פרשת ואתחנן – לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים

הקראת כתבה
יום חמישי י״א אב ה׳תשע״ג
בחמישה עשר באב בנות ירושלים היו יוצאות וחולות בכרמים לתכלית שידוכים וזיווגים, ומה היו אומרות: “בחור שא נא עיניך וראה, מה אתה בורר לך”… – הבט להויה הרוחנית העליונה!…
מאת שולמית שמידע
גברים מעופפים

שַׁבַּת פָּרָשַׁת “וָאֶתְחַנַּן”, שַׁבָּת “נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי”,

שֶׁיֵּשׁ בָּהּ נֶחָמָה בְּכִפְלַיִם עַל חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן וְעַל חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי,

וּלְמַעְלָה מִזֶּה, כְּפִילוּת הַמַּבִּיעָה אֵין סוֹפִיּוֹת שֶׁל גְּאֻלָּה,

הַקְּשׁוּרָה בְּבֵית מִקְדָּשׁ נִצְחִי וּבִגְאֻלָּה אֲמִתִּית וּשְׁלֵמָה,

הִיא הַשַּׁבָּת הַסְּמוּכָה לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב.

 

“אָמַר רַבַּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:

לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים,

שֶׁהָיוּ בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בְּבִגְדֵי לָבָן שְׁאוּלִין שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ.

יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים.

וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת: בָּחוּר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בּוֹרֵר לְךָ.

אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בְּנוֹי, תַּן עֵינֶיךָ בְּמִשְׁפָּחָה.

שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת הַשֵּׁם הִיא תִתְהַלָּל,

וְאוֹמֵר: תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.

וְכֵן הוּא אוֹמֵר: צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה,

בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ.

בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ – זוֹ מַתַּן תּוֹרָה,

וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ – זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן” (תַּעֲנִית ד ח).

 

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הָיוּ יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִים,

לְהַזְכִּירֵנוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַנְּשָׁמָה יָרְדָה לְמַטָּה לָעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחָמְרִי,

שֶׁבּוֹ צְרִיכָה לְמַלֵּא שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, נָתְנוּ לָהּ מִלְּמַעְלָה “כְּלֵי לָבָן שְׁאוּלִים”.

“לָבָן” הוּא גָּוֶן עַצְמִי – רָצוֹן פָּשׁוּט שֶׁאֵינוֹ מֻרְכָּב בְּחָכְמָה וְשֵׂכֶל,

רָצוֹן שֶׁנִּמְשַׁךְ בַּכּוֹחוֹת הַפְּנִימִיִּים בַּמֹּחִין וּבַמִּדּוֹת בְּדֶרֶךְ שְׁאֵלָה מִלְּמַעְלָה (וְלֹא מִצַּד עַצְמוֹ),

בַּכּוֹחוֹת הַפְּנִימִיִּים שֶׁבָּהֶם דַּוְקָא צְרִיכָה לִהְיוֹת הָעֲבוֹדָה.

 

בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם הָיוּ יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים לְתַכְלִית שִׁדּוּכִים וְזִוּוּגִים,

וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת: “בָּחוּר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בּוֹרֵר לְךָ”.

הַבֵּט לְמַעְלָה – “שְׂאוּ לַמָּרוֹם עֵינֵיכֶם, וּרְאוּ מִי בָּרָא אֵלֶּה”.

הַבֵּט לַהֲוָיָה הָרוּחָנִית הָעֶלְיוֹנָה!. “קְחוּ מִקְחֲכֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם!”.

 

הַשִּׁדּוּךְ הוּא אִחוּד שֶׁל שְׁנֵי חֲצָאֵי נְשָׁמוֹת לְאַחַת.

אַל תַּבִּיט לְיֹפִי לְיִחוּס וְלַעֲשִׁירוּת, תַּן עֵינֶיךָ בְּמִשְׁפָּחָה!

“שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת השם הִיא תִּתְהַלֵּל”.

הַבֵּט לְמַעְלָה וּרְאֵה שֶׁחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וְיוֹם הַכִּפּוּרִים הֵם עֵת שִׁדּוּכִים לְמַעְלָה.

יֵשׁ בַּעַל הַבַּיִת לַבִּירָה. יֵשׁ הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית.

עַל הַשִּׁדּוּךְ כְּבָר הִכְרִיזוּ לְמַעְלָה: “בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי”.

הַכֹּל כְּבָר נִגְזַר מִלְּמַעְלָה, רַק תִּהְיֶה מוּכָן לְקַבֵּל אֶת הַבְּרָכָה.

הִסְתַּכֵּל כְּלַפַּי מַעְלָה בְּשֹׁרֶשׁ הָעִנְיָן – בַּיִּחוּד הָעֶלְיוֹן וּבְהַמְשָׁכַת אֱלֹקוּת,

וּרְאֵה כִּי כָּל עִנְיַן הַנִּשּׂוּאִין לְמַטָּה הוּא מֵעֵין הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן.

וּמֵעֵין וַהֲכָנָה לַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן שֶׁיִּתְגַּלֶּה לְמַטָּה לֶעָתִיד לָבוֹא.

 

וְלָמָּה דַּוְקָא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב?

מִכֵּיוָן שֶׁבְּיָמִים אֵלֶּה מְדֻבָּר אוֹדוֹת הַשִּׁדּוּךְ שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּיֵּס וּמוֹחֵל לְעַם יִשְׂרָאֵל עַל חֵטְא הָעֵגֶל,

וְאוֹמֵר לְמֹשֶׁה: “סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ”.

זֶהוּ “יוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ”, כִּי שָׁב לְרַעְיָתוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל,

וְהוּא שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בָּהּ כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה.

עַם יִשְׂרָאֵל מִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה

וּמְקַבֵּל אֶת הַלּוּחוֹת הַשְּׁנַיִם – הַלּוּחוֹת הַקְּבוּעִים – בְּשִׂמְחָה,

(שֶׁרִאשׁוֹנִים שֶׁבָּאוּ בִּכְפִיָּה – “כָּפָה עֲלֵיהֶם הַר כְּגִיגִית” – נִשְׁתַּבְּרוּ).

 

וּמַכְתִּיר אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּעֲטֶרֶת מַלְכוּת עַל הָעוֹלָם,

הִיא הַ”עֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ”.

לָכֵן בְּיוֹם זֶה בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁלֹּא חָטְאוּ לֹא בָּעֵגֶל וְלֹא בַּמְּרַגְּלִים,

בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם הַמְּיַצְּגוֹת אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא הַכַּלָּה,

שְׂמֵחוֹת בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עַז.

הֵן מְחַזְּרוֹת אַחֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֹפֶן שֶׁל “נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר”,

וְיוֹצְאוֹת וְרוֹאוֹת בַּמֶּלֶךְ הַמְּעֻטָּר “בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ

בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ”, הוּא יוֹם הַכִּפּוּרִים,

יוֹם סְלִיחָה וּמְחִילָה לְאַחַר הַיְּרִידָה שֶׁל חֵטְא הָעֵגֶל,

שֶׁאָז נִתְחַדֵּשׁ עִנְיַן הַנִּשּׂוּאִין שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.

 

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָאוֹהֵב אֶת עַמּוֹ וּמְכַנֵּהוּ: “בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל”.

מְאַמֵּץ אֶת עַמּוֹ כְּבַת, וּמְצַוֶּה עָלֶיהָ בְּחִבָּה יְתֵרָה:

“שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ,

וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ”.

הוּא רוֹאֶה בָּהּ גַּם אֲחוֹת וְגַם רַעְיָה וְקוֹרֵא לָהּ:

“פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי”.

וְלֹא זָז מְחַבְּבָהּ עַד שֶׁקָּרְאָה: “אִמִּי!”.

 

בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב אֵרְעוּ הַרְבֵּה אֵרוּעִים מְשַׂמְּחִים לְעַם יִשְׂרָאֵל,

וְהוּא יוֹם מְסֻגָּל לַגִּלּוּיִים, לְנִסִּים וּלְשִׁדּוּכִים.

עִקַּר עִנְיָנוֹ שֶׁל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב הוּא שֶׁהַיָּרֵחַ בְּמִלּוּאוֹ,

(“קְיָמָא סִהֲרָא בְּאַשְׁלָמוּתָא”).

וּכְשֶׁהַיָּרֵחַ בְּמִלּוּאוֹ, מִתְגַּלָּה מִדַּת הַמַּלְכוּת.

אָמְנָם בְּכָל אֶמְצַע חֹדֶשׁ, הַיָּרֵחַ מָלֵא.

גַּם בְּפֶסַח וּבְסֻכּוֹת, הֶחָלִים בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּחֹדֶשׁ, הַיָּרֵחַ מָלֵא.

אַךְ מַעֲלַת חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב הִיא הָעֲלִיָּה הַבָּאָה לְאַחַר הַיְּרִידָה הַגְּדוֹלָה כָּל כָּךְ.

בְּתִשְׁעָה בְּאָב הָיְתָה תַּכְלִית הַיְּרִידָה. עִקַּר יְרִידַת הַמַּלְכוּת.

שֶׁאָז נִדּוֹן עַם יִשְׂרָאֵל לְגֵרוּשִׁין, “בָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶן”,

(דֻּגְמַת הַגֵּרוּשִׁין שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן מִגַּן עֵדֶן בִּגְלַל חֵטְא עֵץ הַדַּעַת).

 

לָכֵן הָעֲלִיָּה בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב, עֲלִיָּה שֶׁעִנְיָנָהּ הָעִקָּרִי הוּא הַגִּלּוּי, גְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר.

שֶׁלְּפִי עֵרֶךְ הַיְּרִידָה כָּךְ הִיא הָעֲלִיָּה.

וּבַעֲלִיָּה מְרֻמֶּזֶת הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל הַדּוֹמִים לִלְבָנָה.

שְׁלֵמוּת הַנִּשּׂוּאִין שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

 

עֲלִיַּת הַיָּרֵחַ לִשְׁלֵמוּתוֹ אֵינוֹ בְּעֶצֶם הַיָּרֵחַ אֶלָּא בְּגִלּוּיוֹ.

וּכְמוֹ שֶׁכָּל יְרִידָה הִיא צֹרֶךְ עֲלִיָּה, כָּךְ כָּל הֶסְתֵּר עִנְיָנוֹ גִּלּוּי.

גַּם כְּשֶׁאֵין רוֹאִים אֶת הַלְּבָנָה לֹא חָל בָּהּ שׁוּם שִׁנּוּי.

וּכְמוֹ שֶׁהִיא מִסְתַּתֶּרֶת לִפְעָמִים בֵּין הָעֲנָנִים וְנִדְמֶה לָנוּ שֶׁהִיא נֶעֱלֶמֶת,

אַךְ פִּתְאוֹם הִיא פּוֹרֶצֶת מִתּוֹךְ הָעֲנָנִים בִּמְלוֹא הֲדָרָהּ בְּפָנִים עֲגֻלּוֹת כִּמְחַיְּכוֹת.

כָּךְ בְּכָל חֹדֶשׁ הִיא מִתְגַּלָּה בְּהַדְרָגָה, וְלִקְרַאת אֶמְצַע הַחֹדֶשׁ הִיא מִתְמַלֵּאת.

עַם יִשְׂרָאֵל, הַמּוֹנִין לַלְּבָנָה וְדוֹמֵיְן לַלְּבָנָה, גַּם הֵם קְצָת מִסְתַּתְּרִים.

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמֵּשִׁיב לָהֶם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה גַּם הוּא קְצָת מִסְתַּתֵּר.

 

אַךְ כָּל הַיְּרִידוֹת לַצֹּרֶךְ עֲלִיָּה.

כָּל הַהֶסְתֵּרִים וְהַהַעְלָמוֹת הֵן קְנִיגְיָא וּשְׂחוֹק,

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאִלּוּ מְשַׂחֵק אִתָּנוּ בְּמִשְׂחַק “מַחְבּוֹאִים”,

וְהוּא מְצַפֶּה שֶׁנְּחַפֵּשׂ אוֹתוֹ.

וּכְשֶׁנַּעֲשֶׂה אֶת זֶה בִּמְלוֹא הַמֶּרֶץ וְהַתֹּקֶף אָז הוּא יִתְגַּלֶּה.

 

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא “נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם”,

בָּרָא שְׂחוֹק וְהוּמוֹר (“לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ”).

אוּלָם אָנוּ מִתְקָרְבִים לְסִיּוּם הַמִּשְׂחָק – לְתַכְלִית הַקְּנִיגְיָא, לְתַכְלִית הַגִּלּוּי.

בַּסּוֹף נָבִין שֶׁהַמִּשְׂחָק הָיָה “מָכוּר” מֵרֹאשׁ. הַכֹּל מַתְאִים לְתַכְלִית הַכַּוָּנָה הָעֶלְיוֹנָה.

“אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ”.

 

בְּנוֹת צִיּוֹן הַיְּקָרוֹת,

הֲנְתַתֵּן לִבְּכֶן וְדַעְתְּכֶן שֶׁבִּזְכוּת נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת נִגְאַלְנוּ מִמִּצְרַיִם,

וּבִזְכוּת נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת אָנוּ עֲתִידִים לְהִגָּאֵל?.

הַיְּדַעְתֶּן שֶׁשָּׁנִים שֶׁחוֹלַלְתֶּן בַּכְּרָמִים,

הָיוּ רַק מֵעֵין וַהֲכָנָה לַמָּחוֹל שֶׁעֲתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת לַצַּדִּיקִים?.

 

צַהֲלִי וָרֹנִּי, בַּת צִיּוֹן, וְהָכִינִי הַתֻּפִּים וְכָל שְׁאַר כְּלֵי נְגִינָה,

הִגִּיעַ הַזְּמַן לָצֵאת מִכָּל הַגְּדָרִים בְּשִׂמְחָה וּבִמְחוֹלוֹת.

כִּי קָרוֹב יוֹם הַשֵּׁם הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.

חוֹלְלִי בַּכְּרָמִים עַל גִּלּוּי אֱלֹקוּת בִּפְשִׁיטוּת,

הָרְאִי בְּאֶצְבָּעֶךָ וְאִמְרִי: “הִנֵּה אֱלֹקֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ,

זֶה הַשֵּׁם קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ”.

פַּעֲמַיִם “זֶה” “כִּפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה” שֶׁלְּמַעְלָה מִגְּאֻלַּת מִצְרַיִם –

“זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ” (רַק פַּעַם אַחַת “זֶה”).

דֵּי לָאֵבֶל, דֵּי לַחֻרְבָּן, דֵּי לַבְּכִיָּה שֶׁל עַצְבוּת.

וְאֵם קָשֶׁה לֵךְ לָצֵאת מֵהָרְגִילוֹת שֶׁל בְּכִיָּה,

אָז הַזִּילִי דְּמָעוֹת שֶׁל שִׂמְחָה עַל גִּלּוּי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה.

עַל הַחֲוָיָה שֶׁל הַגִּלּוּיִים הַנַּעֲלִים וְהַנִּפְלָאִים.

הַמֶּלֶךְ כְּבָר בִּזְבֵּז אֶת כָּל הָאוֹצָרוֹת,

גַּם הָאוֹצָרוֹת הַכְּמוּסִים וְהַחֲתוּמִים מִדּוֹרֵי דּוֹרוֹת.

 

כָּל הַסּוֹדוֹת כְּבָר גְּלוּיִים וִידוּעִים.

דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים כְּמוֹ “בָּאתִי לְגַנִּי”, “הֶמְשֵׁךְ תער”ב”.

“שִׂיחוֹת קֹדֶשׁ”, “דְּבַר מַלְכוּת”, “לִקּוּטֵי תּוֹרָה”. גְּלוּיִים לַכֹּל.

כָּל הָרוֹצֶה יָבוֹא וְיִטֹּל. כָּל הָרוֹצֶה יְעַיֵּן וְיַרְוֶה צִמְאוֹנוֹ.

וְהָעִקָּר, “קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא” – יְשׁוּעַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ,

גִּלּוּי פְּנִימִיּוֹת עַתִּיק בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.

(לֹא רַק חִיצוֹנִיּוֹת עַתִּיק, שֶׁזֶּהוּ עִנְיַן פַּעַם אַחַת “זֶה”).

הִגִּיעַ הַזְּמַן לִשְׂמֹחַ – “נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ”.

הִגִּיעַ זְמַן הַגְּאֻלָּה – “וּשְׁנַת גְּאוּלֵי בָּאָה”.

 

אַחֲרֵי שֶׁיָּרַדְנוּ יְרִידָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ. אֲרֻכָּה כָּל כָּךְ. תְּלוּלָה כָּל כָּךְ.

מְמֻשֶּׁכֶת כָּל כָּךְ. וַאֲיֻמָּה כָּל כָּךְ. אֵין כְּבָר לְאָן לָרֶדֶת.

מִכָּאן יֵשׁ רַק עֲלִיָּה – עֲלִיָּה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ יְרִידָה.

עֲלִיָּה מַתְמֶדֶת – מֵחַיִל אֶל חַיִל.

הַצִּמְצוּם הָרִאשׁוֹן, שְׁבִירַת הַכֵּלִים, מִעוּט הַיָּרֵחַ וְחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן

עָשׂוּ אֶת שֶׁלָּהֶם. נִסְתַּיֵּם תַּפְקִידָם.

הַמָּסַכִּים וְהַפַּרְסָאוֹת וְכָל שְׁאָר אֶמְצָעֵי הַהֶסְתֵּר וְהַהֶעְלֵם כָּלִים וְאֵינָם,

“כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ”.

“וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ”.

זֶהוּ שִׂמְחַת חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב – “יוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ”

שֶׁעִנְיָנוֹ בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי,

שֶׁגָּדוֹל יִהְיֶה מִבַּיִת רִאשׁוֹן וּמִבַּיִת שֵׁנִי.

גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת.

 

וְאָז הַשִּׂמְחָה שֶׁל בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם,

שֶׁהָיוּ חוֹלוֹת בַּכְּרָמִים בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב (וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים),

הַשָּׁנָה – שְׁנַת שְׁבַע מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁמוֹנֶה, שְׁנַת ה’תשע”ח תִּגְדַּל שִׁבְעָתַיִם!.

“שֶׁאָז נִגְאָלִים מִן הַגָּלוּת וְחוֹזְרִים וּבָאִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל”.

 

פרסום תגובה חדשה

test email