הגב' רסקין מספרת: "במשך שנים רבות עמדנו בקשר רצוף. היינו משוחחות בטלפון מספר פעמים בשבוע במשך שעות רצופות. אני אף פעם לא הייתי מצלצלת אליה מהחשש התמידי שאולי הרבי נמצא בבית ושמא הוא יענה לטלפון. הרבנית לכשעצמה הייתה דייקנית וכן סדר יומה היה מסודר ומדוייק, וידעתי בדרך כלל באיזו שעה היא אמורה להתקשר אלי.

"ביום כ"א בשבט תשמ"ח הרבנית לא צלצלה אלי כל אותו היום. חלפו שעות הבוקר, גם הצהריים, הערב ירד והרבנית עדיין לא התקשרה. דאגתי מאוד, חששתי לשלומה, אבל להתקשר לא רציתי כי חששתי עוד יותר מן האפשרות שהרבי יענה לטלפון.

"באחת עשרה בלילה, לאחר שכבר שכבתי לישון, צלצלה הרבנית לפתע והתנצלה על השעה המאוחרת. היא סיפרה לי כי יצאה לסידורים עם ידידה וכשחזרה הבייתה חשה שלא בטוב; בדאגתה המופלאה לא רצתה לצער אף אחד ולכן לא סיפרה על כך דבר, גם לא לבעלה, הרבי. בסופו של דבר הרבי הבחין בכך וביקש להזמין רופא, הרבנית סירבה אך הרבי עמד על כך. הרבנית הסכימה בתנאי אחד: שהרופא יבדוק קודם את הרבי ורק אחר כך ייגש לבדוק אותה. בתוך קלחת הארועים הרבנית לא שכחה לעדכן אותי במה שעובר עליה, כדי שלא אדאג חלילה. עד כדי כך הניחה עצמה בצד והשקיעה את כל מרצה בדאגה לשלומם ולהטבה של הרגשת הסובבים.

"באותו לילה, מצבה של הרבנית הדרדר, היא נלקחה לבית הרפואה ושם השיבה את נשמתה הזכה והטהורה לגנזי מרומים. זכותה תגן עלינו".