צמא במדבר

פעם אחת נסע רבי ישראל בעל שם טוב עם אחד מתלמידיו למקום מדבר ושממה שאין שם מים. כך המשיכו בדרכם הרב והתלמיד והם הולכים והולכים, התעייף התלמיד וצמא מאד למים עד שהגיע לסכנת מוות מרוב חולשה וצימאון.

אמר התלמיד לבעל שם טוב: רבנו הקדוש, אני צמא מאד!

הבעל שם טוב לא הגיב.

כשראה התלמיד שחייו בסכנה ממש, חזר ואמר: רבי, אני צמא מאד. חיי בסכנה!

ענה הבעל שם טוב: האם אתה מאמין שכאשר ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, עוד בששת ימי בראשית, כבר ראה את המצב בו אתה נמצא וכבר הכין רפואה למכה, והכין לך מים לשתות?

ענה התלמיד ואמר: מאמין אני!

השיבו הבעל שם טוב: המתן קמעא.

כיצד הגיעו המים למדבר השמם?

המשיכו הרב והתלמיד בדרכם מתוך אמונה וביטחון בה', והנה הם רואים גוי רץ ועל כתפיו שני דליי מים. כאשר התקרב אליהם הגוי עצרוהו וביקשו ממנו קצת מים לשתות ושילמו לו על כך כמה פרוטות.

הבעל שם טוב שאל את הגוי: מה מביא אותך לשאת דליי מים במדבר השמם?

השיב לו הגוי: השר שלי השתגע, ושלח אותי להביא לו מים ממעין אחד רחוק במרחק שלוש פרסאות, אינני יודע מדוע.

אמר הבעל שם טוב לתלמידו: רואה אתה אילו דרכים מעניינות יש להשגחה העליונה, רק עבורך הוא שם מחשבה מוזרה בלב הגוי. דבר זה צפה הקדוש ברוך הוא מראש כבר בבריאת העולם, וכבר אז הכין רפואה לצימאון שלך ולכל מכה אחרת. כך הוא דואג לכל נברא ונברא בכל זמן ובכל מקום, מאז בריאת העולם ועד סוף כל הדורות, ולנו לא נותר אלא לבטוח בה' יתברך.