הרב יהודה לייב גרונר מספר:

הרבנית חיה מושקא, היתה היחידה בעולם שהרבי סיפר לה את אשר על לבו. מובן שהיא לא גילתה מה שהוא דיבר עמה, אבל לפעמים סיפרה שברירי מידע ממה ששמעה מהרבי.

אחד הדברים שסיפרה הרבנית, שפעם, בסיומה של התוועדות, ביקש הרבי שכל אחד יקבל על עצמו הוספה בלימוד 'הנגלה' ובלימוד החסידות, ושכל אחד יכתוב לו על פתק מה הוא קיבל על עצמו.

כמה ימים אחר כך סיפרה הרבנית, כי בעת ארוחת הערב אמר לה הרבי:

"כאשר אני מחלק לציבור כוס של ברכה, 'לעקאח' וכדומה, אנשים עומדים בתור כמה שעות ומוותרים על העבודה ועל לימוד, ובלבד שיקבלו ממני מה שאני נותן. ואילו כשאני מבקש שיעשו עניין מסוים, אינני רואה את התור הארוך שמשתרך במזכירות כדי למסור את הפתקים המבשרים מה כל אחד קיבל על עצמו."

בפעם אחרת סיפרה הרבנית שהרבי אמר לה: "באמצע ההתוועדות, כשאני מעודד את השירה בתנועות היד, אנשים רוקדים בכל העָצמה, אבל כשאני מבקש שיעשו פעולה מסוימת ב'מבצעים', אינני רואה את ה'געוואלד' [=הזעזוע] הגדול סביב העניין".

"מדוע", שאל הרבי בכאב, "כשהחסידים צריכים לקבל משהו ממני, שום דבר לא מונע אותם מלקבל זאת, ואילו כשאני מבקש מהם לבצע משהו, זה לא בוער להם – ואם לא היום, זה יהיה מחר או מחרתיים?!"

הרבנית הוסיפה ואמרה: "ממה נפשך, אם אתם סבורים שאתם חסידים, עליכם להיות חסידים בכל המובנים – גם לקבל מהרבי וגם לתת לו. ואם הרבי מוכן לוותר על זמנו היקר ולעמוד שעות רבות כדי לחלק משהו לציבור, צריך לבוא לקראתו גם כשהוא מבקש משהו".

כמה פעמים התבטא הרבי על מילוי הוראותיו: "יש כאלה שלאחר שיאכלו לשובע וינוחו כמה שעות, רק אז יתיישבו לחשוב האם וכיצד לבצע את ההוראה".