בס״ד. ש״פ ויצא, יו״ד כסלו ה׳תשכ״ו

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה[1], וידועים הדיוקים הרבים בזה (מאדמו״ר הזקן[2]ואדמו״ר האמצעי[3] וכו׳), ואחד מהם הוא שמסיים את הענין בפסוקים[4] ושבתי בשלום אל בית אבי וגו׳ והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו׳, ומסיים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, וצריך להבין דהרי ויצא יעקב הוא לא רק התחלת הפרשה אלא גם התחלת הענין הנ״ל (שמסיים בפסוקים הנ״ל), וצריך להבין מהי השייכות בין ויצא יעקב להסיום (ושבתי וגו׳ והאבן וגו׳ וכל אשר וגו׳). וכן צריך להבין מה שאומר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה, דאיך יכול להיות מהאבן ענין המצבה וכו׳.

והביאור בזה הוא, דהנה בענין יעקב מביא כ״ק אדמו״ר האמצעי[5] (שהיום הוא יום הגאולה שלו) שיעקב הוא יו״ד עקב[6], היינו שהוא ממשיך את היו״ד, חכמה, ראשית ההשתלשלות, עד למטה מטה לבחי׳ עקביים. דזהו ויצא יעקב, שהוא המשכת היו״ד, מבאר שבע, וילך חרנה, למקום ששם חרון אף של עולם[7].

ויובן זה בהקדים ענין מ״ש[8] כוס ישועות אשא, דצריך להבין ענין ההגבהה (הנשיאה) בכוס ישועות, דזהו מ״ש[9] צוה ישועות יעקב, דישועות הוא ש״ע או שע״ה נהורין[10], שזהו ראשית ההשתלשלות, חכמה, או למעלה מהשתלשלות, כתר[11], עתיק ואריך, דזהו ענין ישועות מלשון שעה, פנה[12], שזהו ענין התפנית הראשונה (דער ערשטער קער) של עצמות א״ס ית׳ לעולמות, ואז אומר צוה ישועות יעקב, דצוה הוא מלשון צוותא וחיבור, שמחבר וממשיך ענין הישועות למטה, אפילו בבחי׳ עקב. והנה צוה ישועות הו״ע הכלי לקבלת המשכת הישועות, וע״ז אומר כוס ישועות אשא, דבכדי שהכוס יוכל לקבל את ענין הישועות, צריך להיות בו ההכנה שזהו ענין ההגבהה, שבה כוס ישועות אשא.

ויובן זה ע״פ מ״ש במאמר הידוע מכ״ק אדמו״ר האמצעי להבין ענין גביע הכסף[13], ומבאר שם החילוק בין גביע הכסף שזה נמצא דוקא באמתחת בנימין הקטן, ובין כוס ישועות אשא, דאע״פ ששניהם כלים, הנה בכל זאת הגביע נמצא באמתחת הקטן, המשכה מלמעלה למטה, ובכוס ישועות צ״ל ההגבהה. ומבאר שם, דזהו ההפרש בין דוד ליוסף, דכוס ישועות אשא אמר דוד על מדתו שהוא בחי׳ מלכות[14], דרגלי׳ יורדות מות[15], שהיא יורדת לבי״ע[16], ולכן צ״ל בזה אשא שהו״ע ההגבהה בכוס, משא״כ ענין הגביע זהו של יוסף שהו״ע צדיק עליון[17], ז״א, ובפרטיות יותר ענין היסוד[18], ויוסף הוא המשביר בר לכל הארץ[19], והוא אמיתית ענין המשפיע שאינו יורד לענין המקבל בהשפעתו אלא משפיע ממקומו. ולכן לא צ״ל בזה ענין ההגבהה (כי הוא ענין הגבוה מצד עצמו), ואדרבה, זה נמצא באמתחת בנימין הקטן, שזה יכול להמשיך למטה.

ויש לקשר זה למה שאומר בלשון כ״ק אדנ״ע בעצמו (בתורה אור)[20] עה״פ[21] כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה, דכרוב אחד מקצה מזה זהו ענין ז״א, וכרוב אחד מקצה מזה זהו ענין מלכות, דז״א (ובפרטיות בחי׳ יסוד) הרי הוא הדרגא האחרונה בא״ס, אבל להיותו א״ס, הנה ראשיתו ואמצעיתו ותחתיתו הכל א״ס, ולכן הוא דרגא עליונה דלא צריך בזה ההגבהה, ונמשך מלמעלה למטה בבי״ע, משא״כ מלכות היא התחלת העולמות, ונקראת מטה לגבי המדריגה שלמעלה הימנה. וכן הוא בענין ההפרש שבין כוס ישועות לגביע הכסף, דגביע הכסף הוא בבחי׳ יסוד דזהו מדריגה גבוה, שמקבל את כל האורות והגילויים העליונים ומשפיע עד למטה מטה, וכמו שמפרש רש״י על המילה גביע[22] שזהו מלשון גבוה, כוס ארוך, דהיינו שיורד למטה מטה, משא״כ בכוס ישועות, מלכות, שצ״ל בזה ההגבהה. והמשל בזה[23] הוא כמו שנים העומדים אחד בראש ההר והשני בתחתיתו, הנה בכדי שיתחברו הנה או שהעליון ירד למטה וכו׳, או שכל אחד יגיע לאמצע ההר, דזהו ענין ההגבהה בכוס, והחיבור שלהם הוא בבחי׳ יסוד שזהו ענין כי כל בשמים ובארץ[24], דאחיד בשמיא ובארעא[25], ולכן ביסוד לא צריך להיות ענין ההגבהה. ולכן נאמר (במאמר המדרש[26]) שלעתיד לבוא דוד יברך בברכת המזון, שהרי לעתיד לבוא יהי׳ בחי׳ כוסי רוי׳[27], דהכוס שהוא בחי׳ דוד, מלכות, יקבל מבחי׳ רוי׳, שאיתא ע״ז בגמרא[28] שזהו בגימטריא רכ״א, והו״ע אריך שיומשך במלכות[29], דדוקא עכשיו המלכות היא בדרגא שצ״ל כוס ישועות אשא, אבל לעתיד לבוא הנה מצד הגילוי דאריך שיתגלה במלכות כבר לא תצטרך לקבל מז״א, ולכן לעתיד לבוא, דוד דוקא הוא המברך ברכת המזון.

והנה ידוע[30] שכל הענינים לעתיד לבוא תלויים בעבודתנו במשך זמן הגלות, דהנה מלכות בעבודה דעכשיו הוא ענין התפילה, דמלכות נקראת נפש, וכתיב[31] לדוד אליך ה׳ נפשי אשא, שזהו ענין התפילה, העלאה מלמטה למעלה, וישנו ענין ההמשכה מלמעלה בדוגמת מה שיהי׳ לעתיד לבוא, וזהו ענין התורה שהיא מלמעלה למטה, וע״י עבודתנו בזמן הגלות יתגלה לעתיד לבוא בחי׳ אריך כנ״ל. והנה כעת הסדר הוא בדרך משפיע ומקבל, ולכן הדכורא הוא למעלה מהנוקבא ומ״ה מברר ב״ן[32], ואפילו כשב״ן מברר הרי זהו ג״כ ע״י מ״ה, בין בבירור ראשון ובפרט בבירור שני[33], ולכן אומרים[34] שכעת דרכו של איש לכבוש ואין דרכה של אשה לכבוש, אבל לעתיד לאחר הבירורים יהיו שוים בקומתם[35], ועוד יותר שב״ן יהי׳ העיקר, דב״ן יהי׳ למעלה ממ״ה32, ברא ה׳ חדשה בארץ נקבה תסובב גבר[36], ולכן לעתיד דוד שהו״ע ספירת המלכות, ב״ן, הוא המברך.

ולהבין זה בביאור יותר, הנה בהמשך למאמר להבין ענין גביע הכסף (שנמצא בכת״י ועדיין לא נדפס)[37]מבואר שעכשיו ראובן הוא הבכור, כמ״ש[38] כחי וראשית אוני, ולעתיד יוסף יהי׳ הבכור, שראובן הרי הוא בכור לאביו ולעתיד יהי׳ יוסף הבכור כי הוא בכור לאמו, שכעת הסדר הוא בדרך משפיע ומקבל ולכן הדכורא הוא העיקר, ולכן ראובן שהוא בכור לאביו הוא הבכור, משא״כ לעתיד לבוא שהעיקר יהי׳ הנוקבא, ולכן יהי׳ יוסף הבכור. ויובן זה ממה שמבואר שבתחילה היתה העבודה בבכורות[39], אבל לאחר מתן תורה וחטא העגל (או כמו שמבואר במ״א[40] שזה הי׳ לאחר מחלוקת קרח) [שזה נגרם ע״י חטא עץ הדעת[41] שבא מצד מיעוט הלבנה, שמיעוט הלבנה בא מצד שבירת הכלים דתהו, כמו שמבאר כ״ק מו״ח אדמו״ר במאמרי י״ב-י״ג תמוז[42], שמצד השבירה בא ענין מיעוט הלבנה ומצד זה הי׳ חטא עץ הדעת ומצד זה הי׳ חטא העגל, ואחר כל זה] ניטלה העבודה מבכורות וניתנה לכהנים, והוא מכיון שכעת העבודה היא עבודת הבירורים שמ״ה הוא המברר, ולכן הדכורא הוא העיקר, ולכן העבודה בכהנים שהחילוק בין כהנים לבכורות הוא שכהן הולך אחר האב[43] שלכן הדין הוא[44] שאם כהן לוקח לוי׳ או ישראלית אזי הבן כהן, ולכן העבודה כעת בכהנים, אבל בכור הוא אחר האם, כמ״ש[45] קדש גו׳ פטר כל רחם, שהעיקר הוא האם44, שזה יהי׳ לעתיד לבוא שנקבה תסובב גבר. וזהו ג״כ שעכשיו ראובן שהוא בכור לאביו הוא הבכור משא״כ לעתיד לבוא יהי׳ יוסף הבכור, שהוא בכור לאמו, שלעתיד לבוא יהי׳ ב״ן למעלה ממ״ה.

ואע״פ שהתורה לא תהי׳ מוחלפת[46], והרי נאמר[47] לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור, והאהובה היא רחל[48] שהבכור שלה הוא יוסף והשנואה היא לאה48אם ראובן, וא״כ כיצד אפשר לומר שלעתיד לבוא יהי׳ יוסף הבכור. ומבואר שם (בהתחלה) שבבכורה ישנם ב׳ ענינים, א׳ ירושה וב׳ קדושה, וזהו מה שיוסף יהי׳ הבכור לעתיד לבוא שזהו רק לענין הקדושה, והטעם הוא כנ״ל מאחר שבמלכות יתגלה ענין אריך, ולכן היא תהי׳ בדרגא יותר עליונה. ובאמת הנה גם בענין הירושה יהי׳ יוסף הבכור לעתיד לבוא, ואין זה סותר לכך שהתורה לא תהי׳ מוחלפת וכו׳, כיון שהרי לעתיד לבוא יהיו שני זמנים[49], בתחילה יהי׳ זמן של שכר על העבודה של הזמן הזה שהיא עבודת הבירורים שהיא ע״י מ״ה המברר ב״ן, שזהו ענין הירושה (ירושת האורות דתהו), ירושת עולם כו׳, ולכן אז יהי׳ ראובן בכור לענין הירושה (דאף שב״ן יהי׳ למעלה ממ״ה, מ״מ יהי׳ זה ע״י מ״ה). אבל אח״כ יהי׳ זמן שלמעלה מענין השכר, ועד שיהי׳ למעלה מענין הזמן, ואז יהי׳ תורה חדשה מאתי תצא[50], נקבה תסובב גבר, שתהי׳ עליית המלכות מצד עצמה, ואז הנה ב״ן יהי׳ למעלה ממ״ה, ויהי׳ שלא ע״י המ״ה, ואז יהי׳ יוסף הבכור גם בירושה.

וזהו גם הענין מ״ש[51] שלעתיד לבוא עתידה אשה שתלד בכל יום, שיש בזה ב׳ פירושים, א׳ שתלד מביאה ראשונה, שע״י ביאה ראשונה תוכל להוליד בכל יום[52], ופירוש הב׳ שלגמרי בלי ביאה תוליד ובכל יום, אפילו בלי ביאה ראשונה[53]. דשני פירושים אלו הם בשני הזמנים דלעתיד לבוא, שבזמן הראשון הנה אע״פ שתלד בכל יום הרי צריכה ביאה ראשונה, היינו שעוד צריך לדכורא, משא״כ בזמן הב׳ דלעתיד לבוא לא תצטרך כלל לדכורא ותלד מעצמה. וזהו גם מה שאמרו רז״ל51שעתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, בלי חרישה וזריעה ויגיעה אלא מעצמה (שארץ ישראל זהו ענין מלכות, נוקבא). ולכן יהי׳ לעתיד לבוא דוד המברך, שהאבות יטענו שהם אינם רוצים לברך ודוד אומר לי נאה לברך26, כיון שאז יומשך הענין של ישועות, ש״ע או שע״ה נהורין, שהם ראשית ההשתלשלות, התפנית הראשונה של עצמות לעולמות, ומצד שהם יומשכו במלכות לכן יהי׳ דוד, מלכות, המברך, משא״כ עכשיו כוס ישועות אשא. ומה שאומרים שיוסף יהי׳ הבכור לעתיד, אין זה סותר למ״ש שלעתיד לבוא יהודה הוא הבכור (שלכן דוד (משבט יהודה) עבדי נשיא להם לעולם[54]), כיון שמצד האמהות, שלעתיד נקבה תסובב גבר, הנה יוסף הוא הבכור, ומצד עבודת השבטים מצד עצמם, הנה יהודה שהו״ע המלכות הוא הבכור, ולכן ודוד עבדי נשיא להם לעולם.

וזהו מה שאמר יעקב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי׳ בית אלקים, שאבן זהו ענין ב״ן ונוסף בה אות א׳ מטעם הידוע ליוצרה כמ״ש בתניא[55], ועכשיו זהו באמת אבן מאסו הבונים אבל לעתיד לבוא תהי׳ לראש פינה (כמ״ש[56] אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה), שזהו החילוק בין זמן הגלות ללעתיד לבוא, שכעת המלכות רגלי׳ יורדות מות ולכן צריך אשא משא״כ לעתיד לבוא[57]. וזהו שהאבן הזאת נהי׳ למצבה ולבית אלקים.

וזהו ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, שזהו ענין היציאה של יעקב מבאר שבע לחרן, חרון אף של עולם, ושם ע״י הבירורים מתעלה מעלה מעלה, עד שלעתיד לבוא יהי׳ ב״ן למעלה ממ״ה. וזהו גם מה שמסיים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, שזהו פעמיים כנגד עתיק ואריך דכתר[58], שיתגלו אז במלכות, שמצד זה יהי׳ ודוד עבדי נשיא להם לעולם.

מקורות והערות

[1]ריש פרשתנו (ויצא כח, י).

[2]תו״א ריש פרשתנו (כא, א).

[3]תו״ח ריש פרשתנו (כב [קסג], סע״א).

[4]פרשתנו שם, כא-ב.

[5]תו״ח שם, ד.

[6]ע״ח שער (ג) סדר אצילות פ״ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים בערכו. תו״א שם. אוה״ת ריש פרשתנו. ועוד.

[7]פרש״י ס״פ נח.

[8]תהלים קטז, יג.

[9]שם מד, ה.

[10]ראה ד״ה ושבתי בשלום תשל״ח פ״ה (לקמן ס"ע ס) ובהערה 44 שם. וש״נ.

[11]ראה תו״א בשלח סד, סע״ד. ובכ״מ.

[12]לקו״ת דרושי ר״ה סא, רע״א. סג, ד. תו״ח שם, ג. שערי אורה שער החנוכה יד, א. סה״מ תרל״ו ח״ב ע׳ שמז. תרנ״ד ע׳ שכט. תרצ״ז ע׳ 266 (קונטרסים ח״ב שצו, ב). קונטרסים ח״ג ע׳ קד. וראה סה״מ דברים ח״ב ע׳ קפ, ובהנסמן שם.

[13]מאמרי אדהאמ״צ בראשית ע׳ רעט ואילך.

[14]ראה פרדס שער (כג) ערכי הכינויים; ערכי הכינויים לבעל סדר הדורות; קהלת יעקב – בערכו. מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ ה. על פרשיות התורה והמועדים ח״א ע׳ ב. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תרפט. במדבר ח״א ע׳ קמז. וש״נ. דברים ח״א ע׳ רטו. וש״נ. ח״ג ע׳ תתקט. וש״נ. שם ע׳ תתקסו.

[15]משלי ה, ה.

[16]ראה אוה״ת עה״פ משלי שם (נ״ך ע׳ תקסד ואילך). ובכ״מ.

[17]ראה זח״א קנג, ב.

[18]פרדס שם מערכת יוסף.

[19]מקץ מב, ו.

[20]ס״פ תרומה (פא, א-ב).

[21]תרומה כה, יט.

[22]מקץ מד, ב.

[23]לקו״ת פ׳ ראה כו, א. מאמרי אדה״ז תקס״ג ח״ב ע׳ תרסז. תקס״ה ח״ב ע׳ תתמב. ע׳ תתקיז. מאמרי אדהאמ״צ בראשית ע׳ קה. נ״ך ע׳ תנ. קונטרסים ע׳ דש. הנחות – תקע״ז ע׳ רסח. ע׳ שכב. ועוד.

[24]דברי הימים-א כט, יא.

[25]תיב״ע עה״פ שם.

[26]ראה יל״ש עה״פ שבהערה 8 (רמז תתעד). וראה גם פסחים קיט, ב.

[27]תהלים כג, ה.

[28]יומא עו, א. וראה גם יל״ש עה״פ (רמז תרצג).

[29]ראה תו״א תולדות יט, א. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תז. תקס״ז ע׳ קכט. על פרשיות התורה והמועדים ח״א ע׳ תתעח. מאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ה ע׳ א׳תרלח ואילך. דברים ח״א ע׳ כג ואילך (וש״נ). אוה״ת לתהלים (יהל אור) ע׳ פז. ועוד.

[30]תניא רפל״ז.

[31]תהלים כה, א.

[32]ע״ח שער (ה) טנת״א סופ״א. שער (י) התיקון ספ״ג. שער (מ) פנימיות וחיצוניות סוף דרוש ד. לקו״ת בחוקותי מז, ג. מטות פב, ג ואילך. ועוד.

[33]ראה תו״א ויחי מח, א.

[34]יבמות סה, ב.

[35]ראה ע״ח שער (ל) מיעוט הירח פ״א-ב.

[36]ירמי׳ לא, כא.

[37]נדפס אח״כ במאמרי אדהאמ״צ בראשית ע׳ שג ואילך.

[38]ויחי מט, ג.

[39]זבחים קיב, ב (במשנה). קטז, ב. במדב״ר רפ״ו. וראה ספר הגלגולים פכ״ג. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ב ע׳ תקצד-ה. אוה״ת תולדות (כרך ז) תתתכא, א. מקץ שדמ, א. סה״מ תרכ״ז ע׳ שכב.

[40]ראה סה״מ תרכ״ז ע׳ שיח ואילך.

[41]ראה שבת קמו, רע״א. זח״א נב, ב.

[42]ראה סה״מ קונטרסים ח״א קצב, א ואילך.

[43]ראה אוה״ת מקץ שם ואילך. בא ע׳ שמא.

[44]טושו״ע אה״ע רס״ח.

[45]בא יג, ב.

[46]עיקר הט׳ מי״ג העיקרים. וראה רמב״ם הל׳ יסוה״ת רפ״ט. הל׳ מלכים פי״א סה״ג. פיה״מ סנהדרין פ׳ חלק יסוד התשיעי.

[47]תצא כא, טז.

[48]ראה פרשתנו כט, ל-לא.

[49]ראה לקו״ש חכ״ז ע׳ 198 ואילך. ועוד.

[50]ישעי׳ נא, ד. ויק״ר פי״ג, ג.

[51]שבת ל, ב.

[52]ראה אגה״ק סכ״ו (קמג, ב). שיעורים בספר התניא שם (ע׳ 1675). וש״נ. לקו״ש חי״ב ע׳ 178.

[53]מאמרי אדהאמ״צ בראשית שם (ע׳ שז). וראה גם שער האמונה (לאדהאמ״צ) נט, א. תו״ח תצוה תע, סע״ב. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תערב. שם ס״ע תתנח. במדבר ח״א ע׳ קד. ועוד.

[54]יחזקאל לז, כה.

[55]שעהיוה״א פ״ז (פד, ב).

[56]תהלים קיח, כב.

[57]בהנחה כאן נרשם: כאן היתה אריכות כמו שנתבאר לעיל בענין זה. המו״ל.

[58]ראה תו״א פרשתנו כב, ד.