יום שישי כ״ב סיון ה׳תשע״ד

 

 

קורח שפיקח היה מה ראה לשטות זו?

"ויקח קורח בן יצהר בן קהת בן לוי"… –

קורח הלוי ממשפחת קהת ומטועני הארון…

לוקח עצמו מן האחדות וחולק על משה רבינו…

קורח שעשיר ופיקח היה, ראש סנהדרין בדור דעה – מה ראה לשטות זו?…

עינו הטעתו!…

התבונן קורח בדרגת היחוס שלו – "בן שמן",

ואמר: אני בנו של "יצהר" – בנו של "שמן", והשמן עליון על כל המשקים.

ומה אלה, שרק נמשחו בשמן, נטלו כהונה ומלכות,

אני, שאני בנו של שמן, אינו נמשח ונעשה מלך?!…

ועוד ראה שושלת גדולה עומדת לצאת ממנו –

שמואל הנביא ששקול כנגד משה ואהרון…

מיד נחלק על משה וחלק גם על כהונת אהרון.

עדיין קשה להבין, איך אדם גדול כקורח שהיה עשיר ופיקח וקינא לה' בחטא העגל,

ערער על הכהונה וזלזל במשה רבינו – חטא גדול כל כך!…

ולא חזר בתשובה!… (רק בני קורח עשו תשובה).

ובכל זאת, זכה קורח שפרשה בתורה נקראת על שמו…

מדוע?…

ירידת קורח ועדתו העלתה את התוקף של אהרון כהן גדול,

בזכות שערער קורח על הכהונה קיבל אהרון כ"ד מתנות כהונה ב"ברית מלח עולם",

אך יותר מזה… יש מה ללמוד מקורח עצמו…

כהן גדול יכול להיות רק אדם אחד

אף אדם אינו יכול ואינו רשאי לבחור לעצמו כהונה גדולה בפועל.

כהן גדול יכול להיות רק אדם אחד, שה' בוחר בו.

קורח, שרצה להיות כוהן גדול כפשוטו, טעה.

אם כי כל יהודי יכול להיות בדרגת "כהן" ו"לוי" ברוחניות, שהדבר תלוי בו ובעבודתו!…

כל יהודי יכול להיות אף בדרגת "כהן גדול" ברוחניות, ולא עוד אלא שהוא צריך לשאוף לכך.

וכמו שאומר הרמב"ם (בסוף הלכות שמיטה ויובל):

"כל איש ואיש… אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו…

הרי זה נתקדש קודש קודשים,

ויהי ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים,

ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכוהנים וללויים"…

הכהונה היא דרגה גבוהה מאוד בעבודת ה', כי היא המחברת שמים וארץ.

"והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו – אלה הכוהנים שעולים ויורדים בכבש" (ב"ר),

ובפרט כוהן גדול, שושבינא דמטרוניטא, המעלה את הנרות והנכנס לקודש הקודשים…

לרמה נעלית כזו בעבודת ה' ובדביקות בה' שאף קורח.

רצון כזה כשלעצמו צריך להיות מופת לרבים.

מקורח למדים לשאוף לדרגות גבוהות בעבודת ה' –

דרגת "כוהן גדול"!… דרגת "קודש קודשים"!…

עם זה יש ללמוד על דרך השלילה שלא להיות כקורח וכעדתו.

קורח טען: "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו?" –

הוא טען, שכל עם ישראל שמעו בסיני מפי הגבורה:

"ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש"… –

אמת נכון הדבר, שכל עם ישראל יכולים להגיע לרמת כוהנים,

אך טעותו של קורח היתה שרצה להיות כהן גדול בפועל ממש.

ובעצם עיקר טעותו היתה, שלא התבטל למשה ולאהרון שנבחרו על ידי הקב"ה.

ולא עוד, אלא שהתנגדותו למשה ואהרון שללה ממנו את ההמשכה מקדושתו של אהרון.

שהרי דוקא על ידי הביטול לכוהן גדול נמשכת באדם קדושה מקדושת אהרון.

ובכך החטיא את המטרה של עצמו להיות "קודש קודשים" ככוהן גדול.

ואתפלג קורח דוגמת הרקיע

"ויקח קורח – ואתפלג קורח".

קורח הוא דוגמת הרקיע עליו נאמר: "רקיע כעין הקרח",

("קרח" מלשון "קרחה" שענינו פילוג, מרמז לשמו של "קורח").

ה"רקיע המבדיל" נברא ביום השני למעשה בראשית במאמר ה':

"יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים".

בשעה שחצה הקב"ה את המים, חציים נתנם למעלה וחציים נתנם למטה.

ומאז יש הבדלה בין "מים עליונים" ל"מים תחתונים".

שהרי המים, שעניינם להצמיח כל מיני תענוגים, יורדים ממקום גבוה למקום נמוך.

המים העליונים האלוקיים הרוחניים מצמיחים תענוגים רוחניים,

ואילו המים התחתונים שנתגשמו מצמיחים תענוגים גשמיים, תענוגי העולם הזה,

ואין שום ערך ויחס ביניהם.

אך הם עומדים זה מול זה ומשקפים זה את זה – "כמים הפנים לפנים" (כעין משל ונמשל).

כי במקורם הם מציאות אחת.

"הרקיע המבדיל", שהוא הפרסה המבדילה בין מים למים, הוא השורש לכל מחלוקת.

מאז שנברא הרקיע נוצרו חלוקות ומחלוקות, ניגודים ופערים

בין "רוחני" ל"גשמי" בין "חסד" ל"גבורה" בין "העלם" ל"גילוי" וכו'.

גם מחלוקת קורח שעניינה להבדיל בין "שמאל – גבורה" ל"ימין – חסד"

מקורה ושורשה ב"רקיע המבדיל".

קורח שעניינו קו הגבורות (שמאל) נחלק על אהרון שעניינו קו החסד (ימין).

בריאת "הרקיע המבדיל", השורש לכל ענייני מחלוקת, היתה ביום השני שעניינו "גבורה".

לכן לא נאמר בו "כי טוב".

[כידוע, שבעת ימי הבריאה הם "שבעת ימי הבניין" – שבע המידות שבהן נברא העולם:

יום ראשון  -"חסד", יום שני – "גבורה", יום שלישי – "תפארת" וכו'].

הימין (החסד) הוא שלימות הכל, ובו תלויה השלימות – "עולם חסד יבנה!".

(לכן "לית שמאלא בהאי עתיקא").

אך כשמתעורר השמאל (הגבורה), מתעוררת מחלוקת.

נשמתו של קורח שורשה בקו השמאל, בקו הגבורה, שכך נברא על ידי הקב"ה.

לכן עיקר טבעו ואופיו של קורח הוא המחלוקת, ורצון ה' היה שיתברר על ידי משה.

[כמו שאת "הרקיע המבדיל" ברא הקב"ה ביום השני על מנת שיתברר ביום השלישי.

שאת מידת הגבורה מבררים על ידי מידת התפארת היא מידת הרחמים].

ואמנם מצד הבחירה החופשית היה יכול קורח שלא להיכנס למחלוקת למרות טבעו,

אך הוא רצה להחזיק במחלוקת, ובחר במעשה המחלוקת מרצונו החופשי.

הוא בחר לחלוק על אהרון – לחלוק על מידת החסד,

ורצה לעשות את הגבורות עיקר.

מצד ה"חסד" יש מעלה במים העליונים,

ואין צורך להבדיל ולהוריד מים תחתונים למטה,

ומצד ה"גבורה" די לגלות את מעלתם של המים התחתונים הגשמיים עצמם.

אלא שמצד ה"תפארת", מצד הקו האמצעי המחבר הפכים, המחבר "חסד" ו"גבורה",

צריכים המים התחתונים להשתוקק ולעלות למעלה ולהתאחד עם המים העליונים.

מצד התפארת צריך התכללות – "לאכללא ימינא בשמאלא",

וכדי ש"ימין" ו"שמאל" יתכללו זה בזה יש צורך בביטול.

רק על ידי התבטלות אפשר לאחד "ימין" ו"שמאל".

דוגמת שרים שבהיותם אצל המלך מתבטלים אליו, עד שאין ביניהם חילוקי דעות.

ההשגחה העליונה הפרידה בין מים למים,

רק כדי שהמים התחתונים יתמלאו תשוקה וצימאון לעלות למעלה.

וכמאמר: "מים תחתונים בוכים: אנן בעינן למהוי קדם מלכא" –

המים התחתונים שהתרחקו מן המלך, מתגעגעים להיות קרובים למלך,

הם משתוקקים לגילויי החסד שבעולמות העליונים.

ודוקא על ידי תשוקה זו הם מתעלים למדרגה נעלית יותר ממה שהיו קודם ירידתם,

עד שמתבררים ומתעלים לדרגה שלמעלה ממים עליונים.

אמנם המים התחתונים, שהם משל לנבראים התחתונים, אינם חשים את הבכיה שלהם.

רק הנשמה, הנשארת רוחנית גם ברדתה לעולם הזה להתלבש בגוף,

ואינה שוכחת את מקורה ושורשה, חשה את הבכיה.

היא אינה שוכחת שירדה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא,

ומאחר שנשאר לה הרושם מהתענוג הרוחני שלמעלה היא מתגעגעת אליו.

ולעולם אין לה באמת סיפוק מתענוגי העולם הזה.

ועל ידי הבכיה נשבר "לב האבן" והופך ל"לב בשר" – נשברת האנוכיות וגסות הרוח,

ונפתח לנשמה צוהר ברקיע המבדיל, והיא מתקשרת לאלוקות ומתמלאת שמחה.

חטאו של קורח שהחזיק במחלוקת

חטאו של קרח היה שהחזיק במחלוקת.

קורח טעה וחשב שהכוונה בבריאת "הרקיע המבדיל" היא ההבדלה עצמה – המחלוקת!

הוא רצה שהמים התחתונים יישארו תמיד למטה ולא ישאפו לעלות למעלה.

כי קורח, שפיקח היה, ידע ששורש הגשמיות הוא למעלה משורש הרוחניות,

שהרי בעולמות התחתונים יש ריבוי פרטים והריבוי מעיד על השלימות של האין סוף,

שעם היותו יחיד הוא נושא ריבוי פרטים.

אלא שקורח טעה לחשוב, שיש מעלה בתענוגים הגשמיים עצמם,

קורח טעה, כי התייחס למים התחתונים כפי שיהיו לעתיד לבוא.

ואמנם לעתיד לבוא יתגלה שורשם הנעלה של המים התחתונים הגשמיים עצמם.

בינתיים צריך להיות במים התחתונים הרגש הצימאון והתשוקה לעלות למעלה,

שבשביל זה נבדלו מן העליונים וירדו למטה (יום שני לבריאה – גבורה),

כדי שיעלו למעלה (יום שלישי לבריאה – תפארת).

ורק על ידי זה יתגלה שורש המים התחתונים עצמם.

שהגילוי הוא "חסד", והצמצום הוא "גבורה".

ומעלת הצמצום, שתכליתה הוא הגילוי, תתגלה ממש רק לעתיד לבוא.

וכמו שהכוונה העליונה בבריאת "הרקיע המבדיל" – בריאת המחלוקת ביום השני לבריאה –

היתה כדי שעניין זה יתברר ביום השלישי, שאז הרקיע ייהפך לטוב.

כך גם לגבי קורח ציפתה הכוונה העליונה,

שממחלוקת קורח יהיה שלום נעלה יותר מכמו שהיה קודם המחלוקת.

ואכן משה רבינו (שמידתו תפארת) חיזר אחרי קורח ועדתו (שמידתם גבורה) בדברי שלום,

כי חשב שכשם שהיום השלישי לבריאה (שעניינו תפארת),

בירר את המחיצה של "הרקיע המבדיל" שנברא ביום השני לבריאה (שעניינו גבורה),

כך משה השלישי (תפארת) [(לאהרון (חסד) ולקורח (גבורה)] יברר את קורח.

אלא שקורח לא הסכים והמשיך להחזיק במחלוקת…

קורח חשב שהעבודה צריכה להיות בקו הגבורה

קורח שפיקח היה טעה בדרכי העבודה,

כי חשב שעבודת ה' צריכה להיות בקו הגבורה.

כידוע, הכוהנים משרתים את ה' בבחינת חסדים,

ואילו הלויים משרתים את ה' בבחינת גבורות.

קורח ידע שלעתיד לבוא תתגלה מעלת הגבורות, ואז הלויים יהיו כוהנים ומשרתים.

[ואמנם כל הדברים של העתיד קיימים גם עכשיו כמו "שכר מצוה – מצוה",

שבעת קיום המצוה, השכר שלה כמונח בקופסה, ולעושה המצוה יש המפתח של הקופסה].

לכן חשב קורח שאת מעלת הגבורות, שתתגלה לעתיד לבוא, אפשר לגלות כבר במדבר.

לקורח היו הרבה השגות על משה רבינו, ומצא סיבות לקנא במשה ואהרון.

אך עיקר הבעיה של קורח היתה שלא התבטל לנשיא הדור.

קורח רצה להיות כוהן גדול, כי רצה לרוות צמאונו בגילוי אלוקות בנפשו,

אך לא היה לו הביטול לרצון ה', הנשמע מפי משה רבינו – נשיא הדור.

ומחלוקתו של קורח על משה היתה מחלוקתו על ה'.

הוא הצליח בפקחותו לגרור אחריו עוד מאתים וחמישים ראשי סנהדרין שניתלו בו,

וכולם נפלו ברשתו, עד שנענשו בעונש שמעל הטבע בתוך הטבע.

ואתם נענשו אלפים מישראל שנטו לצד קורח, והאשימו את משה רבינו במות קורח ועדתו.

ההוראה בעבודת ה'

כל סיפור בתורה הוא הוראה בעבודת ה'.

התורה לא היתה מספרת לנו סיפור נורא זה, אלמלא היו בו לקחים עבורנו.

ומדגישה התורה, שיש לזכור ולהישמר, שלא להיות כקורח וכעדתו.

הקב"ה משאיר מקום לטעות – בשביל הבחירה החופשית והעמידה בנסיון.

"והרוצה לטעות יטעה…"

הפירוש החסידי אומר על קורח: מה ראה לשטות זו?

ומשיב: משום שפיקח היה.

המסקנה שלנו מסיפור זה היא, שיש להגביר את האמונה הטהורה העל שכלית על השכל.

יש לעשות את רצון ה' ולהניח את השכל בצד, אפילו שכל של קדושה.

כי שכל הוא מוגבל ויכול להעלים את האמת ולהטעות…

מפרשה זו למדים, שהקב"ה יכול להעמיד בראשינו מורים ומורי דרך חשובים,

ואפילו גדולים בתורה עד לדרגת ראשי סנהדרין, שיכולים להטעות אותנו.

וכמו שאומר הנביא ישעיה: "עמי, מאשריך מתעים!"…

יש לציית למשה רבינו, שהוא נשיא הדור.

ו"אין דור שאין בו כמשה", שהוא נשיא הדור, רב"י – ראש בני ישראל.

ומה שנכון בכל דור, נכון במיוחד בדורנו – דור "עקבתא דמשיחא".

מה גם שדורנו מתקן את חטאי דור המדבר.

הבעל שם טוב אומר, שה' בורא בכל דור צדיק עתק, שיכול להחזיר את כל העולם בתשובה.

אלא שאז פונה השטן אל ה' ואומר לו: אז בשביל מה בראת אותי?…

והקב"ה מעמיד לצידו תלמיד חכם, בן בליעל, "שדין יהודאין" שיתנגד לצדיק –

והבחירה חופשית!… ("כתר שם טוב" סימן קמ"ח).

יש לפקוח את העיניים ולבדוק מיהו הצדיק האמיתי.

ובדורנו – דור אחרון לגלות ודור ראשון לגאולה,

זכינו לפלא הדורות – הרבי מליובאוויטש שאין לו אח ורע.

שמעיד על עצמו שהוא נשיא הדור, ושכל אחד משבעת אדמו"רי חב"ד הם נשיאי דורם.

ואומר, שרבותינו נשיאינו סמוכים איש מפי איש עד משה רבינו.

והוא מבקש לפרסם לכל אנשי הדור שהוא "שופט דורנו", "יועץ דורנו" ו"נביא דורנו".

הוא נביא הגאולה האמיתית והשלימה והוא מכין אותנו לגאולה.

הרבי הוגה בתורה מאין כמוהו – "נגלה דתורה" ו"פנימיות התורה",

ויש לו רבבות שליחים בכל העולם לכוף עם ישראל לחזק בידקה.

הוא הקים עולה של תורה!…

ומעיד על עצמו שהוא המלך המשיח!…

השפעתו הולכת וגוברת כל הזמן!…

והוא מכין את העולם לגאולה.

"אליו תשמעון!"…

יש ללמוד את תורתו ולקיים את הוראותיו, שכל דבריו אמת וחיים וקיימים לעד!…

ולמי שעדיין לא למד את הנושא בעיון,

ראוי לחקור ולדרוש את הנושא, ויפה שעה אחת קודם!…

כדי שלא יהיה כקורח וכעדתו, ח"ו…

אלא יכריז בעוד מועד בשמחה ובטוב לבב, שמשה אמת ותורתו אמת!…

יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה,

והרבי מלך המשיח בראשנו בבית המקדש השלישי מיד ממש!…