חלומות פרעה

פרעה חולם שני חלומות המרגשים ומסעירים אותו.
בחלום הראשון, הוא עומד על היאור (נהר הנילוס),
והנה מן היאור עולות שבע פרות בריאות בשר ויפות תואר הרועות באחו.
ואחריהן עולות שבע פרות דלות ורעות תואר מאוד ודקות בשר…
ולאחר שעמדו הפרות הרעות לצד הפרות הטובות,
אכלו הפרות רעות המראה ודקות הבשר את שבע הפרות יפות המראה והבריאות,
עד שלא נודע כי באו אל קרבנה.
בחלום השני רואה פרעה שבע שיבולים עולות בקנה אחד בריאות וטובות,
ואחריהן צומחות שבע שיבולים דקות ושדופות קדים,
והשיבולים הדקות בולעות את השיבולים השמנות.

חרטומי מצרים אינם מכוונים לאמת בפתרון החלומות

אף איש מחכמי מצרים אינו נותן לפרעה פתרון הולם לחלומותיו.
שהיו אומרים: שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר.
פתרון שאינו מסביר מדוע עמדו הפרות הטובות לצד הרעות,
שהרי אם הבנות מסיימות חייהן, כיצד עמדו לצד הבנות החיות?…

המדרש מביא עוד פתרון של חכמי מצרים שלא התקבל על דעת פרעה –
שבע אפרכיות (מלכויות) אתה כובש… ושבע אפרכיות מורדות בך…
החרטומים שהיו בקיאים בחכמת החלומות הבינו שיש דמיון בין שני החלומות,
אך הסבירו אותם לא כפשוטם אלא כמשל ורמז לדברים אחרים.
אולם דברי החרטומים לא נכנסו לאוזני פרעה, ולא היה לו קורת רוח בפתרונם.

יוסף פותר החלומות

חרטומי מצרים לא הצליחו לפתור את חידת חלומות פרעה,
לכן לפי עצת שר המשקים מריצים את יוסף, בעל החלומות היודע לפתור חלומות, אל פרעה.
יוסף עבד עברי צעיר החבוש בבור שבבית האסורים מוזמן לארמון המלך.
וכאשר מגיע למלך ומאזין לסיפור חלומותיו, מבין ברוח הקודש כהודעה מלמעלה,
שפתרון החלומות הוא כפשוטו.

יוסף מסביר לפרעה ששבע הפרות ושבע השיבולים מסמלים שבע שנים.
שבע הפרות השמנות מסמלות שבע שנות שובע ושפע,
ושבע הפרות הדקות מסמלות שבע שנות רעב ובצורת.
והעובדה שהפרות הרעות אוכלות את שבע הפרות השמנות,
היא בשורה נבואית שה' יביא על מצרים שבע שנות שובע
ואחריהן שבע שנות רעב ובצורת שיבלעו את שנות השפע ולא יישאר להן זכר.
והעובדה שהחלום חוזר על עצמו פעמיים, מסביר יוסף, כי הקב"ה ממהר לעשותו.

וממשיך יוסף טרם הביע פרעה דעתו על פתרון החלומות,
לתת עצה לפרעה כיצד להתגבר על שבע שנות הרעב.
הוא מציע לו למצוא איש חכם ונבון,
שיקים מערכת שלימה של מאגרי תבואה במשך שבע שנות השפע,
כדי לשמור מאגרים אלה לשנות הרעב שתבואנה אחריהן.

פרעה המום ונדהם למשמע חזונו של יוסף.
והעזה זו שבעצת יוסף שנראית משום חוצפה אינה מרתיעה את המלך מלהתפעל ולומר:
"הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בקרבו".
וממשיך ואומר: "אין נבון וחכם כמוך.
אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי, רק הכסא אגדל ממך"…
יוסף מתמנה למושל מצרים וכל עברו נשכח והפך להיסטוריה.

סיפור מדהים זה מעורר כמה תמיהות

ראשית, מה החכמה הגדולה בפתרונו של יוסף?
פשוט וברור שפרות האוכלות ירק ותבואה מצויינים משמינות.
אם יש מזון בשפע פרות משמינות וכשאין מזון הן מרזות.
וכאשר מדובר בשיבולים הצומחות אחת בשנה ברור שהכוונה לשבע שנים.
ומה יכולה להיות הוכחה פשוטה יותר לשנת שובע מאשר פרות טובות ושיבולים טובות?…
ובמיוחד שהן עולות מהיאור המשקה את מצרים,
הוכחה פשוטה לשנות ברכה עם יבול בריא ובשפע.
ומכיון שקודם עלו שבע הפרות השמנות ואחריהן עלו שבע הפרות הרזות,
אז מובן ששנות השובע קודמות לשנות הרעב.
גם מה גודל הרעיון לאגור מזון עבור תקופת הרעב במשך תקופת השפע?…
הרי זה מובן מאליו!…
אז למה נדהם פרעה מפירושו של יוסף לחלומות,
ומדוע איש מחכמי פרעה לא היה מסוגל לחשוב על פתרון פשוט זה?…

שנית, כיצד יוסף הנמצא בשפל המדרגה במצרים,
איש זר, איש עברי, שנמכר כעבד ומושלך לבור,
מבקש להציע פתרון כלכלי מדיני למלך מצרים על חלום שפתר,
דבר החורג מפתרון החלומות.
מי ביקש ממנו להתערב בענייני המלכות?!…
הרי פרעה קרא ליוסף רק כדי לפרש לו את חלומו, ולא כדי לעשותו יועץ למלך!
ובמיוחד שפרעה מלך מצרים היה בעל ישות גדולה שאומר: לי יאורי ואני עשיתיני,
ובחלום עולות הפרות והשבלים מן היאור הבסיס לאמונת מצרים ולכלכלתה העשירה!

יוסף הבין מה שלא הבינו חרטומי מצרים

יוסף הבין שבחלום עצמו יש פתרון לבעיה של הרעב.
הפרות השמנות עמדו לצד הרזות על שפת היאור אלה לצד אלה.
מכאן למד יוסף שניתן לחבר את העתיד עם ההווה,
ולהעמיד את שנות השובע מול שנות הרעב,
עוד לפני ששנות הרעב יבלעו ויכלו את שנות השובע.
וכך על ידי שיאגרו את האוכל בשנות השובע, יהיו מוכנים לשנות הרעב!
ההצעה של יוסף אינה תוספת על פתרון החלום,
אלא המשך ישיר לפתרון החלום!

אמנם גם המומחים לפתרון חלומות במצרים ידעו את פתרון החלום כפשוטו.
אלא שלא יכלו להבין פרט זה בחלום,
שהפרות השמנות והרזות עמדו אלה לצד אלה, באותו זמן.
וחשבו שאם הפרות הרעות עמדו לצד הפרות השמנות, לא יתכן לפרש החלומות כפשוטם,
שהרי לא יתכן ששפע ובצורת יתקיימו בעת ובעונה אחת!
לא יתכן ששבע שנות שפע יהיו גם שבע שנות רעב.
או שנות שפע (פרות שמנות), או שנות בצורת (פרות רזות)!

כאן בא לעזרת פרעה יוסף אשר רוח אלוקים בו.
והוא נתן לו עצה איך להתכונן לרעב הממשמש ובא,
לפי שזה היה חלק מפתרון החלום עצמו.
יוסף הבין מהחלום שבמשך שנות השפע,
מצרים צריכה כבר לחוש גם את שנות הרעב כאילו הן כבר קיימות.
תוך כדי הנאה משפע שנות השובע, יש לחוש ששנות רעב ממשמשות ובאות,
ולהתכונן באגירת מזון עבור שנות הרעב הבאות.
כך שאף בשנות הרעב, העם ימשיך לחיות בשפע דוגמת שנות השובע.
יוסף נתן פתרון מושלם לחלומות, לא רק נבואה לעתיד,
אלא הוראה מדוייקת איך להתמודד עם בעיות העתיד.

דבר זה הרשים את פרעה והוא נדהם לראות,
איך פתר יוסף גם את העניין הנסתר שבחלומו,
איך הסביר את עניין שבע הפרות השמנות והרזות העומדות זו לצד זו.
[דבר שדילג עליו בסיפור החלומות ליוסף, ופתרונו נעלם מכל חכמי מצרים].

מהי ההוראה והמסר לכולנו מסיפור זה?

התורה היא נצחית והוראותיה נצחיות.
סיפור חלומות פרעה הוא התחלת גלות מצרים,
שהרי בעקבות זה ירדו יעקב ובניו למצרים.
גלות וגאולה קשורות זו בזו ועומדות זו לצד זו.
כשמתחילה גלות מצרים מתחילה אתה גם הגאולה ממצרים.

עצת יוסף שלא להפריד בין שנות השובע לבין שנות הרעב קשורה גם אלינו.
עלינו לדעת שכל מה שאנו אוגרים בשנות השובע יש להשתמש בשמחה בזמן הנסיונות.
ואל נשכח ששורש הגלות הוא בדרגה נעלית ביותר שלמעלה מכל דרגה אחרת,
ויוסף בדרגתו הגבוהה ובפתרונו המיוחד שיכול לגלות העלם והסתר,
נותן לנו כח לחוש גאולה (גילוי) גם בזמן הגלות (העלם),
אף שהגאולה בשלימותה תהיה רק לעתיד לבוא.

ואכן, הגלות נושאת שני הפכים:
בחיצוניותה היא חלום של גלות ובפנימיותה היא גאולה,
לכן הגלות משולה להריון בו התינוק חבוי בבטן,
ואילו הגאולה משולה ללידה בה התינוק מתגלה.

אם כן, הגלות הקשה בה אנו נמצאים משולה לשינה וחלום ולהריון,
והגאולה בביאת המשיח משולה ליקיצה מהשינה וללידה.
וכמו בשינה ובחלום שאפשר לראות שני הפכים בעת ובעונה אחת,
כי אז פועל הדמיון ולא השכל;
כך בכל חיינו בגלות המוחין העליונים (בכלל) והנשמה (בפרט) אינם מאירים בגילוי,
ויש נשיאת שני הפכים בחיינו – גלות לצד גאולה.
עבודת ה' בשמחה, מחד, וטרדות ענייני העולם, מאידך.
אנו חווים בתוך החיים היפים שלנו גם רעב – רעב פיזי ורעב רוחני.
והדבר בא לידי ביטוי בקשר שלנו עם הקב"ה
וביחסים שלנו עם בני אדם הן במשפחה והן מחוץ למשפחה.
פעמים יש לנו הצלחה מדהימה ואנו חשים שובע ממשי –
חיבור טוב עם הקב"ה, קשר טוב עם בן (בת) הזוג,
קשר טוב עם ההורים החברים והשכנים וכו'.
אולם קורה שיש איזו ירידה או נפילה חס ושלום – תקופת רעב.

הרבה פעמים יש לנו תנודות חדות במצבי רוח משמחה לעצב, ומאהבה לכעס ומריבה.
הקב"ה מנסה אותנו בנסיונות רבים בגלות הארוכה הזאת.
אולם תמיד עלינו לאגור כוחות בשנות השובע ולהשתמש בהם בזמן הרעב.
לזכור את היכולת שלנו לאהוב את יקירינו ולעבוד את ה' בשמחה.
לזכור שלפעמים אנו כועסים דוקא על מי שאנו אוהבים ביותר.
להזכיר לעצמנו את האמונה שלנו בה' שאין עוד מלבדו והכל מאתו יתברך,
שהוא אוהב אותנו ומשגיח עלינו בהשגחה פרטית ממש ואין רע יורד מלמעלה, הכל לטובה!

עיקר הבעיה בשנות הרעב בגלות היא שהעולם חי בדמיון כאילו הוא מתנהל מעצמו,
והרי המציאות האמיתית היא שיש בורא לעולם המהווה ומחיה ומקיים את העולם,
ומשגיח על כל פרט בבריאה, ואין לשום בריה שום כח ויכולת בלעדיו,
אלא שהאלוקות מתלבשת בעולם בהסתר והעלם ולא בגילוי.
אולם או טו טו אנו מתקרבים לגאולה המתקדמת לקראתנו בצעדי ענק,
וכשנקיץ משינת הגלות, יכירו וידעו כל יושבי תבל, שה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו.
ומתוך הכרה והרגשה גלויה ותמידית בזה ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה.
ונגיע לאהבת ה' ויראתו בשלימות, אהבה שתכלול אהבת ישראל ושמחת עולם
בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

(על פי ליקוטי שיחות כרך ט"ו פרשת מקץ א')