הרב יהודה לייב גרונר מספר:

בשנת תש"י, בטרם קיבל על עצמו רשמית את עול הנשיאות וההנהגה, היו שביקשו מהרבי להתוועד. הרבי כתגובה הוציא ממגרתו לוח שנה, הביט בו ואמר "בעוד חודש". רק לאחר מכן הבינו החסידים את כוונתו להתוועד בתאריך ב' באייר, יום הולדתו של אדמו"ר מוהר"ש.

ביום זה, ב' באייר, הרבי אכן נתן כסף כהשתתפות בהתוועדות שתתקיים עמו. במהלך ההתוועדות דיבר על החיסרון העצום שלאחר הסתלקות חמיו, אדמו"ר הריי"צ, באָמרו "עכשיו, ברגעים האחרונים, אנו מוכרחים להחזיק מעמד נגד כל הניסיונות, ויש לכל אחד את הכוחות להחזיק מעמד".

בהמשך ההתוועדות הוסיף הרבי ואמר שאין מובן לו מדוע צריכים לכתוב ב'פדיון נפש' שנותנים לרבי את הנוסח "אנא לעורר רחמים רבים ממקור הרחמים והחסדים כמבואר בתשובת מהרי"ב ז"ל", מדוע נותנים לרבי 'כתובת'?! תמה הרבי. זקני החסידים הגיבו כי הם עצמם ראו פתק מהרבי הריי"צ שכתב לאביו, הרש"ב, שם היה כתוב בנוסח זה. הרבי השיב כי גם הוא ראה 'פדיון' כזה וקשה לו גם על כך, בשביל מה צריכים להתערב בעניינים של הרבי, ואולי הרבי רוצה ל'המשיך' השפעה ממקום נעלה עוד יותר?!

לאחר מכן העלנו את הדברים על הכתב, ואני, יחד עם הרב יואל כהן, ביקשנו להכניס את הדברים להגהתו של הרבי. היה זה שעה קרובה לחצות הלילה כאשר הקשנו על פתח חדרו הקדוש. הרבי פתח את הדלת ושאל בפליאה "שני יונגעלייט בשעה כה מאוחרת? האם קרה משהו?" השבנו כי יש לנו רשימה מההתוועדות האחרונה, והגשנו את עלי ההגהה לרבי.

הרבי נטל את הדפים בידיו ועלעל בהם. כשהגיע לקטע על נוסח הפ"נ, שאל "גם את זה הכנסתם כאן? עוד יחשבו שרוצים לשנות מנהג שהיה נהוג בין חסידים כמה וכמה שנים!"

אזרנו אומץ והשבנו: מאחר שהרבי אמר זאת, סימן שחסידים צריכים לדעת את הדברים. הרבי חייך והגיב "גוט גוט ס'מאכט ניט אויס". [טוב, טוב, זה לא משנה].