אחד המשב"קים (שמור שמור במערכת) סיפר את הסיפור המדהים הבא:

"שנים רבות שימשתי בקודש בביתם הקדוש של הרבי והרבנית. בכל אותם שנים הרבי אף פעם לא דיבר עם הרבנית בנוכחותי או בנוכחות אחד המשב"קים.

"דבר מפליא ביותר היה, שכשהרבי רצה לומר משהו, היה מביט בעיניו ברבנית והיא ממבטו הייתה יודעת בדיוק את כוונתו ורצונו.

"ליל שבת אחד, בתחילת הסעודה הגיש המשב"ק הרה"ח ר' מענדל גאנזבורג את האוכל לשולחן. לפתע הביט הרבי ברבנית והיא מיד פנתה אליו ושאלה אותו אם הוא יודע מה שלומו של ר' חיים ליברמן שנחבל ברגלו בבוקרו של אותו יום. ר' מענדל ענה כי איננו יודע. שוב הביט הרבי ברבנית והיא פונה שנית לר' מענדל ואומרת לו כי הרבי רוצה שילך לבדוק את שלומו של הרח"ל. ר' מענדל ניסה לומר שאולי כדאי שילך לאחר הסעודה, שהרי חבל שהסעודה תתעכב בגין התמהמהותו.

"אותו מחזה מדהים חוזר על עצמו: הרבי מישיר את מבטו הקדוש והרבנית אומרת: 'הרבי רוצה שתלך עכשיו'.

"מובן שר' מענדל עזב הכל והלך לקיים את ההוראה. הדרך ארכה כארבעים דקות, וכששב סיפר על הרגשתו של הרח"ל והראה על רגלו את מקום הפציעה המדוייק. הרבי העיר בו במקום: "ר' מענדל, איר ווייסט נישט אז מען ווייזט נישט זיך אויף זיך?" (ר' מענדל, אינך יודע שלא מדגימים על עצמך?)