"קשה לי לספר על הרבנית", אומרת לי הרבנית סימא רלב"ג, "היא כה ברחה מן הפרסום, ותיעבה את התהילה, ואולי לא כדאי לפרסם פרטים אישיים עליה.

"פרט מעניין הוא שהיו אנשים שהביאו לרבנית מתנות, וכשהיו אלה אנשים שבאו מארץ ישראל, הרבנית לא הסכימה לקבל מהם מתנות שאינן תוצרת הארץ. לכן, בכל פעם שהגענו לרבנית, הקפדנו לבדוק שהמתנות שקנינו עבורה יהיו מתוצרת ישראל.

"בהקשר לכך ברצוני לספר את הסיפור הבא:

"בתחילת שנות השישים, קיבל רבה הראשי של טורקיה – שהייתה אז מדינה עויינת לישראל – רשות לעלות לארץ לביקור. היה זה במפתיע. בעלי ע"ה, מתוקף תפקידו קיבל את פניו והיה אחראי לאירוחו בכל תקופת שהותו בארץ. ערכנו לו סיורים בכל הארץ לאורכה ולרוחבה, ואף קיבלנו אישורים להיכנס למקומות בהם נאסרה התיירות לתיירים מהשורה.

"בין השאר ביקרנו גם במצדה, שם ישנו בניין עתיק שבנה הורדוס. בגלל חשיבותו של האורח הרשו לנו לקחת כמה אבנים קטנות שנשרו מהמבנה ההיסטורי המיוחד. החלטנו להכין מהם מתנה לרבנית חיה מושקא 'תוצרת ישראל'. לקחנו, אפוא, את אותם אבנים לצורף, והוא שיבץ אותן בתליון לשרשרת שהענקנו במתנה לרבנית.

"הרבנית התרגשה מאוד והודתה לנו על המתנה המשמחת.

"כיום, נמצאת השרשרת הזו במוזיאון בו מוצגים פריטים מביתו של הרבי".