סיום ספר במדבר – חזק חזק ונתחזק 

השבוע בעיצומם של ימי בין המצרים נסיים את ספר במדבר ובעצם נסיים את עיקר התורה,

(כי ספר "דברים" הוא חזרת משה על התורה, מכאן שמו – "משנה תורה"),

ועל כן נכריז בקול רם בתוקף של שמחה: "חזק חזק ונתחזק!"…

לא רק על סיום ספר במדבר אלא על גומרה של תורה…

"חזק חזק!" – ויישר כח! לקורא המסיים את התורה,

"ונתחזק!" לכל קהל הקוראים והשומעים שמתחיל שוב את לימוד התורה מהתחלה.

(כשם שבאמירת "הדרן" למסיים מסכת מזכירים, שעליו לחזור על תלמודו כדי שלא יישכח),

ובעיקר, לברך את כל עם ישראל בחוזק ותוקף בכל ענייניהם הן בגשמיות והן ברוחניות.

מעניין שאיננו מסתפקים באמירת "חזק" (או "חזק וברוך") פעם אחת,

אלא מכפילים "חזק חזק" ומשלשים "ונתחזק" – ג' פעמים "חזק",

הכרזה המשולשת המורה שהקדושה מנצחת את המתנגדים לה;

"חזקה" אמיתית מה גם שהיא קשורה בשורש "חזק"!

ולעולם יוצא שמכריזים "חזק חזק ונתחזק"… בין המצרים ודוקא בתשעת הימים.

דוקא בימי האבל על חורבן בית המקדש ובשיא החולשה מכריזים: חזק חזק ונתחזק!

עד ששבת זאת אף שחלה בתשעת הימים נקראת "שבת חזק" – שבת הנותנת עוצמה וכח.

על יהודי להיות כמטה חזק שאי אפשר לכופפו

נשמה ירדה לעולם ונקלעה למקום שיש בו מלחמה תמידית

בין  הקדושה לבין ההתנגדות לקדושה;

אולם יהודי רוצה לקיים את מצות המלך בתוקף התקשרותו לקב"ה,

והוא רוצה לעשות רצונו וזהיר במצוה קלה כבחמורה.

זהו ה"חזק חזק ונתחזק" הקשור לפרשת מטות.

מטה (מלשון חוזק ותוקף) הוא מקל חזק שאי אפשר לכופפו (בניגוד לשבט רך).

כך שיהודי צריך להיות כל ימיו חזק ותקיף בכל ענייני הקדושה.

אך כדי להתחזק במצוות כל הזמן הוא זקוק לנתינת כח מלמעלה,

שאלמלא הקב"ה עוזרו אין הוא יכול לנצח את יצרו.

ואכן בפרשת מטות יש גילוי אור העליון: "וידבר משה… זה הדבר אשר ציוה ה'".

ובשיתוף פעולה בין העליון לתחתון יש הצלחה בשלימות.

לכן תמיד כשעושים את העבודה צריך לזכור – אני לא לבד, יש לי סיוע מלמעלה.

כל אדם עובר מ"ב מסעות בימי חייו

אולם הקב"ה המסייע לאדם גם מנסה אותו כדי להרבות את שכרו.

לפיכך באה פרשת מסעי המלמדת על עבודת הנסיונות,

שהרי התנודות שיש בנסיעה ממקום למקום מתישות כוחו של אדם.

פרשת מסעי מלמדת שכל אדם עובר מ"ב מסעות בימי חייו,

ואמנם המעבר והתנודות ממקום למקום מוציאים את האדם ממנוחתו,

אך תכלית המסעות היא ללמד את האדם שעליו להתקדם כל הזמן ולא לדרוך במקום.

צריך לצאת מהמיצרים והגבולים של העולם וכל הזמן לצמוח ולגדול מחדש.

ואף מי שכל מעשיו על פי תורה, צריך להעלות בקודש – "הלוך ונסוע",

ועליו להוסיף וללכת לא רק בחיובים מעיקר הדין אלא בהוספה והידור.

לא להסתפק לכח הנתינה מלמעלה אלא להתחזק מלמטה.

עד שיגיע לתכלית הבריאה לברר ולזכך את העולם ולעשות להקב"ה דירה בתחתונים.

חורבן בית המקדש – ירידה צורך עליה

בעומדנו סמוך לתשעה באב היום הנמהר בו נחרב המקדש,

עלינו לזכור שחורבן בית המקדש לא היה חורבן לשם חורבן, ח"ו, אלא ירידה צורך עליה.

שני בתי המקדש נחרבו כדי שיבנה בית המקדש השלישי,

שבו יהיה חוזק ותוקף מיוחד ונצחי.

לפעמים כדי לשפץ בית צריך להרוס אותו כדי לבנותו מחדש,

כדי שיהיה טוב יותר, חזק יותר ויפה יותר.

ואכן הנצחיות של בית המקדש השלישי החלה כבר בבית המקדש הראשון.

על בית המקדש הראשון שנבנה על ידי שלמה נאמר: "וישב שלמה על כסא ה'",

מפאת היותו קשור לדרגות עליונות גבוהות ולא כל כך לעולם הזה. לכן נחרב.

אולם מכיון שחוזקו ותוקפו באו מלמעלה, שם למעלה הוא נצחי ומעולם לא נחרב,

רק אצלנו בעיני הבשר שלנו כאן בארץ למטה הוא נחרב.

ואילו בית המקדש השני שחוזקו מצד העולם, אף שהיה גדול בממדיו ונתקיים זמן רב,

מכיון שחוזקו בא מצד התחתון, חוזקו מוגבל, ולכן אף הוא לא נתקיים.

ואכן, בית המקדש צריך חוזק גם מצד העליון וגם מצד התחתון.

זהו החידוש של בית המקדש השלישי שיהיה חזק גם מהצד האלוקי שבו וגם מצד התחתון,

ובזכות שיתוף פעולה וחיבור זה בין עליון לתחתון הוא יהיה בשלימות ויישאר לנצח.

אהרן הכהן אחד יחיד ומיוחד באהבת ישראל

שיתוף הפעולה בין עליון לתחתון קשור בעיקר באהבת ישראל ואחדות ישראל.

שהרי עם ישראל הם בבת עינו של הקב"ה ומי שאוהב אותם אוהב את הקב"ה.

ולעניין זה יש לציין שראש חודש מנחם אב, יום פטירת אהרן הכהן, יחול בערב שבת זו.

התורה מודיעה על יום פטירתו מה שלא הודיעה אף לא על משה ומרים ולא על האבות.

מבחינה זו אהרן הכהן הוא אחד ויחיד ויוצא דופן.

מה מיוחד באהרן שהתורה חפצה לגלות לנו את יום הסתלקותו,

יום שבו מתגלים כוחותיו ופעולותיו המביאים ישועה לעולם?…

יחודו של אהרן הוא ש"אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה",

בזכות אהרן הקיפו ענני הכבוד את כל בני ישראל בשוה – שכולם בהשואה ובאחדות.

אולם כשהסתלק הסתלקו גם ענני הכבוד.

אז "ויבכו את אהרן שלושים יום כל בית ישראל" מרוב אהבתם אליו.

ועד עצם היום הזה זוכה עם ישראל לברכת בני אהרן "ברכת כהנים" באהבה.

הליכה בדרכו של אהרן מקרבת את הגאולה

בימים אלה שבין המצרים עלינו לזכור יותר מתמיד,

שהליכה בדרכו של אהרן מאחדת את עם ישראל ומקרבת את הגאולה;

ובהיותנו קרובים כל כך לגאולה איננו מסתפקים באהבת ישראל המבטלת את שנאת החינם,

אלא רוצים כבר לטעום עוד בזמן הגלות מאהבת ישראל המופלאה שתשרור בגאולה,

שנקיים את ה"אוהב את הבריות" כמו שיהיה בזמן הגאולה,

עד שנקרב את הבריות גם ל"תורה חדשה מאתי תצא",

תורתו של משיח שילמד את כל עם ישראל בקרוב.

להפוך ימי בין המצרים לשמחה

אם כן מובן וברור, שבימים אלה עלינו למעט את צער החורבן על ידי שמחה,

ואל לנו ליפול ברוחנו ולהרגיש חוטאים ונענשים,

אדרבה נראה בימים אלה ימי תיקון של הענינים שגרמו הרס וחורבן,

והרי הקב"ה שפך חמתו רק על העצים ועל האבנים!… רק על המקדש החיצוני!…

אולם מעולם לא פגע במקדש הפנימי של כל אחד מאתנו שנשאר בחוזקו ובתוקפו,

והרי עיקר המטרה היא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

על כן, נעורר את לבנו לטהר ולקדש את משכן ה' הפנימי שבלב,

כדי לעשות לה' יתברך דירה בתחתונים,

ואז נזכה בעגלא דידן לבנין בית הבחירה על ידי משיח צדקנו.

ודוקא מתוך המצר ייהפכו הקללות לברכות, העצב לשמחה, הרע לטוב והמר למתוק;

עד שנוכל לומר בשמחה: "אודך ה' כי אנפת בי"…

אם כן, מטרתנו להפוך ימים אלה לשמחה של ממש.

לכן נערוך סיומי מסכת בכל תשעת הימים כדי להרבות בשמחה של מצוה.

ונאחד כמה שיותר אנשים בשמיעת הסיום ("ברוב עם הדרת מלך") כולל ילדים קטנים.

וכמו שהסיומים בערב פסח מהוים הכנה לגאולת פסח,

כך הסיומים בתשעת הימים הם ההכנה לגאולה האמיתית והשלימה,

במיוחד שאנו מקשרים את זה עם צדקה והחלטות טובות.

ובהיותנו עומדים על סף הכניסה לארץ, נעבור את הירדן ונכנס לארץ ישראל ולבית המקדש,

כולנו ביחד נשמות בגופים יחד עם משה ואהרן וכל הדורות הקודמים שיקומו לתחיה,

ונלמד תורה עם משיח צדקנו תיכף ומיד ממש בבית המקדש השלישי והנצחי!

(על פי דבר מלכות לפרשת מטות מסעי ושיחת הרבי לפרשת מטות מסעי ה'תשמ"ז)