הרב יהודה לייב גרונר מספר:

מספר מר אריאל שרון, לימים שר וראש ממשלה בישראל, הגיע לרבי כמה פעמים במשך השנים. באחת הפעמים הגיע עם אשתו לילי ע"ה ועם אמו הזקנה. אמו שאלה אותו כמה זמן הוא מתעתד להיות בחדרו של הרבי, והוא שיער כרבע שעה.

כולם נכנסו פנימה, וכעבור עשר דקות יצאה האֵם בעוד מר שרון ורעייתו נשארו בקודש פנימה. חלפה חצי שעה, חלפה שעה, שעה וחצי, ורק אז יצאו השניים.

שאלה אותו אמו "זו הייתה רבע שעה?" אך הוא ענה "הרבי אשם, לא אני."

בינתיים ניגשה אליי הגב' לילי ואמרה: "הרב גרונר, בוא רגע הצדה, אני רוצה לספר לך משהו.

"שמע, אנחנו יהודים לא דתיים. שמענו שחסידים אומרים שלרבי יש רוח הקודש והוא יודע סודות, אבל אצלנו זה לא התקבל. אספר לך מה היה כאן הערב ב'יחידות'. יש לנו בעיה עם אחד הילדים, וחשבנו שהרבי יוכל לטפל בה. שאלנו את הרבי על כך, הוא ענה תשובה וכבר ביקשנו לצאת, אבל אז פנה הרבי לאריק ואמר: 'למה אתה לא מדבר על העניין הפרטי שלך? אני יודע שיש סכסוך בינך לשר אחר בממשלה. זה לא טוב שיש סכסוך בין שרי הממשלה.'

"אריק נעשה חיוור כמטפחת לבנה, וידיו החלו לרעוד. הוא הביט בי ושתק. הרבי אמר 'אם אתם לא רוצים לדבר על זה – אני אשתוק'. אריק אישר, והרבי סיפר לנו על מה נסוב הסכסוך. למעשה, רק אריק, אני והשר השני יודעים שיש בכלל סכסוך ומה נושאו. מעולם לא כתבתי על כך לרבי, גם אריק לא, והשר הנוסף – ידוע לנו בוודאות שאין לו קשר עם הרבי…

"כשהרבי סיים, שאל 'אני אומר נכון או לא?!' אריק אישר ואמר, 'הרבי יודע היטב מה שהיה'. ואז ייעץ לו הרבי מה לעשות – וזו הסיבה שהשתהינו בפנים זמן רב כל כך".

הגב' לילי סיכמה באָמרה: "הרבי נמצא בברוקלין ויודע בדיוק מה נעשה אצלנו בירושלים".