למנוע צער מאמו

בי"ג באייר תשי"ב נפטר אחיו של הרבי, הרב ישראל אריה לייב ע"ה, בליורפול שבאנגליה, והוא בדמי ימיו. הרבי חשש כי החדשות הרעות על פטירת הבן, יכריעו את אימו, שמצב בריאותה היה חלוש, ויביאו חלילה לפטירתה, ולכן פעל רבות על מנת להסתיר את העובדה המצערת מאימו הרבנית חנה.

עובדה זו מצוינת במפורש באגרת ששיגר הרבי כחודשיים לאחר מכן למרת רחל שניאורסאהן, אשת רבי שלום שלמה, דודו של הרבי:

ב"ה, ב' מנחם אב תשי"ב ברוקלין.

דודתי הרבנית מנב"ת [מנשים באוהל תבורך] הצנועה והכבודה מרת רחל תחי'

ברכה ושלום!

זה עתה קבלתי מכתבה מכ"ד תמוז, בו כותבת אשר נודע לה על דבר האסון מפטירת אחי ז"ל וממהר הנני לענות על שאלתה, אשר כבוד אמי שליט"א אינה יודעת על דבר זה מאומה ומשתדלים בכל עוז ותעצומות להעלים ממנה כל העניין מפני מצב בריאותה והשם יתברך יזכה את כל אחד ואחת מאתנו לבשר אך בשורות טובות זה את זה בגשמיות וברוחניות.

בברכה שתרווה רוב נחה ועונג מבתה וחתנה שיחיו מתוך בריאות הנכונה ובאריכות ימים ושנים טובות,

בן דודה מכבדה ומברכה (אגרות קודש, כרך ו, עמ' רלו).

ובאגרת נוספת לאחד החסידים:

תודה חמה על הבעת התנחומין שלו, ומוסגר פה העתק רשימת דברים מה שאמרתי למנחמי ביום י"ט אייר. אמי שליט"א אינה יודעת על דבר זה כי חוששים אנו למצב בריאותה ולכן ביקשתי את כל אלו היודעים שלא לכתוב לה בהנ"ל (שם, עמ' קפב).

ר' דובער יוניק, נאמן בית רבי, שסייע לרבי להסתיר את העובדה המצערת מאימו, סיפר על אותה פרשייה מיוחדת:

בי"ג באייר תשי"ב בבוקר, הגיעה הידיעה על פטירתו של ר' ישראל אריה לייב אל הרבנית חיה מושקא. היה זה לאחר שהרבי יצא מביתו ל-770. הרבנית חיה מושקא התקשרה אלי בטלפון וביקשה שאבוא לביתה. כשהגעתי לביתה אמרה לי: אם לא קשה לך, תקרא אליי את הרב שמואל לויטין. הגעתי איתו והרבנית שוחחה עימו כחצי שעה. בזמן זה ישבתי במטבח כיוון שלא רציתי להיות נוכח בעת שיחתם. אחר כך הלך ר' שמואל ולא אמר לי מאומה. מסתבר ששיחתם עסקה בשאלה כיצד להודיע לרבי על פטירת אחיו, אבל כשר' שמואל בא להודיע זאת לרבי, היה נראה שהרבי כבר ידע על כך.

(מוסיף המזכיר הרב יהודה לייב גרונר שכאשר ר' שמואל נכנס אל הרבי להודיע על פטירת אחיו, הרבי שאל אותו אם יש עוד מישהו שכבר יודע על כך וביקש שלא יעבירו את הידיעה לאימו הרבנית).

זכור לי שהרבי התאמץ בכל דרך אפשרית לגרום שאימו לא תדע זאת. לדוגמה, הרבי הורה שרק מניין מצומצם של אנשים יבוא להתפלל אצלו בימי ה'שבעה'.

תחבולות ההסתרה בימי השבעה

בימי ה'שבעה' עצמם הרבי הלך בכל יום לבקר את אימו, כמנהגו מדי יום. לפני כן הרבי אמר לי שהוא חושש שאימו תבחין בכך שהוא אינו נועל נעליים רגילות [בגלל האבלות, הרבי נעל נעלי בד עם סוליות לבנות]. לכן הבאתי צבע שחור וצבעתי במברשת את החלק הלבן שבסוליות הנעליים כדי שהן ייראו כנעליים רגילות.

לגבי הביקור היומי, הרבי ביקש ממני [ביום הראשון מימי ה'שבעה'] שכעבור דקה או שתיים מבואו לבית הרבנית, אתקשר לרבנית בטלפון וכך הוא יוכל לומר לה שהוא לא רוצה להפריע לשיחת הטלפון וללכת מיד בחזרה ל-770 [בגלל האבלות, הרבי לא היה יכול לשבת ולהתנהג כרגיל והיה חשש שהרבנית תרגיש בזה]. בדיוק בשעה המתואמת מראש, התקשרתי אל הרבנית חנה. הרבי הרים את השפופרת ואמר לאימו הרבנית: מישהו רוצה לשוחח איתך בטלפון, איני רוצה להפריע לשיחה. והוסיף ואמר: רייד געזונטערהייט [דברי לבריאות], לילה טוב, והלך מיד.

כן המצאתי תחבולות שונות, כאשר מידי ערב החלפתי כיוון, והעיקר שהרבי לא ייאלץ לשהות בביתה זמן רב, דבר שהיה מגביר את החשש שתבחין בכך שהוא נוהג במנהגי אבלות.

הרבי דאג שלא ישלחו לאמו מכתבים מאנגליה

דבר נוסף שהרבי דאג לוודא הוא שאף אחד מאנגליה לא ישלח לאימו הרבנית מכתב שבו יסופר על פטירת בנה. הרבי סיפר לי שהוא הסדיר את העניין והודיע לאחד האברכים באנגליה שיעמוד על המשמר בתחום זה. ליתר ביטחון, ביקש ממני הרבי שאעקוב אחרי כל המכתבים שיגיעו לבית אימו ואתן לו אותם לפני שיגיעו לידה. לשם כך היה עלי להשיג מפתח של תיבת הדואר של הרבנית. ביצעתי בעצמי באופן ידני את מלאכת השכפול.

מאז במשך שלושה חודשים ברציפות הייתי לוקח את כל המכתבים שהגיעו לרבנית ומביא אותם לרבי. הרבי היה עובר עליהם, הייתי מחזיר את המכתבים לתיבת הדואר, וב"ה כשהרבנית פתחה את המכתבים, היא לא הבחינה בכך שמישהו פתח את המכתבים לפניה ולא חשדה בשום דבר.

הרבי מזייף מכתבים לאמו בשם אחיו

חלפו מספר חודשים. יום אחד אמרה לי הרבנית בצער:

"איני יודעת מה קרה לבני לייבל. הוא לא כתב לי כבר זמן רב ויש לי הרבה עגמת נפש מזה". היא הוסיפה אז: "לשאול את בני [הרבי] – איני רוצה, יש לו מספיק דאגות מלבד זה. ובכלל משתדלת אני לספר לו רק דברים משמחים".

סיפרתי על כך לרבנית חיה מושקא. כעבור ימים אחדים מסר לי הרבי מכתב על מנת שאשים אותו בתיבת הדואר של אימו.

כשביקרתי אחר כך אצל הרבנית, היא סיפרה לי בשמחה: "לאחר זמן רב, קיבלתי מכתב מבני לייבל, וגם כלתי ונכדתי כתבו כמה מילים". התברר שהרבי דאג שקודם כל הכלה והנכדה יכתבו מכתב. בין היתר כתבו שהבן – ר' ישראל אריה לייב – עסוק מאד בלימודיו ומשום כך לא כתב לה עד כה. המכתב הזה נשלח מאנגליה לכתובת כלשהי בניו יורק, ואז הועבר המכתב לידי הרבי והוא הוסיף בו כמה שורות בכתב יד זהה לזה של אחיו… החליפו מעטפה והדביקו עליה בול שהגיע מלונדון. אחר כך, כשהרבי הגיע לבקר אצל אימו, היא הראתה גם לו את המכתב הזה בשמחה רבה…

ימים אחדים לפני חג השבועות, היסב הרבי את תשומת ליבי כי כדאי לדאוג לארגן מברק בשם אחיו ומשפחתו, לכבוד החג.

כנראה שכך היה נוהג ר' אריה לייב לשלוח לאימו לפני כל חג מברק. ומשום כך נדרש מברק כזה כדי שלא יעורר העדר מברק את תשומת לבה שמא אירע משהו…

"לא ידעתי כיצד אפשר 'לזייף' מברק" ־ מספר ר' בערל – "והרבנית חיה מושקא אמרה לי שאגש למזכירות ואביא לה איזשהו מברק שהתקבל באותו יום והיא כבר תראה לי מה לעשות. הבאתי לה מברק והרבנית לקחה קומקום, הרתיחה בו מים, ואחר כך הראתה לי כיצד להיעזר באדים כדי להדביק את המעטפה כך שלא ירגישו שמישהו פתח אותה, וכשסיימתי כתב המזכיר ר' שלום מענדל סימפסון את הנוסח, ובו ביום מסרנו את ה'מברק' לרבנית חנה.

על התעסקותי בכל זה אמר לי הרבי (כמדומני, בתום שנת האבלות על אחיו): "הוטל עליך לבצע עניינים שעל פי שולחן ערוך אינם מתאימים, יהי רצון שבכך תצא ידי חובה"…

כך המשכנו מדי ערב חג עד הסתלקותה בשבת תשכ"ה, בהתאם לרצונם של הרבי והרבנית חיה מושקא שדאגו לוודא שלא תגיע לרבנית הבשורה על פטירת בנה (תולדות לוי"צ, עט' 409. "כפר חב"ד", גיליון 1141).