מספר הרב לייב יהודה גרונר:

ביום ט"ז שבט תשי"ד, למחרת בואי בקשרי השידוכין, שאלתי את הרבי איך צריך להתנהג בנוגע לפגישות עם הכלה. השיב הרבי: "מה שפחות יותר טוב. להיפגש לא יותר מפעם אחת בשבוע, ולדבר בטלפון לא יותר מפעם אחת בשבוע".

הרבי הוסיף ודיבר בכאב על המצב: "נהייתה פריצות שחתן וכלה מצטלמים יחד לפני החתונה. זוהי פריצות גדולה. עד אחרי החופה אסור להצטלם ביחד, ותפרסם זאת גם לשאר החתנים".

בתחילת חודש אלול, שבוע לפני חתונתי, כתבתי לרבי כי הרבי הריי"צ אמר כי בעת 'קבלת הפנים' מזמינים גם את רבותינו נשיאנו לחופה, וזאת על ידי אמירת תורתם. ביקשתי אפוא מהרבי, כי למרות שהרבי יהיה מסדר הקידושין שלי, בכל זאת יורני איזה חלק מתורתו לומר בעת קבלת הפנים בתור הזמנה לחתונה.

על מכתב זה לא קיבלתי תשובה, אבל בשבת ה'אופרופעניש' אמר הרבי את המאמר 'לכה דודי' שנאמר בעת קבלת הפנים שלו בשנת תרפ"ט, והרבי אף הוסיף הוספות.

ואכן, ב'קבלת הפנים' שלי אמרתי את המאמר של הרבי הריי"צ ד"ה 'לכה דודי' משנת תרפ"ט, ובשלושה מקומות חזרתי על ההוספות שאמר הרבי בשבת שלפני חתונתי.

כשנכנסתי לרבי למחרת החתונה, שאלני "נו, מה עשית בנוגע למאמר?" אמרתי שחזרתי על המאמר שאמר הרבי הריי"צ והוספתי את הוספותיו של הרבי. הרבי התעניין אלו הוספות והיכן, ופירטתי. ראיתי שביעות רצון על פניו של הרבי. "זייער א גלייכע זאך, בטח ממנו יראו אחרים ויעשו. כדאי לפרסם זה שגם שאר החתנים יעשו כן".

יום חופתי היה ביום ט"ו באלול. באותו יום, כמו בכל יום, נכנסתי לחדרו של הרבי במסגרת עבודתי. הרבי תמה ושאל "מה אתה עושה כאן, הלא היום הוא יום חופתך?" השבתי כי זו אכן כוונתי. "אני רוצה עוד זכות לקראת החופה בכך שאשמש את הרבי ביום זה". הרבי הורה לי לסיים את העניינים שבטיפולי "ואחר כך תצא ותאמר תהלים, כי חותני הרבי אמר לי ביום חופתי, שהחתן והכלה צריכים לנצל כל רגע ביום חופתם באמירת תהלים, ואין הכוונה רק לגמור התהלים פעם אחת, אלא אם גומרים את התהלים ונשאר עוד זמן, להתחילו עוד הפעם. בטח תבקש מישהו שימסור זאת גם לכלה"…

שאלתי את הרבי לגבי השמירה הנהוגה על החתן והכלה בשבוע ה'שבע ברכות', כאשר עליהם ללכת עם ליווי – האם הכוונה רק כשכל אחד מהם הולך לבדו, או גם כשהחתן והכלה הולכים יחד? הרבי השיב "גם כשהולכים יחד", והסביר: "הרי הם דומים למלך ומלכה – האם ראית שמלך ומלכה גם כשהולכים יחד הם הולכים בלי מלווים?"…