פרשת ויקרא – בזכות תינוקות העוסקים בתורת כהנים העולם עומד

הקראת כתבה
יום רביעי ג׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד
ילד יהודי מעצם היותו יהודי, הוא קשור לתורה. ולא עוד אלא שהתורה ניתנה לו בירושה – "מורשה קהילת יעקב", והרי גם תינוק בן יומו יורש הכל וקשור למושגי התורה. אם כן, ילד קטן לפני הגיעו לחינוך, אף שאין לו עבודה של תורה ומצוות, ניכרת בו מעלתו העמוקה, שהאהבה הפנימית והעצמית שבין ה' לישראל גלויה בו ביותר. לכן "יבואו טהורין ויתעסקו בטהורין". לכן תינוקות של בית רבן מתחילים את לימוד התורה בתורת כהנים ובזכותם העולם עומד.
מאת שולמית שמידע
האיש, ידיים, הרים

החשיבות של לימוד תורת כוהנים בכלל ועל ידי ילדים בפרט

בפרשת ויקרא אנו זוכים לפתוח בתורת כוהנים – בספר הקרבנות.

סגולת הקרבנות היא שהם טהורים ומביאיהם טהורים ולכן מביאים לטהרה מן החטא.

אף בימינו שאין בית מקדש ואין קרבנות יש חשיבות רבה ללימוד הקרבנות,

עד שכל העוסק בפרשת הקרבנות מעלין עליו כאילו הקריב קרבנות.

ובמיוחד "ראוי לתינוקות טהורים לעסוק בקרבנות טהורים".

שדוקא תינוקות הלומדים קרבנות מקיימים את העולם,

ואף בימינו שאין בית מקדש ואין קרבנות לימוד קרבנות על ידי התינוקות מקיים את העולם.

 

מעלת הקרבן

עוד קודם מתן תורה הקריבו קרבנות לא רק האבות אלא אף נח ואפילו אדם הראשון,

אלא שהם הקריבו קרבנותיהם ולא מפני הציווי אלא מתוך הרגשה אישית ומסיבות שונות.

כבר נח הבחין בין בהמה טהורה לבהמה שאיננה טהורה, והקריב רק בהמה טהורה,

כי כבר בימי נח היתה התחלה של ההגדרות של התורה,

והאבות כבר קיימו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה ברוחניות.

זהו יחודו ומעלתו של מעשה הקרבנות שהתגלה עוד לפני מתן תורה,

שקרבנות הם למעלה מתורה ומצוות,

לכן בכוחם לכפר ולהשלים את הפגם עקב אי קיום תורה ומצוות.

 

עיקר מעלתו של הקרבן שהוא מבטא את הקשר העצמותי של יהודי לה' בעצם היותו יהודי.

כשיהודי מקריב קרבן הוא מבטא את קרבתו לה',

קשר עצמותי הנעלה מתורה ומצוות שלכן אין הוא נפגם,

גם כשאדם חוטא ופוגם באי קיום תורה ומצוות;

שהרי "בנים אתם לה' אלוקיכם – אף על פי שחטאו בני הם".

ואכן כשיהודי עובר, ח"ו, על רצון ה' ופוגם ר"ל באחדותו עם ה' הנוצרת על ידי תורה ומצוות,

יש לו תיקון על ידי הקרבנות.

כי הקרבן מוחק את הפגם שנוצר על ידי החטא והעוון,

ומגלה את הקשר העצמותי של היהודי לה' – קשר שבו לא יתכן שום פגם.

 

לכאורה, מה ליהודי ולעבודה גשמית של שחיטת בהמה והקרבתה על המזבח,

וכי לא היה ראוי שיהודי יעבוד את ה' בעבודה רוחנית – עבודה שבלב כמו תפילה,

דבר המגלה קשר גלוי יותר בין ה' לישראל…

ובמיוחד שעניין קרבנות אינו דבר המיוחד ליהודים,

גם גויים יכולים להקריב קרבנות ואפילו בבית המקדש?…

אלא שהקשר המיוחד בין ה' לעמו ישראל נעלה מעבודת ה' בתורה ומצוות,

כי ה' בחר בנו מכל העמים, הרי "אח עשו ליעקב" אך "ואוהב את יעקב".

ולא בחירה מצד הנשמה שהרי ישראל הם חלק אלוקה ממעל ממש,

אז איזו בחירה יכולה להיות בזה?!…

אלא בחירה מצד הגוף דוקא!

וכמו שה' בחר בגוף היהודי שדומה בגשמיותו לגוי,

כך בחר בעבודת הקרבנות שדומה לעבודת הגוי בחיצוניותה.

אלא שדוקא עבודת הקרבנות של היהודי מעוררת התקשרות עצמית עם ה' שבחר בעמו.

 

קרבנות נח מבטאים את האהבה שמעל התורה   

מתוך הסיפור על קרבן נח אנו למדים על האהבה העצמית של ה' לישראל.

נח הקריב קרבנות תודה על שניצל מן המבול,

ועל כן במוסף של ראש השנה אנו מצטטים את הפסוק: "ויזכור אלוקים את נח באהבה"

כי יודעים אנו שבזכירה זו יעלה זכרוננו לפני ה' לטובה.

שהרי זכירתו של נח היתה באהבה מצד מעלת נשמות ישראל –

בגלל האהבה הפנימית והעצמית לנשמות ישראל!

ואף שנח היה לפני מתן תורה ורק במתן תורה זכינו ל"ובנו בחרת מכל עם ולשון",

ולא בזמן נח, שאליו מתייחסים כל גויי הארץ!!!

ואפילו לא בזמן האבות למרות היותם אבות שכשמם הם האבות של עם ישראל!

למרות זאת, מכיון שהיה אצל נח קשר לנשמות ישראל!

לכן היתה אצלו זכירה באהבה מצד עצם נשמות ישראל…

ולכן גם עניין הקרבנות שהקריב לאחר זכירה זו כהודאה על הצלתו,

קשור לקרבנות ישראל שלאחר מתן תורה, ולכן היו קרבנות טהורים.

ואכן המשמעות הפנימית של הקרבנות הוא גילוי האהבה העצמית של ה' לישראל,

אהבה הנעלית מן האהבה של התורה!

דבר המתבטא כבר בקרבנות של נח שהיו קודם מתן תורה לפני הציווי על הקרבנות;

ואילו הקרבנות שלאחר מתן תורה הם מצוה שאין ניכר בהם בגילוי שהם מעל התורה.

 

ילדי ישראל מבטאים בגילוי את אהבת ה' לעמו

מכאן ברורה מעלת לימוד תורת כהנים על ידי ילדים קטנים,

ולא עוד אלא ש"מתחילים לתינוקות בתורת כוהנים", כדי ש"יבואו טהורין ויתעסקו בטהורין".

וכמו שלגבי עם ישראל יש שלוש תקופות:

תקופת קיום תורה ומצוות ממתן תורה,

תקופת האבות שקיימו כל התורה כולה עד שלא ניתנה רק ברוחניות,

ותקופת נח שיש לו קשר לתורה רק במושגים של טומאה וטהרה.

כך יש שלוש תקופות בחיי כל יהודי:

לאחר בר מצוה שחייב במצוות,

מאז הגיעו לחינוך שמקיים תורה ומצוות כהכנה לזמן שיהיה חייב במצוות,

לפני הגיעו לחינוך כשאין אצלו עדיין קיום תורה ומצוות.

 

אולם ילד יהודי מעצם היותו יהודי, הוא קשור לתורה.

ולא עוד אלא שהתורה ניתנה לו בירושה – "מורשה קהילת יעקב",

והרי גם תינוק בן יומו יורש הכל וקשור למושגי התורה.

אם כן, ילד קטן לפני הגיעו לחינוך, אף שאין לו עבודה של תורה ומצוות,

ניכרת בו מעלתו העמוקה, שהאהבה הפנימית והעצמית שבין ה' לישראל גלויה בו ביותר.

לכן "יבואו טהורין ויתעסקו בטהורין" ("כי נער ישראל ואוהבהו"),

כי על ידי הקרבנות נוצרת הכפרה,

במיוחד על ידי הטהורים שבדרגת טהרה שטומאה אינה פוגעת בה,

טהורים שאינם יודעים מהו טעם חטא ועוון.

ובפרט שאצלם מאירה בגילוי האהבה העצמית שבין ה' לעמו.

והרי תכלית הקרבנות לבטא את האהבה העצמית לה' הנעלית מאהבה שעל ידי לימוד תורה.

 

דוקא התעסקות התינוקות בתורת כוהנים מביאה לידי העולם עומד

לפי כל האמור מובן למה דוקא תינוקות צריכים לעסוק בתורת כוהנים.

כשמבוגר עוסק בפרשת הקרבנות הוא עוסק במחשבה ובדיבור אך לא במעשה.

וכשהוא מגלה את שכלו ומידותיו בלבושי המחשבה והדיבור שהם העיקר אצלו,

לא ניכרת בו כל כך המעלה העצמית של ישראל שמצד בחירת ה' בהם,

אולם דוקא קריאת ולימוד התינוקות!

ודוקא כאשר מתחילין לתינוקות בתורת כוהנים!

עוד קודם הגיעם לגיל חינוך… לפני שהגיעו להבנה והשגה…

וכשהעיקר אצלם אינו תוכן הדיבור אלא עצם הדיבור – עקימת השפתיים של הקטנים,

דוקא אז מתבטאת ומתגלה האהבה העצמית של ה' שבחר בגופי ישראל!

וזה מביא בשלימות את קיום העולם.

אם כן, בזכות הקטנים הלומדים תורת כוהנים העולם עומד.

 

יהי רצון שיבנה בית המקדש מיד ממש ונזכה לגילוי אור האין סוף,

ולגילוי האהבה העצמית שבינינו לבין הקב"ה,

וכבר בפסח זה נאכל מן הזבחים והפסחים בבית המקדש השלישי,

ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה עם כל המשתמע מזה.

 

(על פי שיחת הרבי ש"פ ויקרא. ליקוטי שיחות כ"ב מעובד עמ' 1-7)

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email