מצוות כיבוד אב ואם 

נאמר בעשרת הדברות (שמות כ, יב): "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך", ובספר דברים נאמר: "כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלוקיך למען יאריכון ימיך ולמען יטב לך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך". (דברים ה, טז). מצווה נוספת היא מורא אב ואם. על כך נאמר בתורה (ויקרא יט, ג): "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, אני ה' אלוקיכם".

מצוות נוספות הקשורות לכבוד ההורים, הן: שלא לקלל אב ואם, שנאמר (שמות כא, יז): "ומקלל אביו ואמו מות יומת". ושלא להכות אב ואם, שנאמר (שם, טו): "ומכה אביו ואמו מות יומת". עוד הוזהרנו שלא יזלזל אדם בכבוד הוריו שנאמר (דברים כז, טז): "ארור מקלה אביו ואמו" [מקלה: מזלזל. רש"י], וכן מצינו בתנ"ך כמה וכמה פסוקים המדברים על חשיבות מצוות אלו שהן באמת לטובת הילדים עצמם.

מצוות הכבוד היא בדברים שעל הבן או הבת לעשות למען הוריהם, באכילה ושתייה, ביגוד וכדומה, לטפל בהם ולדאוג לכל צורכיהם, והמורא הוא בעיקר שלא לפגוע בכבודם, לא לקרוא בשמם וכדומה. הלכות כיבוד אב ואם ומוראם התבארו בשולחן ערוך (יורה דעה, סימן ר"מ) ובספרים רבים שדנים בנושא בהרחבה ומפרטים מצבים ומקרים שונים שקשורים להלכות אלו. כאן הובאו כמה הלכות מעשיות ומצבים עימם נפגשים בחיי היום יום. במקרה של ספק או שאלה יש להתייעץ עם רב הבקי בהלכות אלו.

מקצת הלכות מעשיות של כיבוד אב ואם

א. כאשר הילדים הולכים בדרכי ישרים, מקיימים מצוות ועוסקים בתורה ובמעשים טובים, וחיים ביניהם בשלום, הם עושים את הכבוד, הנחת והשמחה הגדולה ביותר להוריהם.

ב. הכבוד של הבן/הבת להורים הוא לא רק בהתנהגות הנראית אלא גם בפנימיות, במחשבה טובה והתבוננות במעלות ההורים ובמעשיהם הטובים, בדאגה ובאהבה הרבה שהם רוחשים להם, כמה בריאות, זמן, מרץ וכו' הם הקדישו לילדיהם עד עתה, וכמה הם מוכנים לתת מעצמם כדי שיהיה להם טוב. ואפילו בלב לא יקפידו או יכעסו על ההורים, אלא יחשבו טוב, וידונו אותם תמיד לכף זכות.

ג. אם פנו האב או האם לבנם או בתם בבקשה מסוימת, על הילדים לעשות זאת בשמחה, והרי הם זוכים ברגע זה לקיים מצווה מעשרת הדיברות. ואין צריך לומר שלא יתלוננו ("למה דווקא אני?" וכדומה) או יראו שעושים מה שביקשו מהם בעל כורחם, ועל אחת כמה וכמה שאסור לסרב להורים. כל מה שייתן הבן (או הבת) להוריו, צריך להיות מתוך סבר פנים יפות וכבוד. אפילו האכיל הבן את הוריו במאכלים משובחים והראה להם פנים זועפות – נענש על כך.

ד. הכבוד האמיתי הוא שלא ימתינו הילדים עד שהוריהם יבקשו מהם דבר מה, אלא בעצמם יקדימו לעשות דברים שיודעים שהוריהם רוצים. מצבים מעין אלו יש לאין ספור. לפעמים אלו דברים שצריך לעשות בשביל ההורים עצמם, לסייע להם או להביא להם דבר מה, ולפעמים אלו דווקא דברים שההורים רוצים לטובתם של הילדים, כמו שיאכלו או יישנו בזמן ושישמרו על בריאותם.

ה. יש להקשיב להורים בסבלנות כאשר הם מדברים, ולא "לקפוץ" לדבריהם, אלא לשמוע בנחת עד שיסיימו מה שרצו להגיד. כן צריך לפנות להורים בנחת ובסבלנות ובביטויים של כבוד. לא יסתרו הבן/ הבת את דברי ההורים, גם אם נראה להם שאמרו דבר לא נכון. (וצריך להיזהר בזה כי הדבר מצוי מאד ולעיתים לא שמים לב לזה) ואין צריך לומר שלא ידברו אליהם בצורה לא מכובדת, חס ושלום.

ו. מותר לילדים להביע את דעתם בעניינים שונים, שהרי זה רצון ההורים. אם הציעו האב או האם דבר מסוים יכולים הילדים לומר בעדינות (במיוחד אם שאלו לדעתם) שאולי כדאי היה שיעשו באופן אחר. כאשר הילד מביע את דעתו בדרך ארץ ובכבוד, הוא גורם נחת רוח להורים ששמים לב ליחסו העדין ולכבוד בו הוא הציג את הדברים. אם אכן יראו שבנם או בתם צדקו, קרוב לוודאי שיסכימו עימם. אך אם הבן או הבת רואים שההורים עומדים על דעתם, אזי יוותרו על רצונם (מבלי להיכנס לוויכוחים וכדומה) למרות שהם משוכנעים שעצתם טובה יותר.

ז. במקום המיוחד להורים לשבת בו (למשל בראש השולחן) לא יישבו שם ילדיהם.

ח. לא יקרא אדם לאביו ולאמו בשמם. אם אביו ואמו נמצאים לידו ויש שם אדם ששמו כשם הוריו אסור לו לקרוא לאותו אדם בשמו, אך שלא בפניהם מותר. וכן לא יזכיר בפני אביו או אמו שם של אדם אחר ששמו כשמם, אפילו בדרך סיפור [כגון מי ששם אביו 'אליהו', לא יאמר לאביו: 'אליהו אמר לי כך וכך'] אלא ישנה את שם אותו אדם או יקרא בשם משפחתו ולא בשמו הפרטי. בחתימת שמו, מותר לחתום את שם האב או האם, למשל: 'יצחק בן אברהם', 'יצחק בן שרה'.

ט. כשקוראים לבן לעלות לתורה ושואלים מה שם אביו, או כששואלים ילדים מה שם האב או האם לצורך חשוב כמו מילוי פרטים מזהים וכדומה, מותר לומר את שם האב או האם אם הם לא לידו, אך יוסיף לפני כן תואר-כבוד לאביו כמו 'רבי', 'הרב', [גם אם אינו תלמיד חכם] או "ר'", "מר" וכדומה ולאמו יוסיף תואר 'מרת', 'גברת' וכדומה.

י. חייב הבן [וכן הבת] לעמוד [לקום] בפני אביו ובפני אמו מלוא קומתו. החיוב לעמוד הוא משיראה את ההורים מרחוק וחיוב זה נמשך עד שההורים ייעלמו מעיניו [מטווח ראייתו] או עד שיישבו. החיוב לעמוד לכבודם הוא בכל יום, שחרית וערבית [פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב]. ואם נמצאים בבית אנשים זרים שאינם יודעים שכבר עמד בפני ההורים באותו היום – צריך לקום שוב בפניהם. ויש אומרים שחייב לעמוד בפני הוריו בכל פעם שרואה אותם, ואפילו מאה פעמים ביום.

וכיום, יש הורים רבים שמוחלים על כבוד זה ולא נוח להם שילדיהם יעמדו בפניהם. אך נראה שאם לא דרים ההורים עם ילדיהם, ובאו האב או האם לבקרו, יש לקום – אם ישב כשנכנסו לבית, ואם יודע שהם אמורים להגיע, ייצא מהבית אל הרכב או לכניסה הראשית כדי לקבל את פניהם ולסייע להם לשאת את החבילות וכדומה.

יא. אם האב או האם ישנים, ואנשים צלצלו הביתה ומבקשים לשוחח עימם בטלפון, אין להעירם, ואם העניין דחוף וההורים יצטערו אם לא יעירו אותם, מותר להעירם. על אחת כמה וכמה שיש להיזהר שלא להרעיש בזמן שאביו או אמו ישנים.

יב. עד כמה צריך להקפיד על כבוד אב ואם ומוראם ?

בגמרא ובפוסקים הובאה הדוגמה הבאה: אפילו נטלו אביו או אמו את ארנקו של הבן שהיה מלא בכסף והשליכוהו בפניו לים, ואפילו אם ביזוהו והכוהו בזמן שישב בראש הקהל ולפניו אנשים רבים, לא יביישם ולא יצערם ולא יצעק עליהם אלא ישתוק, ויירא ממלך מלכי המלכים שציווהו על כך. דוגמאות אלו הן מיוחדות, אך גם במקרים קלים יותר צריך לזכור שנצטווינו על כבוד ומורא.

יג. אמרה האם לבן או לבת לעשות דבר-מה ועשה את רצונה, ואחר כך בא אביו ושאל אותו: מי אמר לך לעשות זאת? והבן מרגיש שאם יאמר שהאם אמרה לו לעשות את הדבר – יכעס האב על האם, לא יאמר שאמו אמרה לו לעשות את הדבר, למרות שעל ידי זה יכעס האב עליו.

יד. ישנם דברים בהם הכבוד האמיתי להורים הוא לא לשמוע בקולם. למשל אם הורו לו הוריו לעבור על דבר תורה – אסור לשמוע בקולם, וכן אם הבן יודע בברור שאם ילמד במקום מסוים או יתפלל בנוסח מסוים יוסיף לו הדבר יראת שמים והוריו סבורים אחרת, או אם רצה לישא אישה והוריו לא מסכימים שישאנה, לא צריך לשמוע בקולם. מובן שגם במקרים אלו על הילדים להסביר להורים את צעדיהם בנחת וברוגע, בטוב טעם ודעת ולא בהתרסה ח"ו.

טו. מדין כיבוד אב ואם, בנוסף להורים צריך לכבד גם את סבו וסבתו, חמיו וחמותו ואחיו הגדול.

טז. חייבים בנים ובנות להורים מבוגרים (שלא תמיד יכולים לדאוג בעצמם לכל מחסורם) לדאוג להם לכל הצטרכותם, להתבונן מה חסר להם בביתם, וכן לסייע להם אם חסר להם בפרנסה ובצרכי בריאות וכדומה. ויש שנוהגים לבקר את הוריהם המבוגרים, לעיתים תכופות, להתקשר אליהם מדי יום או כמה ימים ולבשר להם דברים טובים ומשמחים. על דברים מעין אלו נאמר: כל המרבה הרי זה משובח, אך יחד עם זה צריך להיזהר שלא יטריחם יותר מדי.

יז. אסור לאדם להכביד את עולו על בניו ולהקפיד על כבודו יותר מדי, כדי שלא יביא את בניו לידי מכשול, אלא ימחל להם ויעלים עיניו, והאב והאם שמחלו על כבודם – כבודם מחול. וכן ההורים יכבדו זה את זה, שבנוסף לכל הסיבות הטובות להתנהגות כזו, הרי בזמן שהילדים רואים יחס של כבוד בין הוריהם, גם הם יכבדו אותם.

חי. חייבים הילדים לכבד את הוריהם גם לאחר פטירתם. אם הזכיר את אביו או אמו בכתב בתוך שנים עשר חודש של שנת האבלות על הוריו, יוסיף: הריני כפרת משכבו, ולאחר שנת האבלות יאמר או יכתוב: זכרונו לברכה. ונהגו ללמוד לעילוי נשמתם, ויש שתורמים ומקדישים עבור מצוות על שם הוריהם. המנהג לומר בברכת המזון "הרחמן הוא יברך את אבי מורי בעל הבית הזה ואת אמי מורתי בעלת הבית הזה" הוא גם למי שאינו סמוך על שולחנם של הוריו, וגם למי שהוריו אינם בחיים.

כאמור, מי שרוצה באמת לכבד את הוריו, יעסוק בתורה ובמעשים טובים, שזה הכבוד הגדול ביותר להורים, שאומרים הבריות אשרי האב והאם שגידלו ילדים כאלו, "כי כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'". וכן ההורים שאוהבים את בניהם באמת, יעסקו במצוות ובמעשים טובים ויהיו "טובים לשמים וטובים לבריות" ובניהם ישתבחו בהם.