בס״ד. ש״פ ויחי, ח״י טבת ה׳תש״ל

יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך וגו׳[1], וידוע הדיוק בזה[2], מ״ש יהודה אתה שלא נאמר כן בכל השבטים, ובפרט שממשיך ואומר יודוך אחיך שמדבר ליהודה לנוכח, וא״כ תיבת אתה מיותרת. וממשיך בהפסוק ידך בעורף אויביך, שמזה מובן שאין הפירוש שלא יהי׳ אויב כלל, אלא שיש אויב, וידך הוא בעורף אויביך, ולא רק כמ״ש[3] ונתתי את כל אויביך אליך עורף, שהאויב בורח ובמילא העורף הוא לנגדו, אלא שידך יכה בעורף אויביך. והנה במ״ש יהודה אתה יודוך אחיך מבאר אדמו״ר הזקן (שכ״ד טבת הוא יום ההילולא שלו) בתו״א[4], דקאי בעיקר על ראובן שמעון ולוי, דהנה על השבטים שנולדו אחר יהודה אין זה חידוש כל כך, ובפרט לפי הדעה[5] שמה שדרשו רז״ל[6] עה״פ[7] כבד את אביך וגו׳ את לרבות אחיך הגדול[8] קאי לא רק על הבכור אלא גם אם הוא גדול רק ממנו, ועיקר החידוש במה שיודוך אחיך הוא על ראובן שמעון ולוי שנולדו לפניו. ויש לומר שזהו מה שאדמו״ר הזקן מבאר רק איך שקאי על ראובן שמעון ולוי, דלכאורה הרי יהודה הי׳ מלך על כל השבטים, אלא דהענין דיודוך אחיך, שתהי׳ בחי׳ הודאה שהו״ע הביטול, הוא רק בנוגע לראובן שמעון ולוי, משא״כ שאר השבטים שאצלם הי׳ מצד השכל ולא מצד הודאה.

והנה[9] בענין אתה איתא בזהר[10] תלת דוכתי אקרי אתה, ונתבאר[11] דהג׳ דרגות הן מלכות, חסד וחכמה, שעל ספירת החכמה כתיב[12] כי אתה אבינו, ועל ספירת החסד כתיב[13] אתה כהן לעולם, וספירת המלכות נקראת אתה, כמ״ש כאן יהודה אתה, דיהודה קאי על ספירת המלכות, שהיא ספירה האחרונה, וכמ״ש[14] ותעמוד מלדת. והנה בחי׳ אתה הו״ע הגילוי, שזהו מה שמלכות נקראת אתה, שענינה הו״ע הגילוי, וכמו״כ הוא גם בספירת החסד והחכמה. וכמו שמבואר בסידור בדרושי ברוך שאמר[15] החילוק בין אתה להוא, דהוא מורה על העלם, משא״כ אתה הו״ע הגילוי. וזהו מה שהמלכות נקראת אתה, שמלכות ענינה הוא ההמשכה והגילוי בבי״ע, וכמ״ש[16] ומשם יפרד, ועוד שגילוי כל הספירות הוא ע״י ספירת המלכות. וכמו״כ הוא גם בכחות הנפש שענין המלכות הוא גילוי אל הזולת, וגם הגילוי שבכל הכחות הו״ע המלכות שבהם. והנה מלכות נקראת כנסת ישראל על שם שכונסת ואוספת בתוכה כל הגילויים שלמעלה ממנו. והפועל המשכת וגילוי כל הענינים במלכות הוא ספירת החסד שהוא יומא דאזיל עם כולהו יומין[17], שממשיך כל הגילוי במלכות. וכן ספירת החכמה, שכמו שהוא באדם שהוא עולם קטן[18], כמו״כ גם בעולם גדול וגם למעלה, שנקרא ראשית הגילוי. וזהו מה שאומר יהודה אתה דקאי על ספירת המלכות, יודוך אחיך קאי על השבטים שלמעלה ממנו, ראובן שמעון ולוי, ומ״מ יהי׳ יודוך אחיך, שזהו מצד מעלת הגילוי דמלכות, שנמשכת בבי״ע, אע״פ שגם בהם יש ענין הגילוי הנה הגילוי שיש בהם הוא רק במקומם, ואינו בערך ספירת המלכות שמגלה גם לבי״ע, וזהו אתה שהו״ע הגילוי. וזהו מה שכתוב בתו״א[19] ב״כי״ק אדמו״ר נ״ע״ שז״א הוא סוף עולמות הא״ס ומלכות הוא שורש הנבראים, שזהו ענין שני הכרובים. וזהו יודוך אחיך, שזהו מצד הגילוי בבי״ע, וע״י הירידה לבי״ע נעשה עילוי גם בספירת החכמה.

וזהו ג״כ מה שעיקר הגילוי הוא בעשי׳ דוקא שאין תחתון למטה הימנו. שעל מה שהגילוי אינו בעולמות העליונים מבואר בתניא[20] הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית׳, שקאי אפילו על עולם האצילות, ועי״ז שהגילויים נמשכים עד לעשי׳ נתעלה עי״ז גם עולם האצילות, שבספירות הו״ע ספירת החכמה. והנה העילוי שבעשי׳ הוא מה שבעשי׳ דוקא יכולים לפעול שיהי׳ דירה לו ית׳ ע״י העבודה באתכפיא ואתהפכא, וכמבואר בתניא[21] שעי״ז פועלים נחת רוח למעלה, שמתוך החושך דוקא נעשה יתרון האור[22].

וזהו מ״ש ידך בעורף אויביך, שאויב הוא הסטרא אחרא והקליפה, שהרי הוא צד אחר שאינו צד הקדושה, ויהודי אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלקות (און אַ איד נישט ער וויל און נישט ער קען זיין אָפּגעריסן פון אלקות)[23], ובמילא הרי כל דבר שמפריד אותו מאלקות הוא אויב שלו, וזהו מ״ש בעורף אויביך, דעורף אין בו התגלות הכחות הפנימיים, ובעבורה הו״ע אתכפיא, שזהו מה שאין לו חשק ורצון ואין לו חיות להתעסק עם המנגד, וכמאן דשדי בתר כתפוי[24], בלא לב ולב[25], ועי״ז יש לו הענין דידך, ופועל עילוי בכל הספירות עד גם בהספירות חסד וחכמה. ועי״ז באים לאמיתית הענין דאתה, שזהו בחי׳ העצמות שהוא אמיתית המציאות, שזהו מה ששם שמים שגור בפי כל אפילו תינוקות[26], דאין זה בבחי׳ הגילויים, שהרי בגילויים הי׳ הצמצום וכו׳ והם רק הארה בלבד, משא״כ העצמות שהוא אמיתית המציאות וכמ״ש הרמב״ם שהוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו[27], וכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמתת המצאו[28], שעל הנמצאים אין שייך לומר אתה, ורק כשרואה בהנמצאים אמיתית המציאות אז שייך בהם אמיתית הענין דאתה, ולזה באים ע״י העבודה של יהודה אתה שזהו ספירת המלכות. ועי״ז מגיעים לאמיתית הענין דאתה שמתגלה בחכמה, כמ״ש בתניא בפרק לה בהגה״ה כאשר שמעתי ממורי ע״ה כו׳ הוא לבדו הוא ואין זולתו וזו היא מדריגת החכמה[29]. וע״י העבודה באתכפיא ואתהפכא מגיעים ליבוא שילה ולו יקהת עמים[30], שיהי׳ ועמדו זרים ורעו צאנכם[31] בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

מקורות והערות