הרב יהודה לייב גרונר מספר:

שמירת הזמן הייתה חשובה ביותר אצל הרבי.

בשנת תש"ד, כשנפטר אביו של הרבי הגאון הקדוש רבי לוי יצחק, התפלל הרבי כשליח ציבור במניין הבחורים שהתקיים בתשע בבוקר.

פעם נכנס הרב שמואל לויטין לרבי הריי"צ. לפני שיצא, אמר לו הרבי הריי"צ, שחתנו הצעיר, הרבי, מתלונן על כך שהתלמידים גוזלים ממנו זמן, שכן זמן התפילה הוא תשע, ואצל בחורים איחור של חמש או עשר דקות "לא גורם לסערה", והסביר הרבי הקודם: "ביי מיין איידים איז א מינוט א יאר" (= אצל חתני כל רגע שווה שנה!).

על ניצול הזמן של הרבי למדנו כאשר היינו מכניסים לרבי חבילות של מכתבים; הרבי היה מסתכל במעטפה, פותח אותה ובד בבד כבר מסתכל על שם השולח במעטפה הבאה בתור. פעם אמר שדרך זו מנצלת את השנייה של פתיחת המכתב…