משמעות כ"ד טבת

היום כ"ד בטבת, יום הסתלקות רבי שניאור זלמן מלאדי, אדמו"ר הזקן, מייסד תנועת חסידות חב"ד בעל התניא והשולחן ערוך.

מיהו אדמו"ר הזקן שכולנו מתרגשים בהגיענו ליום ההילולא שלו, ומה זה נוגע לנו ולדורנו?…

אין מילים… ולא יספיקו ספרים שלמים לתאר איש אלוקים זה, אספקלריא המאירה, קדוש וטהור, חסיד ועניו, האיש שמעל הטבע, האיש שאהבת ישראל שלו אינה יודעת גבולות… אז מי יהין ויעיז לדבר בשבחו?… רק שפטור בלא כלום אי אפשר, אז רק כמה "הגיגים" לכבוד יום ההילולא שלו…

אדמו"ר הזקן נשמה חדשה, גאון בנגלה דתורה, שחיבר שולחן ערוך ("שולחן ערוך הרב"), והחל לגלות לעולם עניינים אלוקיים נסתרים בתורה ("סוד טעמיה ומסתר צפונותיה") בדרך של הבנה והשגה כהכנה לימות המשיח, בהם לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד.

חשיבות ספר התניא

אדמו"ר הזקן חיבר את ספר התניא – תורה שבכתב של פנימיות התורה, ומכאן כינויו "בעל התניא". ואכן תניא הוא היסוד לכל החסידות, התורה שבכתב של פנימיות התורה (רזין דרזין דאורייתא), ההסבר לחכמת הקבלה (רזין דאורייתא) ואף גבוה ממנה. ספר התניא מזכך את האויר, מטהר את הלב ומלהיב אותו, ומגביר את האמונה. ועם זאת מביא רפואה וברכה, והוא סגולה להצלחה בכל מקום; ועל פי הרבי המהר"ש, הוא מציל ומגן אפילו יותר מאמירת תהלים.

ר' לוי יצחק מברדיטשוב אמר בהתפעלות על ספר התניא: איך אפשר להכניס אלקים גדול כל כך בספר קטן כל כך?!… ואכן תניא הוא אור אין סוף, שהאור שנברא ביום הראשון גנוז בו. היינו, שלימוד בספר התניא הוא הדרך להתראות עם אור אין סוף, ועל ידי העבודה בדרך החסידות אפשר לראות אלוקות בראיה חושיית ממש.

תניא מסיר ומסלק העלמות והסתרים, ונותן כח לעמוד בנסיונות של ימות המשיח. ועל פי ר' יהודה לייב הכהן, הוא הקטורת לכל המגפות של ימות המשיח. ואכן ספר התניא הוא הכנה לגאולה, שהגאולה תהיה בזכות ספר התניא. וכמו שאמר ר' זושא מאניפולי: עם ספר התניא ילכו ישראל לקבל פני משיח צדקנו; כי הוא הכנה לגילוי אלוקות של ימות המשיח. כמענה המלך המשיח לבעל שם טוב על שאלתו: אימתי קאתי מר? – לכשיפוצו מעיינותיך חוצה. ואכן הבעל שם טוב ורבותינו נשיאינו פסקו שהגאולה תלויה בהפצת מעיינות החסידות, שהיא התוכן דביאת המשיח והגאולה. לכן על כל אחד ואחת מאתנו הוטל התפקיד להיות מחיילי בית דוד להצלת עם ישראל על ידי הפצת המעיינות. ומכיון שאנו נמצאים בימות המשיח ומתקרבים לאותו הזמן שלא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד (כמו שכתוב בסוף "הלכות מלכים" להרמב"ם), יש ללמוד תניא ולהפיץ את לימוד התניא בעולם, כדי שיתקיימו בנו המשך דברי הרמב"ם (שם): ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם. שנאמר: כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, שהתניא הוא הקדמה לישיגו דעת בוראם.

כיום כולם מבינים שהתניא אינו ספר לימוד ליחידים אלא לכל ישראל (אנשים, נשים וטף), כי בתניא נמצא הכל, ויש בו תשובות על כל השאלות.

למה התנגדו לאדמו"ר הזקן?

כל חידוש בגילוי אלוקות מביא עמו התנגדויות מצד גדולי ישראל, וכמו שגדולי ישראל (חלק מבעלי התוספות) התנגדו להרמב"ם ושרפו את ספריו, ולבסוף הבינו שטעו, כך התנגדו לאדמו"ר הזקן וגרמו למאסר שלו, ובסוף הבינו שטעו. אולם אפילו הגויים שהיו קשורים במאסרו של אדמו"ר הזקן הבינו שעומד מולם איש ענק.

היום כולם מכירים בגדולת אדמו"ר הזקן, ומי כמו הרב הגרי"ד סולוביצ'יק, צאצא לבית וולוז'ין, (שכידוע ר' חיים מוולוז'ין היה תלמיד הגר"א שהתנגד לחסידות), שהתקרב לחב"ד והשתתף בהתוועדויות של י"ט כסלו, ופעם אחת אף הכריז על עצמו שהוא חסיד חב"ד, והתפאר שכל היסוד לדרשותיו הן בזכות המלמד החסידי שהיה לו בילדותו.

הרב הגרי"ד סולוביצ'יק גם גילה לחסידי חב"ד סיפור נפלא שהיה מקובל בבית וולוז'ין, כדלהלן:

כאשר התחילה המחלוקת על החסידות, נסעו אדמו"ר הזקן ור' לוי יצחק מברדיטשוב לוילנא לדבר עם הגר"א. הם הלכו ל"קלויז של החסיד" (כך נקרא ביהכ"נ של הגר"א בוילנא), שם היה הגר"א יושב ולומד בעלית הגג. אדמו"ר הזקן ור' לוי יצחק התחילו לעלות במדרגות לחדר הגר"א, אבל מיד כאשר הוא הרגיש שמישהו רוצה להיכנס, סגר את הדלת וקפץ דרך החלון החוצה. הסיבה לכך היתה, כי כשראה הגר"א את תואר פני אדמו"ר הזקן, "און ווי שיין ס'איז גיווען, און וואס פאר א כוח המושך האט עס געהאט", הוא חשש, שאם אדמו"ר הזקן יכנס אליו וידבר אתו, הוא ינצח אותו ויעשה אותו לחסיד, עד שלבסוף ילכו שניהם להפיץ חסידות, ולכן ברח דרך החלון.

ועוד מסביר הרב הגרי"ד סולוביצ'יק, שבודאי המחלוקת התפשטה בעיקר בגלל מחרחרי ריב… ואין הוא מקבל את מה שאומרים שהגר"א ראה את ספר התניא, ואומר, כי בודאי אם היה רואה, היו כל טענותיו מתבטלות. ועוד הוא אומר, שאדמו"ר הזקן היה משכיל נפלא בעניני אמונה.

ומוסיף ואומר הרב הגרי"ד סולוביצ'יק: מאז חורבן הבית לא היה אף אחד מגדולי ישראל משכיל כמוהו, מלבד הרמב"ם… ומציין, שלאחר כל המחלוקת, עובדה היא שסוף סוף תורת החסידות ניצחה והתפשטה בכל תפוצות ישראל…

החסידות ניצחה

היום מאתיים שנה להסתלקות אדמו"ר הזקן רואים שהעולם התקדם לקראת הגאולה. הכל מכירים בגדולתו של אדמו"ר הזקן. רבותינו נשיאינו שבעה אדמו"רי חב"ד העבירו מדור לדור את תורת החסידות באופן של מוסיף והולך… בכל הישיבות הליטאיות לומדים "שולחן ערוך הרב"… מעיינות החסידות נפוצו עד לחוצה שאין חוצה הימנו. כולם לומדים חסידות חב"ד, פנימיות התורה שהיא דרך נפלאה בעבודת ה', שלא ידעו כמותה גאוני עולם מקדמת דנא. בכל מקום שלומדים חסידות חשים את כוחה ועוצמתה האלוקית; רואים במוחש שהיא התרופה הרוחנית לכל החוליים הרוחניים של תקופת "עקבתא דמשיחא", והיא האור והטעימה מתורתו של משיח, היא ההתחלה וההכנה של ברכת השפע שתתגלה לעתיד לבוא כשנזכה ללמוד תורה בבחינת ראיה.

מה עלינו לעשות?

הרבי מלך המשיח שהוא השביעי מאדמו"רי חב"ד, ספירת המלכות, השלים את שבעת קני המנורה ומסר את המשך העבודה לנו, כי "אין מלך בלא עם", ואם אדמו"רי חב"ד עשו את העבודה מלמעלה למטה, הרי שתפקידנו לעשות את העבודה מלמטה למעלה. עלינו לקבל החלטות טובות, להמשיך להפיץ את המעיינות ביתר שאת ויתר עז, להמשיך להכין את העולם לגאולה ולקבלת פני משיח צדקנו – העבודה האחרונה שנותרה!… לראות את הניסים הגלויים שמתגלגלים נגד עינינו ולפרסם אותם. להרבות בשמחה ובאהבת ישראל. לזעוק עד מתי? ולהכריז יחי המלך, כי על ידי זה ואחרי זה יתגלו כל פעולותיו של המלך המשיח לעיני כל. והעיקר, עלינו לעמוד הכן בשמחה לקבלת פני משיח צדקנו כי "הנה הנה משיח בא!"

רעיון אחד מספר התניא – התכללותנו ביחודו ית'

כשקוראים את המאמרים והספרים של אדמו"ר הזקן מרגישים אלוקות בפשיטות, וכמו שאמר הרבי הרש"ב: כשאני קורא "ליקוטי תורה" והדלת היא נעולה אני מרגיש בניחותא "ידעתיו הייתיו"…

כל העניין של הגאולה הוא גילוי אלוקות. ואת זה מתחילים להרגיש בלימוד חסידות.

עיקר הרעיון בלימוד חסידות הוא להרגיש אחדות ה', ש"אין עוד מלבדו", ש"הכל זה אלוקות" ו"אלוקות זה הכל". ספר התניא מלמדנו להרגיש את "אור האין סוף" בלבד, לראות את "היש האמיתי" ולהתכלל בו. וכמו שכתוב בתניא פרק מז, כדלהלן:

וזה שכתוב: ותתן לנו (את העובדה ש)ה' אלוקינו באהבה כו' (בתפילת עמידה ובקידוש שבחגים), כי באור פניך נתת לנו (את העובדה ש)ה' אלוקינו כו' (בברכת "שים שלום" שבעמידה), הרי שה' נתן לנו את עצמו במתנה!… ה' הוא האלקים שלנו! ואתו אנו מתייחדים! ונתינה זו, שעל ידה אנו יוצאים מכל המיצרים ומתייחדים עם ה' ית', נתן לנו באהבה ובמאור פנים. ומכיון שלאחר מתן תורה נמשך לנו אור אין סוף שלמעלה מהעולמות, ולא רק הארה מאור אין סוף השיך לעולמות כמו שהיה לאבותינו; וגם מאחר שהתורה ניתנה לנו במתנה ובירושה ולא כשכר על עבודתנו, שלא כאבותינו שזכו לבחינת האור שקיבלו רק לאחר שפעלו ועמלו – לכן כל יהודי, בכל דרגת ביטול שהיא, יכול להמשיך עליו את "אור האין סוף" בכל עת שירצה על ידי עסק התורה והמצוות. התנאי היחידי לכך הוא, שיקבל עליו את מלכות ה' ית' וירצה להמשיך עליו את אור האין סוף. ומיד כשהוא רוצה הוא ממשיך עליו את אלוקותו ית', על ידי שאומר: ה' אלוקינו ה' אחד (דברים ו ד). שאז רוח התעוררות רצון זה מביאה עליו רוח התעוררות מלמעלה, והרוח שמלמעלה ממשיכה (=מושכת) את רוח האדם למעלה להידבק בה', להתייחד ולהיכלל באור אין סוף. כי כמים הפנים לפנים… (משלי כז יט).

ואכן ה' הוא אלוקינו, ואנו יכולים בקלות להיכלל ביחודו, וכל התכללות בו אינה מבטלת את קיומנו אלא מעצימה אותנו, כך שכוחותינו הטבעיים הופכים לכוחות אלוקיים ממש. ושלימות הגילוי האלוקי – גילוי "עצמותו ומהותו ית'" בכל נברא – תהיה בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

***

כדאי ורצוי ללמוד על אדמו"ר הזקן ואת תורתו ולהתחיל בספר התניא. כדאי ללמוד גם על ניגוניו שהמפורסם שבהם הוא "ארבע בבות".