ר' שמואל מונקעס, שהיה אחד מחשובי החסידים של אדמו"ר הזקן ובן ביתו ממש, היה בעל רוח שובבית רבת תעלולים עד יומו האחרון. כשהגיעה עת פקודתו יצא לרחוב הוא בעצמו ואסף מניין אנשים והזמינם לתוך ביתו כדי שיהיו נוכחים בעת יציאת נשמתו, באומרו להם, שיבואו לחזות "עז מתפגרת"…

כשנכנסו כולם לביתו אמר לו אחד הנוכחים, שזו השעה לומר וידוי. אולם ר' שמואל מונקעס ענה לו בליצנות האופיינית לו: וידוי תאמר אתה.  

מתוך שהיו רגעיו ספורים נשא ר' שמואל מונקעס עיניו כלפי מעלה ואמר: ריבונו של עולם! באתי לעולם לתכלית ולכוונה מסויימת ומיוחדת, אולם לא הצלחתי למלא את עיקר הכוונה בבריאתי. יודע אני ששתי דרכים לפני "גן עדן" או "גיהנם". לכשעצמי, בגן עדן שלך אין לי חפץ, ומהגיהנם שלך איני מתיירא. בעצם אני חפץ רק בך, אז אם תרצה לקבל אותי כמו שאני – אין טוב מזה, ואם לא – עשה בי מה שתרצה.

לאחר שסיים ר' שמואל מונקעס דבריו השיב נשמתו לבוראו לפני כל הקהל המרוגש שנכח בשעת יציאת נשמתו.      

הסבר על הסיפור:

ר' שמואל מונקעס היה ליצן ובדחן שהרבה במעשי קונדס ותעלולים, אולם הכל יכלו להעיד עליו שבאמת היה אדם רציני מאוד, חסיד אמיתי, ירא שמים ולמדן, שיצק מים על ידי מורו ורבו אדמו"ר הזקן.

עיקר התנהגותו השובבית נבעה מאי התייחסותו לענייני העולם, כשכל חפצו ורצונו לעבוד את ה' ש"אין עוד מלבדו" בשמחה.

בדבריו האחרונים רואים עד כמה היתה התקשרותו לאדמו"ר הזקן. רואים שתמצית חייו של ר' שמואל מונקעס התבססה על תורת אדמו"ר הזקן, כפי שמשתקפת באמרתו הידועה, שאמר כלפי מעלה: ריבונו של עולם, אינני חפץ בגן עדן שלך ולא בעולם הבא שלך, ריבונו של עולם אני חפץ רק בך.

אמרה זו של אדמו"ר הזקן הפכה לאמת של כל החסידים והיא שגורה בפיהם.

בהיות ר' שמואל מונקעס חסיד אמיתי של אדמו"ר הזקן גם אמרה זו של אדמו"ר הזקן ליוותה אותו עד יומו האחרון. כל ימיו ר' שמואל מונקעס רצה רק את הקב"ה, וכפי שאמר ביומו האחרון: ריבונו של עולם, קבל אותי כמו שאני. אולם דרגת הביטול שלו לקב"ה היתה גבוהה כל כך עד שהוסיף ואמר, שאם משאלתו זו לא תתקבל אז נותרת לקב"ה האפשרות לעשות כרצונו. ובכל אופן הוא בוטח בה' וברצונו.