לעשות זאת – שלוש שנים ויום אחד, שהרי היא – כשושנה בין החוחים, ניתן להבחין שהרקע שונה, והגיל שונה.

הם נשואים כבר עשרים שנה. עשר שנים ממתין יצחק לרבקה עד שתגדל, ועוד עשר שנים המתנה עד שהם פונים להקב"ה בתחינה מיוחדת – "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו". ומבאר רש"י: זה עומד בזוית זו ומתפלל, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת ־ כל אחד מזווית אחרת.

יש אומרים שהתפלל במקום העקידה, בהר המוריה מספר פעמים, ויאמר: "עשה חסד עמדי, ותן לי בנים ויהיו מחסידה זו".

"ויעתר לו ה'". מבאר רש"י: שאין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע, לפיכך "לו" ולא "לה". מכאן אנו רואים, שנקודת הזינוק בין יצחק לרבקה היא שונה. גם הפרש גילאים משמעותי וגם שונים הם במהותם.

אמנם השורש של יצחק ורבקה הוא זהה – גבורה, אך בה עצמה הם שונים. יצחק הוא עצם עניין הגבורה – שם "מה" שהגימטרייה שלו היא אדם (45); עניינו הוא רוחניות[20], ועל כן הוא רוצה לברך את עשו, כי הוא מתבונן בשורש, ששם, במהות, ניתן לתקן את עשו ולהעלות ניצוצות לקדושה. רבקה עניינה שם ב"ן, בגימטרייה בהמה (52), להוריד את הרוחניות למטה לגשמיות. שם "מה" הוא תורה שבכתב שעניינה סוד, שם "בן" עניינו תורה שבעל פה, בחינת גילוי – מהות שונה.

ניתן לראות בברור שהשוני בין יצחק ורבקה הוא משמעותי, וב"ה זכו הם להיות אב ואם האומה, להמשיך את שושלת עם ישראל, עם נתינת כוח לכל הדורות הבאים.

אברהם ושרה

אצל אברהם ושרה גם ניתן לראות שוני, אך לא מהותי כל כך.

הרקע דומה – אברהם היה בנו של תרח, ושרה בת הרן בנו של תרח – אחייניתו.

הפרש הגילאים הוא עשר שנים, הפרש לא גדול יחסית לפער שהיה בין יצחק לרבקה – שלושים ושבע שנים. נקודת הזינוק בנישואין היא קרובה.

אמנם יש שוני במהות – במדרש הנעלם[21] מבואר, שאברהם רומז לנשמה ושרה לגוף. פרשת חיי שרה פותחת במילים "ותמת שרה" – הגוף מת, ומיתת הגוף זהו על ידי ש"קרית ארבע", שהם ארבע יסודות מהם מורכב הגוף, נפרדים זה מזה. שבהיותם "בארץ כנען" – בעולם הזה, "היא חברון" – היו מחוברים. "ויקם אברהם מעל פני מתו" – הנשמה היא מעל מיתה ופירוד.

אברהם עניינו חסד, ולכן ראה את העניינים בשורש. ומשום כך אמר "לו ישמעאל יחיה לפניך" – הוא התחבר אל השורש הנעלה של ישמעאל, חסד לכולם. שרה היתה יותר פרקטית, היא ראתה את העניינים כפי שהם בעולם, שיצחק הוא ממשיך הדרך. ומכיוון שיצחק צריך לקבל חינוך על טהרת הקודש, יש לגרש את הגר עם בנה ישמעאל. ועל כך אומר הקב"ה: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", בקול רוח הקודש שבה, שגדולה מאברהם בנביאות.

באם נסתכל מזווית של זוגיות, הרי שאברהם ושרה היו דומים ביותר – "אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים", שותפות מדהימה בבניית בית חב"ד הראשון בעולם – "ויטע אשל בבאר שבע".

יש זוגות שקרובים ביניהם מבחינות רבות – רקע זהה, קו חשיבה דומה, מנטליות קרובה. ויש זוגות שנקודות הזינוק שונות בתכלית – אלו גם אלו יכולים לבנות בית חסידי לתפארת מתוך הבנה, אהבה, קדושה, לו רק ישכילו לעשות זאת. הכוח ניתן לנו מהאבות והאמהות.

יעקב ולאה יעקב ורחל

כעת נבדוק גם את הקשר בין יעקב אל לאה, וכן בין יעקב אל רחל.

לאה – עיניה רכות ותפילתה מתקבלת. היו האנשים אומרים שתי בנות ללבן, שני בנים ליצחק – הגדול לגדולה, הקטן לקטנה. לאה בתפילתה ובתחנוניה הרבים, שינתה את גזר הדין וזכתה להיות רעייתו של יעקב אבינו.

נקודת הזינוק של הקשר בין יעקב ולאה שונה לחלוטין מהקשר בין יעקב ורחל.

לאה – עולם המחשבה, עלמא דאתכסיא, עולם האצילות. רחל – עולם הדיבור, עלמא דאתגליא. יעקב עניינו להמשיך אור אין סוף ברוך הוא מן הקצה העליון, מבחינת הכתר עד לקצה התחתון, עלמא דאתגליא – מלכות. ולכן "ויאהב יעקב את רחל", "וישק יעקב לרחל", כי יעקב עניינו רחמים, בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, מהעליון ביותר – לובן העליון (לבן) ועד למטה ביותר.

וזהו "ויאהב (יעקב) גם את רחל מלאה" – שכל תשוקתו היה לגלות האור למטה, שעל ידי זה יוכלו הכל לקבל. מה שאין כן מבחינת לאה – עולם המחשבה. וודאי שהוא עצמו השיג גם בעלמא דאתכסיא, אך עניינו העיקרי היה להמשיך את האורות הגבוהים אל התחתון.

רחל היתה עקרה, ללא בנים, כי לא היו לה את הכלים להמשיך את העניינים הנעלים ביותר – "אורות דתוהו", אל המטה ביותר – "כלים דתיקון". "אין לה ולד" – כי להמשיך את עניין של לבן, בחינת לובן העליון, בבי"ע – עולמות בריאה, יצירה, עשייה, על ידי בחינת הולדה, יש בו קושי. ולאה, בחינת מחשבה, ילדה ששה בנים, שהם שש הספירות של עולם האצילות, ששם שורש הנבראים, וזכתה ב"ה לזרע ברך ה'.

דומה או שונה – מה זה משנה?

בכל זוג וזוג נקודות הזינוק שונות! קווי ההתחלה אינם דומים! יש זוגות שלהם נקודות משותפות רבות והעניינים זורמים, שניהם רציניים או שניהם עליזים, שניהם חברותיים או שניהם אוהבים את השקט והרוגע…

יש שנקודות הזינוק שונות בתחומים שונים: המנטליות שונה, החשיבה שונה, קצב שונה, תכונות אופי מנוגדות: האחד שקט, השני רועש.. האחד נקי ומסודר, ואצל בן הזוג הכול מבולגן, האחד ממשכימי קום, ובן זוגו ממאחרי שבת, האחד אוהב לארח ובן הזוג דווקא מתקשה בעניין…

זה וגם זה טוב ויפה! בכל אופי של זוגיות ניתן למצוא את המיוחד! כשהרבה תכונות דומות, הרקע דומה, המנטליות זהה, יתכן והקשרים זורמים על מי מנוחות, אך ייתכן גם שלא מתהווה מספיק צמיחה.

כאשר תכונות האופי שונות, הרקע שונה, או המנטליות שונה, מתהווה לפעמים קשר בעוצמה רבה: כי על ידי צירוף של פלוס ומינוס נוצרות אלקטרודות חשמליות, שאפשר חס ושלום לקבל על ידם כוויה, אך אפשר גם ליצור אור, אור עוצמתי.

דומה או שונה – אין זה משנה! כי אין הדבר תלוי אלא בנו!

מקורות