מחצית השקל תיקון וכפרה על חטא העגל

חטא העגל דומה לחטא עץ הדעת,

מה חטא עץ הדעת גרם לסילוק השכינה וירידת זוהמה לעולם,

כך חטא העגל שהיה לאחר הגילוי האלוקי במתן תורה,

החזיר את הזוהמה לעולם ופגם בעם ישראל ובעולם כולו.

ועד עכשיו שלושת אלפים שנה ומעלה אחרי החטא,

אנחנו פועלים לביטול הפגם ומצפים גם לסיוע מלמעלה,

שה' יעביר את הטומאה מן הארץ,

דבר שיהיה בשלימותו רק עם ביאת המשיח.

כדי לתקן את חטא העגל נתן הקב"ה ברב חסדיו לעמו ישראל מצות מחצית השקל.

לכאורה, דבר תמוה שאפילו משה רבינו לא הבין אותו –

איך יתכן שאדם יוכל לתת כופר לנפשו במחצית השקל…

הרי "כל אשר לאיש ייתן בעד נפשו", ומה יכול להועיל סכום קטן כזה?!

בתשובה לתמיהתו הראה הקב"ה למשה "מטבע של אש", וכלשון המדרש:

"כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כיסא כבודו והראהו למשה,

ואמר לו… כזה ייתנו".

מחצית השקל "מטבע של אש" דוקא

מחצית השקל במובנו הרוחני אינו סתם מטבע אלא "מטבע של אש".

שאם מטבע רגיל הוא אמצעי תשלום שערכו קצוב וקבוע בשווה אצל כל בני האדם,

(שלא כשאר חפצים שערכם משתנה לפי מדת הצורך של הקונה).

הרי שאש [בניגוד ליסודות האחרים שטבעם לרדת למטה (עפר ומים),

או לפחות להישאר במקומם (רוח)] טבעה לעלות למעלה.

מכאן שיהודי צריך לגלות את השלהבת שבתוך נפשו,

לגלות את אש האהבה העצמותית והנצחית לקב"ה.

כך שמצוות "מחצית השקל" מחברת את עושה המצוה לקב"ה,

ובזה מכפרת על חטא העגל, שעניינו ריחוק מהקב"ה.

אם כן, כל יהודי צריך לשאוף לעלות ולדבוק בקב"ה כאש השואפת לעלות למעלה.

ולעורר את ההתלהבות והחיות בעבודת ה', כל אחד לפי ערכו ורמת צמאונו לה',

ועם זאת, על כל יהודי לעשות את רצון ה' בקבלת עול;

שזהו דבר השווה לכל נפש ואינו תלוי בדרגתו הרוחנית,

דוגמת מטבע שערכו שווה בכל מקום.

לכן הקב"ה מראה למשה "מטבע של אש", כדי שנחבר את המטבע עם האש,

את קבלת העול לעשות רצון ה' עם החיות וההתלהבות בעבודת ה'.

שנתלהב מעצם העבודה כי זה רצון ה',

אף אם מבחינתנו איננו מבינים את תכלית העבודה ואיננו מעוניינים בה.

וכשנגלה את עצם נשמתנו שם מתחברים כל המרכיבים: הן המטבע והן האש,

הדבר יביא כפרה ותיקון לכל הפגמים.

כתשובת ה' למשה שכאשר עבודת ה' היא בבחינת "מטבע של אש",

היא "כופר נפש" לכל אחד ואחד מישראל.

למה מחצית השקל ולא שקל שלם?

אולם עדיין נשאלת השאלה:

במה נתייחדה מצוה זו משאר מצוות התורה שמצוותה במחצית דוקא…

הרי בכל ענייני מצוה וקדושה הכלל הוא שצריך להיות מלאים ושלמים –

כלי שרת מקדשין כשהם מלאים ושלמים דוקא,

וכן הכהן המקריב והקרבן צריך להיות תמים דוקא,

ולעתיד לבוא קיום המצוות יהיה "כמצות רצונך" בתכלית השלימות,

הן מצד מקיים המצוה והן מצד הדבר שעושים בו את המצוה.

אז מדוע מצות תרומת מחצית השקל מקיימים במחצית דוקא ולא בשקל שלם,

וגם לשון הכתוב הוא מחצית ולא "עשרה גרה",

(אף שסכום של שקל שלם על פי הכתוב הוא עשרים גרה).

ועוד שנתינת מחצית השקל היא בפעם אחת ולא בחלקים?…

אין זאת כי אם ללמדנו שלמחצית זו יש השלמה בעוד מחצית,

ועל ידי נתינת מחצית השקל פועלים גם במחצית השניה,

עד ששני החצאים נעשים שקל אחד – שקל שלם!

ומי הם שני חצאים אלה שבהם ועל ידם אנו פועלים?

הם הקב"ה וישראל הקשורים בקשר עמוק וחזק בל ינתק לעולם!

וכתורת הרב המגיד, "עשה לך שתי חצוצרות" – שני חצאי צורות,

שישראל והקב"ה הם שני חצאי צורות, כביכול.

אם כן, יהודי כשלעצמו, הוא רק חצי מציאות.

החצי השני שלו, המשלים אותו למציאות שלמה, הוא הקב"ה,

וכדי להיות מציאות שלימה חייבים להתקשר עם הקב"ה.

ההתאחדות וההתקשרות של ישראל עם הקב"ה נעשית בשיתוף פעולה ביניהם.

עם ישראל נותנים את מחצית השקל, היא המחצית התחתונה.

עבודה באופן של העלאה מלמטה למעלה,

וכך פועלים את ההמשכה של המחצית שלמעלה – מלמעלה למטה,

עד ששני החצאים מתאחדים להיות שקל שלם.

נתינת מחצית השקל פועלת בירור ועליה בעשר כוחות הנפש הבהמית

ועוד משמעות עמוקה למצוות מחצית השקל.

נתינת מחצית השקל היא העבודה עם עשר כוחות הנפש האלוקית,

הפועלת בירור ועליה בעשר כוחות הנפש הבהמית.

עד שהנפש האלוקית והנפש הבהמית נעשים יחד שקל שלם.

בדומה לכף מאזנים כששוקלים דבר אחד על כף המאזנים

ושמים מחציתו בצד אחד ומחציתו בצד שני,

על ידי ירידת המחצית שבצד אחד עולה המחצית בצד שני.

כך כאשר הנפש האלוקית מבררת את הנפש הבהמית נעשה עילוי גם בנפש האלוקית,

לא רק בעשר כוחותיה אלא גם בעצם הנפש – במזל שבנשמה;

אלא שהעבודה בעצם הנפש צריכה להיות עבודה מיוחדת.

על העבודה המיוחדת בעצם הנפש אפשר ללמוד מהסיפור על רבן יוחנן בן זכאי.

רבן יוחנן בן זכאי היה צדיק עתק עד שלא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין,

ושמונים שנה למד ולימד תורה;

אולם כשעמד להשיב נשמתו לבוראו אמר, שאין הוא יודע באיזו דרך מוליכין אותו.

ואכן, רבן יוחנן בן זכאי הכיר את מעלותיו בכוחותיו הגלויים,

אך היה לו ספק לגבי עצם נפשו לגבי המזל שבנשמתו.

כל ימיו היה עסוק בעבודתו ולא היה לו פנאי להתבונן בעצם נפשו,

עד שלא ידע באיזו דרך מוליכין אותו ועל כן בכה…

ודבר תמוה הוא, אם לא יכול לדעת מה מתחולל בעצם נפשו למה היה ראוי לעונש,

עד שאינו יודע אם יהיה לו חלק בגן עדן,

הרי שכר ועונש יש רק על בחירה חופשית ועל מה שתלוי באדם?…

אלא שמכאן למדים שעל ידי עבודת האדם בכוחות נפשו הגלויים,

הוא יכול לפעול גם במזל שבנשמה,

אלא שפעולה זו צריכה להיות פעולה מיוחדת.

ומכיון שבכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר שאינו יודע לאן מוליכין אותו,

ובפרט שתלמידיו ראוהו בוכה ושאלוהו על כך,

על ידי זה פעל על עצם נפשו.

(שכידוע אפילו אנחה של אדם מישראל היא תשובה עילאה).

לפי זה, תוכן העבודה במחצית השקל הוא ירידה צורך עליה.

ירידת המחצית העליונה לברר את המחצית התחתונה פועלת עלייה נעלית ביותר.

מחצית השקל מצוה כללית

ואכן מצות מחצית השקל כפשוטה היא מצוה כללית ביותר,

שהרי מהכסף של מחצית השקל נעשו אדני המשכן יסוד המשכן,

וגם קרבנות הציבור שהקריבו בכל יום בשחרית ובין הערבים,

שהם כוללים את כל הקרבנות שבמשכן ובמקדש,

עד שנעשה מזה תרומה חדשה שיש לה קדושה חמורה.

מכאן ברור, למה מצות מחצית השקל סייעה לכפר על חטא העגל,

חטא גדול ביותר דוגמת חטא עץ הדעת ואף למעלה מזה,

כי אם חטא עץ הדעת היה לפני מתן תורה,

לפני ביטול הגזירה שתחתונים לא יעלו ועליונים לא ירדו,

הרי שחטא העגל היה לאחר ביטול הגזירה.

מצות מחצית השקל מתקנת את הירידה ומוסיפה עילוי בקדושה

מצות מחצית השקל מכפרת על נפשות ישראל ומתקנת את הירידה,

ולא עוד אלא שמוסיפה עילוי בקדושה.

לכן הלוחות השניים שבאו לאחר התשובה על חטא העגל,

היה בהם עילוי רב – "כפליים לתושיה".

וכמו שאמרו חז"ל: אלמלי לא חטאו ישראל,

לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה וספר יהושע,

ודוקא על ידי התשובה נעשה "כפליים לתושיה".

בסופו של דבר, מצוות מחצית השקל מכפרת על נפשות ישראל מחטא העגל

ומהזוהמה והיפך החיים של עץ הדעת שחזר על ידי חטא העגל,

ועד שמחצית השקל מונע מלכתחילה את היפך החיים שלא יהיה נגף.

לכן צריך לעשות בירור במקום הכי תחתון של היפך החיים –

מקום הקליפות שנקראים מתים.

כי חיים הם רק בקדושה שהיא דבוקה באלוקות – מקור החיים!

"ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".

וכך על ידי הירידה הגדולה של היפך החיים עולים לעלייה הגדולה ביותר של תחיית המתים,

שהם חיים נצחיים שאין אחריהם הפסק.

וכפסק תורת החסידות כשיטת הרמב"ן שתכלית בריאת עולם הזה הוא תחיית המתים,

כי עיקר השלימות הוא נשמות בגופים דוקא.

יהי רצון שעל ידי העבודה בעניינים אלה של מחצית השקל

נזכה לנשיאת ראש בני ישראל

על יד הרבי מלך המשיח בגאולה האמיתית והשלימה.

(על פי מאמר הרבי ש"פ משפטים ופ' שקלים מבה"ח אדר ה'תשמ"ח, ליקוטי שיחות כרך ג עמ' 923 וליקוטי שיחות כרך א עמ' 178)