דרכו בקודש של "הסבא קדישא משפולי" היתה, שבכל ראש השנה קודם שהיו תוקעים בשופר בבית מדרשו, הוא היה מסתגר בחדרו הפרטי למשך זמן מה. איש לא ידע מה מעשיו באותם רגעים, והדברים נותרו בגדר תעלומה שאיש לא ידע את פשרה שנים רבות בשנים.

באחד השנים הגיע אחד החסידים מארץ רחוקה, וכששמע את סדר הנהגתו של הרבי, הרהיב עוז בנפשו לפענח את התעלומה.

מה עשה? – קודם שנכנס הרבי לחדרו, התגנב בלאט אל החדר, ומבעד למחבואו הציץ דרך הסדקים אל תוך החדר.

כשהגיעה השעה נכנס הסבא אל החדר, ולתדהמתו הרבה הבחין ב'סבא קדישא' כשהוא שוכב בפישוט ידים ורגלים על הארץ והוא בוכה ומתחנן:

– "רבונו של עולם! מה רצונך מעמך ישראל? לולי ראיתי בעיני מצוות ומעשים טובים שבני ישראל עושים, לא הייתי מאמין שבגלות זאת המרה והנמהרת, שהשטן מרקד ביניהם והתאוות כולן לנגד עיניהן – יוכלו לקיים ולו מצווה אחת. את הגיהנום ציירת ב"ראשית חכמה" (ספר מוסר המתאר בין השאר את עונשה של כל עברה) אך את התאוות והנסיונות הנחת לנגד עיניהם. מבטיח אני לך, כי אילו היית עושה להפך, את התאוות היית מתאר בספר, ואילו את הגיהנום שמת לנגד עיניהם, לא היה אף יהודי עובר חס ושלום ולו גם עברה קלה".

מיד התנער הסבא ממשכבו, העביר על עיניו את ידו, יצא בהתלהבות מחדרו, והחל את סדר עבודתו לקראת תקיעת השופר.