א. ביום השמיני אחרי שבעת ימי המלואים, בראש חודש ניסן מקריבים את הקרבנות וחונכים את עבודת הכהנים בקדש (ט, א-כ"א).

ב. אהרן מברך את העם, ואש יוצאת מלפני ה' ואוכלת את הקרבנות (ט, כ"ב-כ"ד).

ג. נדב ואביהוא, שני בני אהרן, חוטאים בעבודת הקדש ונשרפים באש שיצאה מלפני ה' (י, א-ז).

ד. התורה אוסרת על הכהנים לשתות יין ושכר בבואם לשרת בקדש (י, ח-י"א).

ה. הכהנים מקבלים הוראות בענין חלקי הקרבנות שהם מקבלים במתנה (י, י"ב-ט"ו).

ו. הוראת שעה מיוחדת על בשר החטאת שנשרף! באותו היום (י, ט"ז-ב).

ז. איסור אכילת בעלי חיים טמאים ואיסור נגיעה בנבלתם:

1) סימני כשרות בבהמות ובחיות להבדיל בין הטהורות והטמאות (י"א, א־ח).

2) סימני טהרה בבעלי חיים שבמים (י"א, ט־י"ב).

3) רשימת העופות הטמאים (י"א, י"ג-יט).

4) סימני טהרה בחרקים המעופפים (י"א, כ'-כ"ג).

5) הלכות על טומאת נבלתן של בהמות טמאות (י"א, כ"ד-כ"ח).

6) הלכות על טומאת שמונה השרצים (י"א, כ"ט-ל"ח).

7) הלכות על טומאת מי שאכל או נגע בנבלת בהמה טהורה (י"א, ל"ט-מ).

8) אזהרה נוספת על טומאת השרצים הזוחלים על הארץ (י"א, מ"א-מ"ב).

ח. אזהרה כללית על הבדלה בין הטמא ובין הטהור (י"א, מ"ג-מ"ז).