הרב בנימין קליין מספר:

באחד מימי ראשון ניגשו בני זוג ב'חלוקת הדולרים' אל הרבי וביקשו ברכה לילדים. הרבי אמר להם שבתור סגולה, כדאי שיאמצו ילד או ילדה (בכפוף לאישור רב מורה הוראה), ובירך אותם בזרע של קיימא. בני הזוג התעניינו מיד בדרכים למלא את עצת הרבי והצליחו למצוא אישה שהייתה בהיריון וחיפשה משפחה לאמץ את הוולד שטרם נולד.

בינתיים, עוד לפני שאותה אישה ילדה, נפקדה האשה שביקשה את ברכת הרבי. בני הזוג התקשרו למזכירות וביקשו לשאול את הרבי, כיוון שהברכה נתקיימה עוד לפני שאימצו ילד, האם גם עתה כדאי שיאמצו את הילד שעתיד להיוולד או שאין צורך בזה. המענה היה שכן יאמצו, וזו תהיה סגולה לילדים נוספים. וכך אכן היה.

ביום ראשון אחר, ניגשו בני זוג וביקשו מהרבי ברכה שייוולד להם "ילד". הביט עליהם הרבי בתמיהה ושאל: "למה אתם מבקשים בלשון יחיד? הברכה שלי היא בלשון רבים ל'ילדים'"…

כעבור שנה נולדו להם תאומים…