בס״ד. ש״פ ראה, כ״ה מנחם-אב, מבה״ח אלול ה׳תשל״ב

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה[1], וצריך להבין, מדוע נאמר כאן דוקא לשון אנכי, שלא כבכל ציוויי התורה שנאמר בהם שם הוי׳ או שם אלקים (ובפרט בספר דברים). וביותר אינו מובן, שהרי ממשיך אח״כ ברכה וקללה, שזה מורה על התחלקות השייכת דוקא בסדר השתלשלות, שיש בו התחלקות ועד להפכים כמו ברכה וקללה, משא״כ בחי׳ אנכי הוא למעלה מהשתלשלות, דלכן במתן תורה כתיב[2] אנכי הוי׳ אלקיך, שאז הי׳ גילוי שלמעלה מהשתלשלות, וא״כ למה נאמר כאן אנכי. ומה גם שממשיך[3] את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה׳ אלקיכם גו׳, דענין המצוות שייך דוקא בעולם הזה שהוא בסדר ההשתלשלות, וא״כ למה נאמר כאן התואר אנכי. גם ידוע הדיוק בזה בדרושי רבותינו נשיאינו (בלקו״ת[4] ובדרושים שלאחרי זה[5]), דהנה אמרו רז״ל[6] כל מקום שנאמר היום הוא נצחי ולעולם, וצריך להבין מה שייך ענין הנצחיות כאן. וגם מהו שנאמר לפניכם, והוה לי׳ לומר לכם. ויש לפרש הכוונה בשני דיוקים אלה בהמשך להנ״ל, דבשלמא אם המדובר הי׳ בענין שלמעלה מסדר ההשתלשלות, שייך בזה ענין הנצחיות שלמעלה מהזמן, וענין לפניכם לפנימיותכם. וכמו בתורה דכתיב בה[7] אשר תשים לפניהם, לפנימיותם[8], כי התורה שרשה למעלה מעלה. אבל כיון שהמדובר כאן הוא בענין המצוות, א״כ מהו שנאמר לפניכם. וכן מהו שנאמר היום דהיינו ענין הנצחיות, והרי המדובר הוא בברכה וקללה שבאים בגדרי התחלקות וגדרי הזמן. גם ידוע הדיוק[9] במ״ש ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, דבשלמא ברכה ניחא, אבל איך אפשר להיות שאנכי נותן לפניכם קללה, והרי מפי עליון לא תצא הרעות[10].

אך הענין הוא, כמבואר בהדרושים[11], דהנה במתן תורה כתיב (כנ״ל) אנכי הוי׳ אלקיך, היינו שאז נמשך בחי׳ אנכי שלמעלה מסדר ההשתלשלות, דלא אתרמיז בשום אות ובשום קוץ[12], להיות הוי׳ אלקיך, כחך וחיותך[13] של כאו״א מישראל, היינו שנמשך ענין אנכי שלמעלה בבחי׳ אנכי ופנימיות של כאו״א מישראל. והיינו, שעיקר ההמשכה דמתן תורה היתה מבחי׳ אנכי, ואח״כ נמשך זה בבחי׳ הוי׳, שהם ד׳ אותיות המורות על ד׳ הדרגות בהמשכה, וכנגדם יש ד׳ בחינות בנפש. וזהו ענין אנכי נותן לפניכם, שבחי׳ אנכי נמשך לפניכם לפנימיותכם, וכמ״ש[14] פנים בפנים דיבר הוי׳ עמכם, המשכת אנכי ופנימיות שלמעלה בבחי׳ אנכי ופנימיות שבנשמות.

אמנם זהו כפי שהמשכת בחי׳ אנכי היא מצד נתינת התורה בעשרת הדברות, שזהו הקשר דבחי׳ אנכי שבתורה עם בחי׳ אנכי שבישראל. אך בפרשתנו מחדש ענין נוסף, שהגילוי דבחי׳ אנכי שייך גם לסדר ההשתלשלות ומעשה המצוות, ועוד זאת, ששייך גם לזה מה שאנכי נותן לפניכם גו׳ וקללה. והענין הוא[15], דהנה איתא במשנה[16] יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, וטעם הדבר הוא, כי דוקא ע״י מעשה המצוות בעולם הזה הגשמי ממשיכים בחי׳ גילוי העצמות דוקא. דנעוץ סופן בתחילתן[17], ודוקא במעשה וסוף מעשה נמשך העצם. ומטעם זה ענין בחי׳ אנכי שייך למעשה המצוות דוקא, את הברכה אשר תשמעו אל מצוות גו׳. ועד״ז בענין הקללה, דהנה אמרו רז״ל[18] על מש״נ[19] בבריאת יום הששי והנה טוב מאד, טוב זה מלאך חיים מאד זה מלאך המות, וזה יפלא ביותר. ומבואר בזה, שזהו משום שתכלית בריאת הרע הוא בשביל שיהופך הרע לטוב, וכמ״ש[20] בכל לבבך בשני יצריך[21]. וכידוע שגם ענין הרע נברא בכוונה מאיתו ית׳, כידוע[22] שחטא עץ הדעת שרשו הוא במיעוט הירח ששרשו הוא בבחי׳ שבירת הכלים דתוהו מה שבורא עולמות ומחריבן[23], שזה הי׳ בכוונה מתחילה סותר ע״מ לבנות[24], דתכלית כוונת הרע הוא כדי להפכו לטוב. וזהו ענין נתינת הקללה מלמעלה, היינו נתינת הרע בשביל להפכו לטוב. ולכן נאמר בזה ענין אנכי דוקא, כי דוקא ע״י הפיכת הרע נמשך בחי׳ אנכי מי שאנכי[25], דע״י התשובה והיפוך הזדונות לזכיות[26] מתגלה בחי׳ המקיפים דתוהו, עד לבחי׳ אנכי. דענין הברכה הוא המשכה בפנימיות, כידוע[27] בענין ברכת תפילין, משא״כ ע״י הפיכת הקללה ממשיכים מבחי׳ המקיפים, ע״ד ההמשכה[28] שע״י מצוות ל״ת[29].

מקורות והערות