יַעֲקֹב וְעֵשָׂו נִפְגָּשִׁים

בְּפָרָשָׁתֵנוּ, פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח, מִתְכּוֹנֵן יַעֲקֹב לַפְּגִישָׁה עִם עֵשָׂו.

הוּא מִתְפַּלֵּל, הוּא יוֹצֵא לִקְרַאת עֵשָׂו עִם דּוֹרוֹן, אֲבָל הוּא מוּכָן גַּם לַמִּלְחָמָה.

וּבָרִאשׁוֹנָה, הוּא שׁוֹלֵחַ מַלְאָכִים עִם מֶסֶר שֶׁל פִּיּוּס. 

וְאָכֵן בִּגְלַל תּוּשִׁיָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁעָשָׂה הַכֹּל כְּדֵי לְפַיֵּס אֶת עֵשָׂו,

כְּשֶׁהֵם נִפְגָּשִׁים, הֵם מִתְחַבְּקִים וּמִתְנַשְּׁקִים יַעֲקֹב מַגִּישׁ לְעֵשָׂו אֶת הַמִּנְחָה,

וּלְבַסּוֹף הֵם נִפְרָדִים לְשָׁלוֹם עַד הַגְּאֻלָּה.

עִם לָבָן גַּרְתִּי

בַּמֶּסֶר שֶׁל יַעֲקֹב לְעֵשָׂו עַל יְדֵי הַמַּלְאָכִים אוֹמֵר יַעֲקֹב:

"עִם לָבָן גַּרְתִּי וְתַרְיַ"ג מִצְווֹת שָׁמַרְתִּי".

רַשִׁ"י מֵבִיא עַל כָּךְ שְׁנֵי פֵּרוּשִׁים הַמַּשְׁלִימִים זֶה אֶת זֶה.

פֵּרוּשׁ רִאשׁוֹן, בְּבֵית לָבָן לֹא הָיִיתִי שָׁר וְחָשׁוּב כִּי אִם גֵּר,

אֵין מָה לְקַנֵּא בִּי, כִּי לֹא הִתְקַיְּמָה בִּי הַבְּרָכָה: "הֱוֵה גְּבִיר לְאַחֶיךָ". 

פֵּרוּשׁ שֵׁנִי, עִם לָבָן גַּרְתִּי וְתַרְיַ"ג מִצְווֹת שָׁמַרְתִּי

וְאָכֵן בְּבֵית לָבָן הִרְגִּישׁ יַעֲקֹב עַצְמוֹ זָר,

וּבִזְכוּת זֶה הִצְלִיחַ לִשְׁמֹר תּוֹרָה וּלְקַיֵּם מִצְווֹת.

הֲכֵיצַד?

יַעֲקֹב לֹא הִתְיַחֵס לְעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה כְּלָל.

אָמְנָם הָיָה לְיַעֲקֹב רְכוּשׁ רַב, אוּלָם הָעִנְיָנִים הַגַּשְׁמִיִּים הָיוּ זָרִים לוֹ.

יַעֲקֹב אִישׁ תָּם וְיוֹשֵׁב אֹהָלִים הִתְיַחֵס לְגַשְׁמִיּוּת כְּאֶל דָּבָר מִשְׁנִי וַאֲרָעִי,

וְאִלּוּ אֶת בֵּיתוֹ הָאֲמִתִּי חִפֵּשׂ וּמָצָא בְּנִשְׁמָתוֹ הַטְּהוֹרָה,

וּבְלִמּוּד הַתּוֹרָה וְקִיּוּם מִצְווֹתֶיהָ מִלֵּא אֶת צִמְאוֹנָהּ.

יַעֲקֹב אִישׁ רוּחָנִי בֶּן תּוֹרָה בָּנָה בַּיִת עֲבוּר נַפְשׁוֹ הָאֱלֹקִית, עֲבוּר רוּחָנִיּוּתוֹ,

אַךְ לְמִקְנֵהוּ וּלְכָל רְכוּשׁוֹ בָּנָה סֻכּוֹת – בַּיִת זְמַנִּי!

הַגָּלוּת הִיא הַדֶּרֶךְ לַגְּאֻלָּה

וּמַסְבִּיר הָרַב הַמַּגִּיד מִמֶּזְרִיטְשׁ,

כַּאֲשֶׁר אָדָם נִמְצָא בִּנְסִיעָה, בַּדֶּרֶךְ,

אֵין הוּא מַקְפִּיד שֶׁתִּהְיֶה לוֹ דִּירָה נָאָה וְרָהִיטִים יָפִים,

כִּי הַדֶּרֶךְ הִיא רַק מַעֲבָר אֶל הַבַּיִת.

אוּלָם בַּבַּיִת עַצְמוֹ שֶׁבּוֹ הַשְּׁהוּת מְמֻשֶּׁכֶת צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לְהִתְיַשֵּׁב כָּרָאוּי,

צָרִיךְ לְהַשְׁקִיעַ בַּבַּיִת עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה, צָרִיךְ לְקַשְּׁטוֹ וּלְטַפְּחוֹ,

שֶׁיִּהְיֶה נָקִי וְיָפֶה וְהַכֵּלִים בּוֹ יִהְיוּ נָאִים.

צָרִיךְ לִשְׁאֹף לִשְׁלֵמוּת הַטָּהֳרָה וְהַתַּעֲנוּג בַּבַּיִת,

כִּי בַּיִת הוּא דָּבָר קָבוּעַ.

גַּם הַגָּלוּת אוֹתָהּ אָנוּ חוֹוִים הִיא מַסָּע, הִיא אֶמְצְעֵי וְדֶרֶךְ לְתַכְלִית טוֹבָה יוֹתֵר. 

הַגָּלוּת הִיא זְמַנִּית וּבָהּ אָנוּ צְרִיכִים לְהַרְגִּישׁ כְּמוֹ בָּאָרֶץ זָרָה.

וּלְקַוּוֹת שֶׁנַּגִּיעַ בִּמְהֵרָה אֶל הַחַיִּים הַטּוֹבִים וְהָאֲמִתִּיִּים בְּבֵית הַקֶּבַע שֶׁלָּנוּ בַּגְּאֻלָּה,

וְכַאֲשֶׁר נִתְיַחֵס לְחַיֵּי הַגָּלוּת בְּצוּרָה זוֹ, נְקָרֵב אֶת הַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה,

יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאַף הָעוֹלָם כֻּלּוֹ יִהְיֶה כְּבֵית הַשֵּׁם בִּשְׁלֵמוּת הַטָּהֳרָה וְהַתַּעֲנוּג.