פרשת כי תבוא לילדים – עם ישראל ביכורים להשם

הקראת כתבה
יום חמישי ט״ז אלול ה׳תשע״ד
וּמִכָּאן שֶׁאִם אֶת הַבִּכּוּרִים צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם וּלְהַנִּיחָם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, "לִפְנֵי הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ", כָּךְ עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם הַ"בִּכּוּרִים" שֶׁל הָעוֹלָם, מְקוֹמָם הָאֲמִתִּי הוּא "לִפְנֵי הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ".
מאת שולמית שמידע
עלה פרח

 

פָּרָשָׁתֵנוּ פָּרָשַׁת "כִּי תָּבוֹא" פּוֹתַחַת בְּמִצְוַת הַבִּכּוּרִים.

"וְהָיָה כִּי תָּבוֹא אֶל הָאָרֶץ … וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה" – 

"בִּכּוּרִים", מִלְּשׁוֹן בְּכוֹר, הֵם "רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה".

וְהֵם גַּם סֵמֶל לְעַם יִשְׂרָאֵל ("בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל") הַנִּקְרָאִים בִּכּוּרִים. 

וּכְמַאֲמַר הַנָּבִיא הוֹשֵׁעַ (ט, י) "כְּבִכּוּרָה בַּתְּאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם"

וְהַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ (ב, ג) "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לְהַשֵּׁם רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה".

 

וּמִכָּאן שֶׁאִם אֶת הַבִּכּוּרִים צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם וּלְהַנִּיחָם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ,

"לִפְנֵי הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ",

כָּךְ עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם הַ"בִּכּוּרִים" שֶׁל הָעוֹלָם,

מְקוֹמָם הָאֲמִתִּי הוּא "לִפְנֵי הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ".

הֵיכָן?…

בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ!

 

*

 

עַם יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית הָעוֹלָם, שֶׁקָּדְמוּ לְכָל הַנִּבְרָאִים.

שֶׁהֲרֵי מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר.

וְכָל יְהוּדִי, אֲנָשִׁים נָשִׁים וְטַף, צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁבִּשְׁבִילוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם,

זוֹהִי זְכוּתוֹ שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל וְגַם חוֹבָתוֹ.

 

וּמָה הַפֶּלֶא? הֲרֵי כָּל יְהוּדִי הוּא חֵלֶק אֱלוֹקָה מִמַּעַל מַמָּשׁ,

הֲרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵם דָּבָר אֶחָד,

וְכָל יְהוּדִי בְּכָל מַצָּב מְחֻבָּר לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – "לִפְנֵי הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ".

וְלֹא סְתָם מְחֻבָּר לְהַשֵּׁם אֶלָּא מְחֻבָּר לְהַשֵּׁם בִּפְנִימִיּוּת – לִפְנֵי הַשֵּׁם.

 

הָעוֹלָם נִבְרָא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כְּדֵי לְסַיֵּעַ לְעַם יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁם.

לָכֵן עָלֵינוּ לִזְכֹּר שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר עוֹסְקִים בְּעִנְיְנֵי חֹל וְלֹא רַק בִּזְמַן תְּפִלָּה אוֹ לִמּוּד תּוֹרָה,

אֲנַחְנוּ הַבִּכּוּרִים שֶׁל הַשֵּׁם,

וְעַל כֵּן עָלֵינוּ לִחְיוֹת תָּמִיד בִּקְדֻשָּׁה.

 

לָכֵן כָּל מַעֲשֵׂינוּ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם וּבְכָל עֵת נֵדַע אֶת הַשֵּׁם,

וּבְמַעֲשֵׂינוּ נִכְלֹל גַּם אֶת הַדִּבּוּר וְהַמַּחְשָׁבָה.

שֶׁכָּל דִּבּוּר יִהְיֶה בִּקְדֻשָּׁה וְכָל מַחְשָׁבָה תִּהְיֶה מַחְשֶׁבֶת קֹדֶשׁ.

וְעִם זֹאת, נְקַיֵּם בְּפַשְׁטוּת אֶת הַמֶּסֶר שֶׁל חֹדֶשׁ אֱלוּל "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי",

וְנִזְכֹּר שֶׁהַמֶּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וּמְקַבֵּל אֶת כֻּלָּנוּ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת,

וְאַף מַרְאֶה לָנוּ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת וּמְצַפֶּה לִשְׁמֹעַ אֶת בַּקָּשׁוֹתֵינוּ וּלְמַלְּאָם.

אָז הָבָה נְבַקֵּשׁ אֶת עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ – גְּאֻלָּה אֲמִתִּית וּשְׁלֵמָה מִיָּד מַמָּשׁ,

בַּקָּשָׁה הַכּוֹלֶלֶת בְּתוֹכָהּ אֶת כָּל הָעִנְיָנִים הָרְצוּיִים לָנוּ.

פרסום תגובה חדשה

test email