יוסף תועה בדרך

ביקש יעקב לישב בשלוה, אולם קפץ עליו רוגזו של יוסף.

צדיקים המבקשים לישב בשלווה בעולם הזה,

אומר להם הקב"ה, די לכם במה שמתוקן לכם לעולם הבא…

הסיפור של יוסף ואחיו מתחיל בזה שיעקב פונה ליוסף בבקשה:

"הלוא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם",

ויוסף עונה בענווה כדרך ענייתם של צדיקים: "הנני!"

ומוסיף יעקב ואומר ליוסף: "לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר".

יוסף מזדרז לקיים את מצות אביו ועם זאת הוא שמח על ההזדמנות להתפייס עם אחיו.

"וימצאהו איש והנה תועה בשדה וישאלהו האיש לאמר: מה תבקש?

ויאמר: את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים?

ויאמר האיש: "נסעו מזה, כי שמעתי אומרים נלכה דותינה,

וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדותן".

יוסף נער בן שבע עשרה יוצא לחפש את אחיו.

עכשיו כשהוא רחוק מבית אביו, ורחוק מלב אחיו,

ותועה בלב השדה בין הר גריזים להר עיבל,

הוא מרגיש מעונה ואבוד שאינו מוצא את דרכו.

וברגע מצוקה נורא זה, כשאין נפש חיה להורות לו את הדרך.

ה' שולח לו מורה דרך – "וימצאהו איש"…

לא יוסף חיפש את האיש אלא האיש שה' שלח אליו חיפש את יוסף.

[ללמדנו שלעולם איננו לבד! יש מי שמשגיח עלינו ולעיתים אף שולח לנו מלאך].

ליוסף יש רק משאלה אחת את אחי אנוכי מבקש

"וימצאהו איש". מיהו איש זה? על פי הרמב"ן הוא המלאך גבריאל.

גבריאל המלאך פונה אל יוסף ושואל: "מה תבקש"? – מה מטריד אותך?

יוסף משיב לו בפשטות: "את אחי אנכי מבקש".

במשפט זה הוא מגלה למלאך את כל רחשי לבו על רגל אחת.

הוא יודע שאחיו מקנאים בו עקב היחס המיוחד של אביו אליו ועקב חלומותיו,

אולם הוא עצמו רוצה רק בקרבתם רק בשלומם וטובתם.

רק משאלה אחת!… את אחי אנכי מבקש!…

יוסף מחפש אהבה ואחווה, יוסף מחפש את משפחתו.

לא תיתכן הפרדה בין השבטים שהם בני משפחה אחת ומהם נוצר כל עם ישראל.

הוא מבקש את האחדות עם אחיו, משפחתו ועמו.

"הגידה נא לי, איכה הם רועים", וכשאפגשם אגלה חיבתי אליהם.

אחיך מתנכרים לך

המלאך גבריאל, הקשור במידת הגבורה הכרוכה ב"דינים קשים"

מנחה את יוסף בדרך של גבורה ויסורים.

"ויאמר האיש: נסעו מזה" – "הסיעו עצמם מן האחוה".

שמעתי אומרים בגלוי ובפירוש: "נלכה דותיינה" –

רצונם "לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם".

לא כדאי לך ללכת אחריהם הם עשויים להרוג אותך,

הם עלולים לזרוק אותך לבור מלא נחשים ועקרבים.

יוסף דבק במטרה

המלאך בא לנסות ולבחון את מסירות הנפש של יוסף למלא את רצון אביו,

והוא מערים עליו קשיים בשליחותו.

כשהוא שואל אותו : "מה תבקש?" כוונתו: מה יש לך לעשות עוד?

הרי כבר קיימת את שליחותך לבוא לשכם.

עכשיו אתה צריך לחזור לבית אביך במיוחד שיש סכנה גדולה בדרכך.

יוסף הצדיק עומד בניסיון, דברי המלאך אינם עוצרים בעדו.

הוא נחוש בדעתו למצוא את אחיו, ואין הוא מוותר –

"וילך יוסף אחר אחיו".

הוא חפץ באחיו כי הוא אוהב אותם… בלעדיהם חייו אינם חיים.

ועכשיו שאביו שלח אותו: "לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן",

הוא יודע שרצון אביו יעקב ורצון אביו שבשמים הוא שיראה את שלום אחיו ושלום הצאן.

הוא מרגיש שאחיו הם עצמו ובשרו רוחו ונשמתו – "את אחי אנכי מבקש"…

וגם כשלא מצאם בשכם ויכול היה לחזור לאביו, כי בכך מילא את מצות אביו,

הוא ממשיך לחפש אותם מבלי להתחשב כלל בסכנה הודאית שבדבר,

כי רצה לקיים לא רק את בקשת אביו אלא גם את רצונו של אביו.

ובהשתוקקותו למלא גם את כוונת השליחות לא נחה דעתו עד שמצאם בדותן.

אולם האחים נעשו לו כאויבים "ויראו אתו מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אליו להמיתו".

אמנם הם אחיו, שארי בשרו וקרוביו, אולם מרחוק עמדו.

זוהי גדולתו ומעלתו של יוסף שדבק במטרה למצוא את אחיו כפי שציוהו אביו,

אף שידע שאחיו שונאים אותו ומקנאים בו;

ולא רצה לחזור לאביו טרם מצאם,

במיוחד שכאשר לנגד עיניו ניצבת מטרה נוספת: "את אחי אנכי מבקש!"

אחים לעולם נשארים אחים

אחים מטבע ברייתם אוהבים זה את זה, אך יש ואהבה זו נעלמת ונסתרת,

עד שצריך עבודה ממושכת של זיכוך וטיהור וצחצוח הנפש לגלות אהבה סמויה זו.

יוסף ואחיו זכו לכך אחרי שנים רבות בעמל ויגיעה מלאי יסורים.

רק אחרי עשרים ושתים שנה של זיכוך וטיהור יכול יהודה

לגלות מסירות נפש לבנימין כשאומר ליוסף:

"כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי,

פן אראה ברע אשר ימצא את אבי!"

רק אחרי עשרים ושתים שנה יכול יוסף לבקש וגם לקבל את אחיו.

רק אז אחיו מוכנים להתקרב אליו – "ויאמר יוסף אל אחיו: גשו נא אלי ויגשו".

אמנם יוסף עדיין רחוק וזר, משנה למלך פרעה.

עדיין אחיו אינם מכירים אותו, אך הם ניגשים אליו.

ולאחר שהם ניגשים הוא מתגלה אליהם:

אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה.

אחים אינם יכולים לשנות את מעמדם ומצבם כאחים. 

השלכת יוסף לבור ומכירתו לישמעאלים ועשרים ושתים שנות ניתוק לא שינו דבר.

אחים לעולם נשארים אחים!

עצת השם היא תקום

ההשגחה העליונה מתערבת בסיפור יוסף ואחיו מתחילתה ועד סופה.

אמנם היא רוקמת את פרטי העלילה בסתר ובהעלם אולם בסוף הסיפור הכל מתחוור.

כבר בתחילת הדרך זימן הקב"ה ליוסף מלאך שלא מדעתו כדי לסייע לו למצוא את אחיו,

כדי למלא את מה שגזר כבר בברית בין הבתרים להגלות את זרעו של אברהם למצרים.

וכשאחי יוסף יורדים לשבור שבר במצרים,

יוסף מסביר לאחיו שעל ירידתו למצרים כבר גזרה ההשגחה העליונה.

"ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם" הכל מאת ה'!

"לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים"… "כי למחיה שלחני ה'!"

וגם אל תפחדו ממני – "ועתה אל תיראו".

אני יוסף אחיכם, שתמיד אהבתי אתכם ולעולם אוהב אתכם.

ויום הפגישה בינינו הוא יום גדול בחיינו, יום של שמחה גדולה ועצומה.

"וינחם אותם וידבר על לבם".

והחי יתן אל לבו

קריאתו וזעקתו הפנימית של יוסף: "את אחי אנכי מבקש" עדיין מהדהדת באוזננו.

ומכיון שכל סיפור בתורה הוא הוראה בעבודת ה'.

יש לנו ללמוד הרבה מסיפור זה על הקשר בין אחים.

ולא רק בין אחים לאותה משפחה אלא אחים בני עם ישראל,

שהרי כל ישראל הערבים זה לזה ומעורבים זה בזה אחים הם.

נשמות ישראל – "כולן מתאימות ואב אחד לכולנה,

ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד,

רק שהגופים מחולקים" (תניא ליקוטי אמרים פרק לב).

לכן עלינו לנהוג עם כל יהודי שהוא אחינו ממש במדת חסד,

ובמיוחד מי שנהג עמנו לא כשורה, יש להתנהג עמו בחיבה יתרה לעורר אהבתו אלינו,

כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם (משלי כז יט).

יתירה מזו, מסביר אדמו"ר הזקן בתניא, שאם יהודי עשה רעה לחברו,

על חברו לסבול ממנו עד הקצה האחרון.

לא די שלא יכעס עליו, ולא יתנקם בו, אלא עליו להשיב לו טובה.

יש לגמול לחייבים טובות.

צריך להעביר על המדות, שכל המעביר על מדותיו, מעבירין לו על כל פשעיו.

ומוסיף אדמו"ר הזקן ומסביר שיש ללמוד דבר זה מהתנהגות יוסף עם אחיו.

יוסף מסביר לאחיו, שאף שהם חשבו לרעה במכירתו,

מכיון שאלקים חשבה לטובה להחיות עם רב,

הרי שעשו מעשה טוב ומגיע להם שכר על כך.

ומכיון שאנו חייבים להאמין שכל דבר הוא רק משמים,

ועלינו לדעת שאין רע יורד מלמעלה. הכל לטובה! הכל טוב בתכלית!

אין זה משנה לנו מה החבר, שליח ה', חשב לעשות;

שהרי הוא רק כגרזן ביד החוצב בו – כגרזן ביד ה'.

ובאמת הכל רק מה', כי אין דבר שחוץ ממנו.

ומה יעשה לי אדם?!

ועוד עלינו לזכור, שעל פי הנהגתנו לחברנו, כך נוהג ה' אתנו (מדה כנגד מדה),

כנאמר: ה' צלך (תהלים קכא ה),

היינו, כשם שהצל עושה מה שהאדם עושה, כך הקב"ה, כביכול, עושה מה שהאדם עושה.

וכשאנו סולחים לחברנו, גם ה' יסלח לנו,

שכאמור, כל המעביר על מדותיו, מעבירין לו על כל פשעיו.

אם כן, יש להבעיר את אש אהבתנו לאחינו בית ישראל,

ולקוות שהיא תאכל את אש הקנאה השנאה והתחרות, שהרי "אש אוכלה אש",

ולהתפלל ולהתחנן שבקשתנו: "את אחי אנכי מבקש" תתקבל בתחתונים ובעליונים,

ואם כולנו ננהג כך, הרי שה' יפדה את ישראל מכל עוונותיו,

ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה מיד ממש.

(על פי שיחת הרבי לפרשת וישב תשמ"ג, תורת מנחם ח"ב מעמ' 704, ליקוטי אמרים סוף פרק יב)