בפרשתנו "פרשת וילך" התורה מתארת מצב שהקב"ה מסתיר פניו מעמו – עם ישראל.

"ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו… ועזבתים והסתרתי פני מהם…

ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה…" (דברים לא טז יח).

מבהיל ביותר!…

היתכן?… הרי "חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו"?…

"בני בכורי ישראל"!… "בנים אתם לה' אלוכיכם"!…

אז כיצד יכול להיות שאב רחמן יסתיר פניו מבנו האהוב?…

על הפסוק: "היתה כאלמנה" (איכה א א) אומר מדרש רבה,

שמדת הדין אינה פולשת אחרי עם ישראל,

אלא שהם כמו אשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור.

לכן נאמר "כאלמנה" ולא "אלמנה" (ממש).

ועל כך נותן המדרש (קהלת ט ו) משל –

לאשת מושל שהיתה מקשטת עצמה בפני שכנותיה.

ושכנותיה אומרות לה: הרי בעלך אינו כאן,

אז בפני מי את מקשטת עצמך?

והיא עונה להם: בעלי מלח הוא, אם יזדמן לו מעט רוח,

תיכף יבוא ונמצא עומד למעלה מראשי.

לא מוטב שיראה בכבודי ולא בניוולי?

כך עם ישראל תמיד מחכה לאלוקיו,

ככתוב: "וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו" (ישעיה ח יח).

ואכן ההסתר אינו כפשוטו, הקב"ה אינו משתנה – "אני ה' לא שניתי",

רק שיכול להתכסות בלבושים וכיסויים (ראה תיקוני זוהר עא ב).

הקב"ה משחק אתנו כביכול ב"מחבואים" כדי שנחפש אותו.

ניסיון גדול שתכליתו – העמידה בניסיון והבחירה החופשית;

וכשיהודי מחפש את ה' מעצם נקודת לבבו בבקשה ותחינה הוא מוצא אותו.

נכון שבזמן הסתר פנים נראה לנו כאילו דברים קורים מעצמם בלי שליטה.

הקב"ה יכול להסתיר הנהגתו במהלכים טבעיים עד שנדמה שאין השגחה פרטית, ח"ו.

במיוחד בדורנו דור עקבתא דמשיחא מעמיקה ההרגשה של הסתר פנים,

עד שאיננו מבינים: מה קורה בעולם?…

אך עלינו לזכור שגם כשנדמה לנו שאנו בחושך גדול,

אין שום מסך מבדיל בינינו לבין הקב"ה.

אפילו בדורנו כשהחושך מכסה ארץ וערפל לאומים,

עלינו להתחזק באמונה "כי אשב בחושך ה' אור לי" (מיכה ז, ח).

דוקא בזכות האמונה האור מתעצם.

כמבואר במדרש תהילים כב: "אם לא ישבתי בחושך, לא היה ה' אור לי"…

הכל מתאים לכוונה העליונה –

"ויאמר אסתירה פני מהם, אראה מה אחריתם" (דברים לב כ),

הקב"ה מעמיד אותנו בנסיונות לראות איך אנו עומדים בהם,

ודוקא על ידי ההסתר ה' מושיע אותנו בין בגלוי בין בהסתר, ככתוב:

"אכן אתה אל מסתתר, אלקי ישראל מושיע" (ישעיה מה טו),

"ישראל נושע בה' תשועת עולמים" (ישעיה מה יז).

דוגמה נפלאה לכך הוא סיפור מגילת אסתר המרומז בפרשתנו בפסוק:

"ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא".

בפסוק זה מצאו חז"ל מקור לשמה של "אסתר" המסמלת את כנסת ישראל.

אסתר שבויה אצל אחשורוש וישראל שבויים אצל אומות העולם (ישעיה כו יג).

בסיפור המגילה ההסתר מוחלט,

כביכול סילק הקב"ה עצמו ומעשיו מכל אירועי המגילה.

גם בשעה שיהודים בכל מדינה ומדינה מתאבלים וצמים ובוכים ולובשים שק ואפר,

שם ה' אינו נזכר.

פה ושם שומעים על בגתן ותרש, על ושתי וזרש, וגם על חרבונא זכור לטוב,

וכמובן על אסתר ומרדכי, שכולם מסייעים להצלת עם ישראל.

אך מי הוא המשגיח האמיתי על עם ישראל?…

מי מכוון את כל מעשי הפסיפס המורכב הזה המביא להצלת ישראל?…

"בלילה ההוא נדדה שנת המלך"… (אסתר ו א),

ומיהו המלך?… מלכו של עולם (מדרש תנחומא),

וכשנדדו העליונים נדדו אתם גם התחתונים.

בהנהגת הקב"ה יש גילוי ויש נסתר והרבה שלוחים למקום לעשות מלאכתו.

השם אינו עוזב את צאן מרעיתו וגם צאן מרעיתו דבוק בו.

"ואת מאמר מרדכי אסתר עושה, כאשר היתה באמנה אתו" (אסתר ב כ),

שהיתה עדיין דבוקה בבעלה הוא הקב"ה (תוספות מגילה יג).

כך "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא".

גם כשעם ישראל בתכלית ההסתר וההעלם,

דבוקים הם בה' יתברך בשרשם הנעלם.

אלא שאנו שראייתנו מוגבלת במקום ובזמן, איננו מסוגלים לראות מעבר לכאן ועכשיו,

איננו יכולים לראות את צירוף הגורמים והנסיבות מעבר למקומנו ולזמננו.

רק במרחק של זמן יש לנו יכולת להתבוננן בצירוף המקרים

ולראות את יד ההשגחה העליונה המכוונת אלינו מלמעלה.

כמו שקורה בסיפור המגילה שרק לאחר זמן היה אפשר לראות את יד ההשגחה העליונה,

עד שחג פורים הפך לחג לדורות שלא ייבטל לעולם!

ואף שקשה לחיות במציאות כשאבינו מלכנו מסתתר ומתחבא,

דוקא בחשכת הגלות אנו מרגישים שרצוננו עז לראות את אבינו מלכנו,

ומתוך תשוקה עזה וגעגועים לראות את מלכנו המסתתר ונעלם,

אנו אוזרים כוח לשבור את כל המניעות ואת כל המחיצות כדי לשוב אל ה'.

עלינו לזכור שגם בהר סיני כשהקב"ה התגלה לעם ישראל בקולות וברקים,

גם שם שמענו את קול ה' מבעד לערפל,

("ערפל" בגימטריא "שכינה" על פי "בעל הטורים").

גם משה רבינו "נגש אל הערפל אשר שם האלקים";

ללמדנו שדוקא כשפורצים את החושך והערפל מגיעים אל ה',

עד שמתקיים בנו "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול" (ישעיה ט, א)

אם כן, אבינו אב הרחמן מתחבא מאתנו,

כאב המסתיר את עצמו מבנו הקטן,

כדי לבחון את חכמתו של הבן אם יחפש אותו ויראה שהוא עומד לידו.

כך גם אנו כאשר נבקש את אבינו מלכנו,

הוא יתגלה אלינו מיד באהבה וחיבה גלויים,

עד שבגאולה האמיתית והשלימה יתגלה אלינו בכל התוקף,

"ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך".