התקהלות קורח ועדתו על משה ואהרון

4 בנים היו לו לקהת בן לוי: עמרם, יצהר, חברון ועוזיאל. ראה קורח בנו של יצהר בן דודו של משה שמשה ואהרון בני עמרם הבכור נטלו גדולה וכהונה, ואת אליצפן בן עוזיאל בן הזקונים מינו לנשיא בני קהת. קורח הרגיש מקופח, כי חשב שכבנו של יצהר לאחרי משה ואהרון מגיעה לו הגדולה ולא לאליצפן בן עוזיאל הצעיר שבאחים, ולכן החליט לחלוק על משה. לשם כך אסף סביבו אוהדים: דתן ואבירם ואון בן פלת ועוד 250 נשיאי עדה ראשי סנהדראות. כולם חברו יחדיו והתקהלו על משה ואהרון כדי לערער על מעמד ההנהגה ועל חלוקת התפקידים בכהונה ובמשכן. קורח דרש לעצמו כהונה. 250 בכורות דרשו את העבודה בבית המקדש, ובני ראובן דרשו את בכורת אביהם מתוך תרעומת שיהודה ויוסף קדמו להם בדגלים ובחלוקת הארץ.

לשם המחלוקת עשה קורח לבני עדתו טליתות תכלת בהם נתעטפו ובמשתה שעשה להם דיבר בליצנות נגד משה כל הלילה. משה שלח לקרוא לדתן ואבירם, שהצטרפו לעדת קורח, לבוא אליו והם סירבו.

כאשר בני אהרון ביקשו ליטול מתנותיהם חזה ושוק, שאלום קורח ועדתו: מי ביקש מכם ליטול?… משה?… לא ניתן!…

ביקש משה לפייסם, אולם הם דיברו אתו בחוצפה ובלשון קשה. שאל קורח את משה: טלית שכולה תכלת חייבת בציצית, ענה משה: כן, חייבת. החל קורח מלגלג: טלית שכולה תכלת אינה פוטרת את עצמה, ו-4 חוטים בלבד פוטרים אותה? עוד שאל קורח: בית מלא ספרים חייב במזוזה השיב משה: כן, חייב. לגלג קורח ואמר: כל התורה כולה אינה פוטרת את הבית ממזוזה ו-2 פרשיות בתורה כן פוטרות? ועוד אמר קורח: כל העדה כולם קדושים, ולמה תתנשאו?…

משה נופל על פניו

לאחר ששמע משה את טענות קורח ועדתו נפל על פניו. כבר קרה שמשה עמד והתפלל עליהם! לא פעם אחת אלא 3 פעמים: בחטא העגל, בפרשת המתאוננים ובחטא המרגלים. עכשיו בפעם ה-4 נתרשלו ידיו, אמר: עד מתי אטריח על המלך, אמר להם בואו ונמתין עד הבוקר, ובבוקר יודיע ה' מי ראוי לכהונה, ללויה ולקדושה. רצה משה ברוב רחמיו לתת להם הזדמנות לחזור בהם. הוא גם הציע להם להקטיר קטורת החביבה מכל הקרבנות, ושעל ידה נשרפו נדב ואביהוא, תוך שהוא מזהיר אותם שלא יתחייבו בנפשותיהם, שהרי רק האחד שבו יבחר ה' יצא חי. ועוד ניסה לשכנע אותם, שדי להם בגדולתם, ולמה להם לבקש גם כהונה ומלכות. וכמו כן, הבהיר להם שהמחלוקת אינה נגדו ונגד אהרון אלא נגד ה'. אולם קורח, אף שפיקח היה, המשיך להחזיק במחלוקת, מדוע?… עינו הטעתו! ראה שלשלת גדולה עומדת לצאת ממנו, שמואל הנביא השקול כמשה ואהרון…

ואכן, קורח ועדתו לא הרפו וגרמו צער רב למשה, עד שהתפלל ואמר: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שכל מה שעשיתי לא עשיתי אלא לכבוד שמך ולכבוד תורתך, ולאנשים אלה לא עשיתי שום רעה ואף לא נטלתי מהם דבר. רק טוב עשיתי להם.

הקדוש ברוך הוא מתגלה בפתח אוהל מועד

קורח אינו משתכנע מדברי משה, וכל אותו הלילה הוא עובר משבט לשבט על מנת לפתות את בני ישראל להצטרף למחלוקת, עד שבאו כולם ונקהלו פתח אוהל מועד, ובינתים 250 לויים עדת קורח התכוננו להקטיר קטרת לפני ה'. והנה נגלה כבוד ה' פתח אוהל מועד, וחרון אף ה' היה על כל בני ישראל וביקש לכלותם. משה ואהרון נופלים עליהם ומתחננים על בני ישראל: האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?… הקב"ה נענה להם ואמר: יפה אמרתם, אני מודיע מי חטא ומי לא חטא… משה בלויית 70 הזקנים הולך להתרות התראה אחרונה בדתן ואבירם לאחר שכבר התרה קודם לכן ב-250 בני עדת קורח, שעמדו בפתח אוהל מועד. דתן ואבירם מסרבים לצאת מאהליהם, ואז ה' אומר: סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה…

עונשם של קורח ועדתו

בני ישראל מתרחקים מקורח ועדתו. ומשה מסביר שאם אנשים אלה ימותו במיתה רגילה יהיה להם סימן שלא ה' שלח אותו, אולם אם הם ימותו במיתה משונה ומיוחדת, יהיה סימן שה' שלח אותו ולא מלבו בדה את כל הדברים. והנה לפתע, האדמה פתחה את פיה ובלעה את קרח, דתן ואבירם ובני משפחותים, ותוך כדי נפילתם הם צועקים: משה אמת ותורתו אמת. ואש יצאה ושרפה את הלויים מקטירי הקטרת, וקורח שגרם למחלוקת גם נשרף בעוד המחתה והקטורת בידו וגם נבלע באדמה, שהאש גלגלה אותו והביאה אותו אל בין הנבלעים.

זה הזמן לעשות מנחושת המחתות של מקריבי הקטרת צפוי למזבח, אזהרה לדורות שלא לחלוק על הכהונה כקורח ועדתו.

תלונת בני ישראל ועונשם

הסיפור לא מסתיים בזה. לאחר העונש הנורא שקיבלו קורח ועדתו, בני ישראל מתלוננים על משה ואהרון ואומרים להם: אתם המיתם את עם ה'. דבר זה גרם למגפה בעם. משה מזרז את אהרן להקטיר קטורת כדי לעצור את המגפה. אהרון לקח את המחתה, בה הקטיר קטורת יום קודם לכן, ושם בה קטורת לכפרה על בני ישראל שהוציאו לעז על משה ואהרון, והמגפה נעצרה, ואף אלה שהיו בין החיים ובין המתים נרפאו. אז הבינו בני ישראל שאין הקטורת סם מוות, אלא החטא הוא הממית. שהרי הקטורת עצמה יכולה להיות סם חיים ו במקרה זה שעצרה את המגפה.  

מטות הנשיאים ומטה אהרון

נשיאי העדה נצטוו לקחת מטה ולצרף אליהם את מטהו של אהרן ולשים באהל מועד, ואז ראו שמטה אהרן פרח "ויצץ ציץ ויגמל שקדים". דבר זה היה לאות ולסימן שאהרון הוא הראוי לכהונה הגדולה. הוא ולא אחר. לכן שמו את מטה אהרן למשמרת לפני הארון שיהיה "אות לבני מרי"…

במבחן מטות זה היה אופי של "ימין מקרבת" לאחר "השמאל הדוחה" של עונשם החמור של עדת קורח. ללמדנו שיש להשתמש בחינוך גם במקל נועם.

עבודת הלויים בשמירה על המשכן וכליו ושכרם

מפרשת קורח ועדתו עוברים לחלוקת התפקידים של הכהנים והלויים הקשורים בשמירה על המשכן ובהרחקת הזרים מהמקומות המקודשים, ובצד חוקים אלה מובא השכר על שמירה זו – מתנות כהונה ולויה.

ואכן הכהנים מקבלים בשכר עבודתם במקדש מתנות מבני ישראל על פי ציווי ה', וכשם שעבודת הכוהנים היא משמרת, כך יש חובת שמירה על התרומה והמתנות שלא ייטמאו.

התורה מביאה את פירוט מתנות הכהונה והלויה וסיווגן לפי הדרגות של קדושתן. ומכאן אנו לומדים מדוע לא קיבל שבט לוי בארץ, אף שלא קופח כלכלית.

ברשימה החלקית של כ"ד מתנות כהונה מצויינת מתנת בכורות ופדיון בכור אדם. לגבי בכור אדם על כל אב שאינו כהן או לוי לפדות את בנו בהגיעו לגיל 30 יום. האב נותן לכהן חמישה סלעים בשעה שעליו לגמור בדעתו לתת לכהן את המתנה שלא על מנת שיחזיר, ואם הכהן רוצה להחזיר הוא יכול להחזיר. מצוה זו נעשית בשמחה ובהידור.

עם זאת, כשם שבני ישראל מפרישים מעשר מכל תבואתם, מן הגורן ומן היקב, כן הלויים חייבים להרים תרומת מעשר לכהן, היינו, מעשר מן המעשר (במידה במשקל או במנין ולא באומד) מהמובחר. תרומה זו היא קודש כתרומה גדולה, ואסור לזרים לאכול אותה. הכהן אוכל אותה רק כאשר היא אינה טמאה ואף הוא אינו טמא. תרומת מעשר נאכלת לכהנים לנשיהם לבניהם לעבדיהם ולבהמתם.