בס"ד. שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"א

ולא יכנף עוד מוריך[1], ומבאר כ"ק אדמו"ר הזקן במאמרו ד"ה זה (ממאמריו הקצרים)[2], דהלבושים מכסים על הפנימיים עד שלא יוכר בין טוב לרע כו', ומביא ב' משלים לדבר, א' מאיש שוטה בדיבורים של חכמה שיקבל מחכם שאז ידמה לכל שהוא חכם גדול, ומשל ב' ממעשה טוב דאדם רע בעצם (דהיינו אכזר) שאז ידמה לכל שהוא טוב בעצם. ומבאר זה, כי [יש] כח [ש]נמשך בלבושי מחשבה דיבור ומעשה לייפות את הפנימיים, כמו מכוער מאד שהלבושים נאים יפוהו ממש כו'. וממשיך, ומהיכן כח זה בלבושים, נזכר בספר מבוא שערים[3] ענין עמוק. אך ענין לא יכנף עוד מוריך רצונו לומר, שיהי' הוי' אלקים, ולא יסתירו הלבושים דבי"ע כו', וכן מוריך המדות ומוחין דכנסת ישראל לא יתייפו בלבושים אלא יהיו ברורים כמו שהוא באמת ודי למבין. עד כאן לשונו.

והנה מה שהביא ב' משלים לענין הלבושים משוטה המדבר דברי חכמה ומאכזר העושה מעשי חסד, יש לומר שזהו משום שבנמשל מבאר דענין מוריך הם המוחין ומדות דישראל, והם ב' הענינים דמוחין ומדות שבב' המשלים. שהרי בעבודה עכשיו הרי דבר קשה הוא לברר את המדות, וכמבואר בתניא[4] שהבינוני אין בכחו להפוך את מדותיו. וכל שכן המוחין, שאי אפשר לבררם בשלימות[5], וכידוע שעיקר בירור המוחין יהי' לעתיד לבוא, כמבואר[6] בענין מה שדוקא לעתיד לבוא יקבלו ארץ קיני קניזי וקדמוני[7], ועל זה אומר, שמכל מקום יש בכח האדם בעבודתו ליפות את עצמו על ידי בירור מחשבה דיבור ומעשה שלו.

והנה הגם שלפי פשוטו משמע שאין פעולת הלבושים אלא בחיצוניות, הרי בעומק יותר יש לפרש הכוונה בהמאמר, שיש בלבושים כח לשנות את הפנימיות גם כן. דזהו מה שמביא מספר מבוא שערים שזהו "ענין עמוק", דאם זהו רק ענין חיצוני בלבד, הרי אין כאן ענין עמוק לכאורה, אלא עומק הענין הוא.

דמכיון שיש ללבושים כח מיוחד ועמוק, הרי יש בכחם לשנות גם את הפנימיות והמהות. דזהו כל תוכן,עבודת האדם שהיא בלבושי מחשבה דיבור ומעשה, כנזכר לעיל, ועל ידי זה הוא משנה את מהותו. וכמו שהוא בב' המשלים הנ"ל, דלפום ריהטא משמע שכאשר השוטה מדבר דברי חכמה רק ידמה לכל שהוא חכם גדול, וכן כשאכזר עושה מעשי חסד רק נדמה לכל שהוא איש טוב בעצם, אבל בעומק יותר, הנה אפילו שוטה ואפילו שוטה גדול, ע"י שחוזר הרבה על דברי חכם גדול, הרי סוף סוף הלבושים שהם דברי הרב פועלים בו שינוי המהות עד שנהפך להיות חכם, וכן הוא באכזר, שעל ידי  שעושה מעשי חסד ומתמיד בזה, יש בכח לבוש המעשה לשנות את טבע האדם. וזהו עומק הענין, היינו הכח העמוק שיש בלבושי הנפש, שיש בכחם לשנות את כחות הנפש ואת מהות הנפש.

ובזה יובן גם מה שאמר רבינו הזקן[8] – כשבאו אליו בטענה שחסידים שלו עושים עצמם יראי שמים ובעלי נפש וכו' ע"י שמהדרים במצוות ומאריכים בתפלה – שכשם שאמרו רבותינו ז"ל[9] העושה עצמו כו' אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם, הרי מרובה מדה טובה[10], והעושה עצמו ירא שמים ובעל נפש וכו' אינו מת מן הזקנה עד שיעשה כאחד מהם. דיש לומר הביאור בזה על פי הנזכר לעיל, שיש בכח לבושי הנפש לפעול שינוי בטבע הנפש עצמה, שעל ידי שעושה מעשים טובים על ידי לבושי הנפש, הרי הוא נעשה כאחד מהם, שמשנה את מהות נפשו.

ומכל זה יובן גם לענין עבודת שמחת בית השואבה, דהגם שידע איניש בנפשו מעמדו ומצבו לאחר העבודה דחודש אלול, י"ב ימים שמח"י אלול עד ראש השנה, ימי הסליחות, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, ד' ימים שבין יום הכיפורים לסוכות, ימים ראשונים דחג הסוכות וכו', ואם כן מדוע ישמח בשמחת בית השואבה, הרי הענין מובן על פי הנזכר לעיל, שהשמחה עצמה יש בכחה לשנות את טבע נפשו.

וזהו ולא יכנף עוד מוריך, דעל ידי העבודה בלבושי הנפש בזמן הזה שהיא עיקר העבודה, תתגלה לעתיד לבוא המעלה באופן שהלבושים לא יסתירו וכו', שיהיה הוי' ואלקים וכן תתגלה מעלת כנסת ישראל כו'

מקורות