החסיד הרב אלטר יהושע הכהן ורעייתו מרת הינדא גאלדא ווינטר, התגוררו במעֶקִיספָּארט הסמוכה לפיטסבורג. היו אלו שנות ה-40, ולמרות התנאים הגשמיים והרוחניים הקשים ששררו אז, פעלו רבות להפצת תורה ויהדות. הם הקימו תלמוד תורה, בנותיהן הצעירות ערכו מסיבות שבת מדי שבוע, וכדו'.

השניים אף זכו לקבל מכתבי עידוד וחיזוק מכ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע, והוא קרא לאחרים ללמוד מהם דוגמא כיצד ניתן לפעול ולהצליח בחינוך וביהדות. כך למשל עולה ממכתב שכתב לרב שניאור זלמן הכט בשיקאגו, אליו הוא כותב (ט"ז בשבט תש"ג): "..כשידרוש באנגלית יספר באחת הדרשות אשר ב..פיטסבורג שתי אחיות ווינטער שמן, אחת בת י"ג והשני' בת י"א סדרו מסיבות שבת…"

***

במשך כל ימות השבוע היה ר' אלטר יהושע ווינטר עוסק ברוכלות לפרנסתו. הוא היה קונה בגדים במחיר זול מבתי-החרושת השונים בפיטסבורג ובניו-יארק, ומוכרם לאחר מכן לתשובי עירו. כיון שבאותם ימים לא היו הרבה בעלי-מכונית שנסעו מהכא להתם, הצליח במלאכתו ורכש לעצמו קונים רבים, ואף זכה לראות פרנסה ברווח.

מדי יום שישי היה חוזר לביתו זמן לא רב לפני הדלקת נרות שבת קודש. למרות שתופעה זו חזרה על עצמה שוב ושוב, רעייתו מרת הינדא לא הצליחה להסתגל לעובדה זו. בכל יום שישי היתה יושבת בביתה בדאגה רבה, שמא בעלה לא יספיק לחזור הביתה קודם הדלקת הנרות. היא אף השיחה את צערה במכתב ששלחה לאדמו"ר הריי"צ.

לא חלף זמן רב, ור' אלטר יהושע קיבל מכתב קודש מהרבי הריי"צ, בו הורה לו הרבי להיות בביתו בערב שבת קודש כשהוא פנוי מעסקיו, לכל הפחות שעתיים קודם הדלקת הנרות.

מובן שלאחר שקיבל את מכתבו של הרבי, קיבל על עצמו לציית ללא עוררין. ביום שישי הבא התארגן בהתאם, וחזר לביתו מוקדם מהרגיל, כפי שצווה.

שעה קלה לאחר שנכנס לביתו, פתח את הרדיו ושמע כי בעיר בה שהה שעות ספורות קודם לכן, התחוללה לפתע סופת "הוריקן" רבת עוצמה. כיון שאותה עיר היתה ממוקמת בוואדי שבין שני הרים גבוהים, התרכזה הרוח בשקע ההררי הזה וחריבה את מרבית מבתי העיר, והותירה אחריה נזק רב, וכן הרוגים ופצועים רבים.

ר' אלטר יהושע הזדעזע על מקומו. לפתע קלט כי הוא עצמו היה צריך להיות באותו מקום ובאותה שעה בה התחוללה הסופה, ורק בשל מכתבו של הרבי חזר מוקדם יותר, דבר שהציל אותו מאסון נורא…