תכלית הבריאה

[אדמו"ר הזקן ממשיך את ההסבר על מעלת וחשיבות העשיה בפועל בעולם הזה דוקא. כי לכאורה נשאלת השאלה, מהי המעלה המיוחדת בהמשכת האור האלוקי על הנפש הבהמית והגוף? ואכן דבר זה קשור במעלת העולם הזה התחתון ובנבראים דוקא, כפי שיבואר בפרק זה].

כל אדם המתבונן במחשבתו ומעמיק בדעתו שואל את עצמו, למה ברא ה' את העולם? ובמיוחד כשמתבונן בגדולת ה', שלגדולתו אין חקר, ואין עוד מלבדו (דברים ד לה), שאלתו מתחדדת – אם כן, למה ברא ה' עולם כלה ונפסד, שהוא כאין ואפס לפניו?

יש טעמים אחדים שמובאים בחז"ל ובכתבי האריז"ל לתכלית הבריאה, כגון: כדי שידעו את גדולת ה' – בגין דישתמודעון ליה (רעיא מהימנא פ' בא; תניא ספמ"ד), וגם כי ה' הוא עצם הטוב וטבע הטוב להיטיב וכו' וכו'. טעמים אלה נכונים ואמיתיים על פי טעם ודעת מצד סדר ההשתלשלות; אף על פי כן, אין הם מספיקים, שעדיין נשארות שאלות וקושיות: אז לשם מה היה צריך את העולם הזה, הרי בעולם האצילות מכירים את ה' הרבה יותר טוב? וכי היה חסר לו דבר בלי העולמות, ח"ו?!… ועוד. אולם יש טעם פנימי שהוא מעל לטעם ודעת ומעל לסדר ההשתלשלות, והוא מצד עצמות אין סוף. כפי שאומרים חז"ל: נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים (מדרש תנחומא נשא ז א). היינו, הקב"ה רוצה לשכון בעולם הזה בלא לבוש והסתר, כמו אדם הנמצא בדירתו בכל עצמותו. על פי טעם פנימי זה לבריאה, שמצד עצמות ה' יתברך, לא נרגשת בעבודת האדם את קונו מציאות האדם, אלא מציאות הבורא. היינו, שלימות העבודה והתענוג האמיתיים של נברא הם להשלים את הכוונה העליונה להפוך את העולם לדירה לה' ית', דבר המתבטא בהתבטלות מוחלטת לרצון העליון בלבד. 

[ולתוספת ביאור – תכלית הכוונה בהתהוות העולמות ובירידת הנשמה הוא להמשיך גילוי אור אין סוף בעולמות על ידי תורה ומצוות, והוא עניין יחוד אור אין סוף הסובב כל עלמין בממלא כל עלמין – יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. שזהו עניין המשכת גילוי פנימיות ועצמות אור אין סוף בגילוי למטה בעולם התחתון דוקא. שאין זה מצד איזה הכרח וטעם שכלי, אלא שהוא למעלה מטעם ודעת. ובשביל זה ירדו נשמות לעולם, שנשמות ישראל על ידי עבודתם בקיום תורה ומצוות ממשיכים בחינת עצמות אור אין סוף למטה. ואף שהיתה בימי המבול ברית עולם כרותה במראה הקשת מן המאציל העליון להשפיע שפע לכל העולמות מראש כל הדרגות של עולם האצילות עד סוף כל הדרגות של העולמות בריאה, יצירה ועשיה עד העולם הזה הגשמי, אך זה רק להחיות ולקיים העולמות על פי קו המידה, אך המשכת תוספות אור ושפע חדש יותר מהמידה שהוקצבה מכבר בסדר ההשתלשלות מצד כריתת הברית, נפעלת על ידי קיום תורה ומצוות, ותתגלה לעתיד לבוא בזמן תחיית המתים. שאז יתגלה העדן שהוא התענוג העצמי הפשוט שאין בו מדרגות, דבר שבעולם הזה עין לא ראתה ולא שלטה בו, שאפילו האבות ומשה רבינו ואדם הראשון לא זכו לזה. שאין זה התפשטות וגילוי אורות אלא גילוי העצמות ממש. אמנם הנשמות שבגן עדן עכשיו נהנים מזיו השכינה בבחינת הארה בעלמא מבחינת התענוג הנעלם העצמי, שנמשך על ידי ריבוי צמצומים והעלמות בירידת המדרגות, כדי שיוכלו להתקבל בנשמות. זהו עניין הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן, שמפסיק בין עדן לגן. וממנו נמשכת הארה בלבד להשקות את הגן. אולם לעתיד לבוא לימוד התורה לא יהיה כלימוד התורה של היום, שהוא בבחינת השגה. ואף לא כתענוג הנשמות בגן עדן שהיא השגת אלוקות בחינת בינה, היא אמא עילאה, היא בחינת הנהר. (שהנהר הוא בחינת מחשבה כנהר שאינו נח ושוקט ונמשך תמיד, שהיא לבוש לעצם החכמה ומסתיר אותה. והנהר הוא בחינת הארה, וכמו שבכל אור יש מעלה ומטה, ראש וסוף, כך יש בבחינת הנהר – בחינת בינה, ריבוי מדרגות. הכל תלוי בקרבתה אל מקור האור). לעתיד לבוא לאחר שתהיה בקיעת הנהר, הוא נהר פרת היוצא מעדן, ועם ישראל יעבור בו, כמו שעבר בים סוף, תתגלה פנימיות התורה, שהיא בבחינת שעשועי המלך בעצמותו, היא בחינת החכמה, וליתר דיוק פנימיות החכמה וצפונותיה, שלמעלה מסדר ההשתלשלות, פנימיות אבא שהוא פנימיות עתיק. שעיקר העדן הוא בכתר – עדן עילאה, חכמה סתימאה שבכתר, והפנימיות שבה, היא תורתו של משיח. שעתיד המלך המשיח ללמד את עם ישראל תורה בבחינת ראיה. וראיית מהות התורה היא בבחינת מהות ועצמות אור אין סוף, שהוא העדן עצמו.

(בקיעת הנהר דומה לקריעת ים סוף – הים הוא בחינת מלכות דאצילות שמעלימה את אורות האצילות. וקריעת ים סוף היה קודם מתן תורה, כדי לחבר את האצילות בבריאה, יצירה ועשיה, שזה כללות עניין התורה להמשיך ולגלות אצילות בבריאה, יצירה ועשיה או שבריאה, יצירה ועשיה יתעלה באצילות)].    

נשאלת השאלה: הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמיהו כג כד). אני, פירושו, עצמותו ממש, גם עכשיו העולם הזה הוא דירתו של ה' שנמצא בכל מקום, אז מה ההבדל בין שכינת ה' בעולם היום למה שיהיה לעתיד לבוא?

אמנם גם היום ה' ממלא את העולם בכל עצמותו, אלא שזה בהעלם ולא בגילוי, עכשיו רק מלוא כל הארץ כבודו (ישעיהו ו ג) – כבודו, משמע, רק ההארה האלוקית היא בגילוי, וגם זה לא בגילוי לגמרי, ואילו עצמותו היא בהעלם. ובדירה בתחתונים שה' ישכון בה לעתיד לבוא יהיה הגילוי האלוקי בבחינת עצמותו ומהותו. עניין זה מוסיף ומסביר שהמעשה הוא העיקר. שבמעשינו ועבודתינו אנו ממשיכים את האור האלוקי על הגוף והנפש הבהמית ומזככים אותם, וכך מכינים את הדירה לה' ית' בעולם הזה – בתחתונים.

עניין זה נוגע גם לשאלה: מה פירוש "דירה בתחתונים", הרי אין אצל הקב"ה מעלה ומטה. לגבי הקב"ה כל העולמות שוים ואינם תופסים מקום. והלוא הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו (בראשית רבא סח י), ואני ה' לא שניתי (מלאכי ג ו), גם לאחר שנברא העולם?

כי אמנם ה' נמצא בעולם הזה התחתון כמו בכל העולמות, אך כלפי הנבראים הוא נסתר, ויש הבדל במדרגות מדת ההסתר. בניגוד לעולמות העליונים המקבלים את חיותו ואורו ית', שהם זיו והארה ממנו, בלי צמצומים רבים כל כך; הנבראים בעולם הזה מקבלים את אורו בצמצום רב על ידי לבושים רבים המכסים ומסתירים את אורו יתברך. תכלית בריאת והתהוות העולמות, ותכלית ירידת הנשמה היא להמשיך גילוי אור אין סוף בעולמות על ידי תורה ומצוות – יחוד אור אין סוף ה"סובב כל עלמין" ב"ממלא כל עלמין". על ידי קיום המצוות היהודי ממשיך את אור האין סוף לחפצי המצוה התחתונים, שנעשים כלים לקבלת האור האלוקי העליון הזה, וכך מתגלה ה' בעולם. כי דוקא על ידי העבודה המיוחדת בעולם הזה, עבודת ה"אתכפיא", נמשך אור נעלה יותר מכל הגילויים. עד שהעולם ייהפך לדירה לה' בתחתונים – דירה לו לעצמותו ולא לאורות וגילויים שלו, והעיקר שזה יהיה בגילוי. אמנם הקב"ה בכבודו ובעצמו היה יכול לעשות את זה, אלא שכל כוונתו ברחמיו וחסדיו העצומים לעשות את האדם שותף לו במעשה בראשית.

ואכן נשמותינו ירדו לעולם להכין את העולם הזה לדירה לה' ית', שהרי הדבר תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות. וכמו בגשמיות כשעושים דירה למלך, צריך להקפיד שהדירה תהיה נקיה וגם צריך לקשטה ולפארה; כך אנחנו צריכים לנקות את העולם – בחינת סור מרע, וגם צריכים לפארו ולקשטו – בחינת ועשה טוב, על ידי תורה ומעשים טובים. זוהי תכלית הבריאה, כאמור, שעצמות אין סוף יהיה בגילוי בעולם הזה יותר מבעולמות עליונים. וכשמקבלים את הטעם הפנימי לבריאה שמעל לטעם ודעת, טעם הנובע מעצמות אין סוף – אין מרגישים את מציאות האדם בעבודת ה', אלא רק את מציאות הבורא. זהו ביטול מוחלט לרצון הבורא, וזוהי שלימות העבודה.

בהקשר לעניין תכלית הבריאה, חסידים מספרים, שאדמו"ר הזקן קבע שהגיהנם הידוע לשמצה כבר נשרף, ויצא מכלל שימוש, ובמקומו יש גיהנם חדש הוא כל חיי התענוגים שבעולם הזה. לעומת זאת, גן עדן האמיתי הוא תורה ומעשים טובים, שמשלימים את כוונת הבורא להיות לו ית' דירה בתחתונים. תיקון העולם הזה הוא תענוג בורא, ועדיף באין ערוך מהעולם הבא שהוא תענוג נברא.

דירה בתחתונים – למה?

קודם שנברא העולם היה רק ה' בעולם, וגם עכשיו זה כך – אני ה' לא שניתי (מלאכי ג ו). השינוי הוא רק ביחס למקבלים, שמקבלים את אור האין סוף על ידי לבושים רבים המכסים את אורו יתברך, בניגוד לספירות שהם כלים בהם מתגלה אור העליון.

עולם הוא מלשון העלם והסתר, לכן בני אדם ואפילו מלאכים אינם רואים אלוקות, כמו שכתוב: כי לא יראני אדם וחי (שמות לג כ) – על פי הפשט משמעות הפסוק היא: אין אדם יכול לראות את ה' ולהישאר בחיים, אך כאן הפירוש הוא על פי המדרש – וחי הם המלאכים הנקראים: חיות הקדש. היינו, גם הנבראים העליונים כמלאכים אינם יכולים לראות אלוקות, כי האור האלוקי אינו מאיר בהם בגילוי, אלא רק על ידי לבושים המסתירים ומאפשרים לקבל את האור. אם כי בעולמות התחתונים יש הרבה יותר הסתרים. כל ההסתרים הם עבור המקבלים, שכל קיומם בא להם דוקא על ידי ההסתר וההעלם מצד הבורא, מאחר שאינם יכולים לקבל ולהרגיש את האין סוף. אילו היה נגלה להם אור האין סוף, לא היו יכולים להתקיים אפילו רגע אחד. ראיה לדבר הוא ממעמד הר סיני, שאז ה' נגלה על עם ישראל ופרחה נשמתם. ועוד ראיה לכך מהמלאכים, שכאשר הושיט להם הקב"ה רק את "אצבעו" הקטנה הם נשרפו, מאחר שלא היו כלי ראוי לקבל ולהכיל את האור האלוקי, על כן התבטלו ממציאותם. ומהי "אצבעו" הקטנה? היא ספירת המלכות, הדרגה הנמוכה ביותר באלוקות, שאף את זה לא יכלו לשאת. ואם המלאכים שהם רוחניים לא יכלו לסבול ולהכיל את האור הגדול; כל שכן, אנו בני אדם הגשמיים.

מכאן, שחסד גדול עשה עמנו הקב"ה, שברא את העולם בסדר השתלשלות בצמצום אחר צמצום בלבושים ומסכים רבים, עד שברא את העולם הזה הגשמי, החומרי והתחתון, שאין תחתון למטה הימנו. [השתלשלות העולמות, משמעו, העולמות כשלשלת העשויה טבעות טבעות, כשכל אחת משתחלת בחברתה כשרשרת עד העולם הזה התחתון].

העולם הזה התחתון ביותר הוא שיא ההגשמה – עלמא דשקרא. בעולם הזה יש ריבוי קליפות וסטרא אחרא, המסתירים את האור האלוקי, לכן יש בו חשך כפול ומכופל, עד שהאמת, שהחיות האלוקית מחיה כל דבר, אינה נראית בו כלל. בני אדם חושבים עצמם למציאות, ויש אף אנשים שמנגדים לאלוקות. אף על פי כן, העולם הזה דוקא הוא תכלית הכוונה העליונה, הוא תכלית כל סדר ההשתלשלות. מטרת הצמצום היא לגלות את פנימיות ועצמות אור אין סוף שלמעלה מהעולמות בעולם הזה. שהרי בעצם אין שום תכלית בהעלמת האור האלוקי. נהפוך הוא, התכלית היא להמשיך את האור במקום החשוך ביותר בבריאה.  

בניגוד לעולם הזה, עולם האצילות – שהוא אצלו וסמוך אליו, והוא על דרך האצלת רוחו של משה רבינו על הזקנים – יש בו גילוי ההעלם, ועל ידי הספירות הוא משפיע לעולמות. אף על פי כן, אין הוא התכלית של הבריאה, מכיון שגם באצילות יש צמצום, הסתר פנים וירידה. הקב"ה, שהוא עצם הטוב, אינו חפץ בירידה מאור פניו, ולא בשביל הירידה ברא את העולם. ומובן עוד יותר, שאין תכלית הבריאה לרדת לתכלית הירידה. ובכל זאת, תכלית הבריאה היא דוקא העולם הזה הגשמי, לא בשביל הירידה שבו, שהרי בכל העולמות כולל עולם האצילות יש ירידה, אלא כי בעולם הזה יש מציאות חדשה. העולם הזה הוא עולם המוכשר להפוך חשך לאור ושקר לאמת, ואת ההעלם וההסתר לדירה לה' ית'. ואמנם כל העולם הזה נברא על מילואו, במצב של שלימות, וכמו שנאמר במאמרי באתי לגני: באתי לגני אחותי כלה… באתי לגני לגנוני… דעיקר שכינה בתחתונים היתה (באתי לגני ח"א עמ' כט), ורק החטאים גרמו לסילוק השכינה. גם עכשיו בעולם הזה יש פנימיות השכינה! כאן מתגלה העצמות! כאן כח האין סוף! שהעולם הזה נברא בכח העצמות ולא בסדר השתלשלות מעילה לעלול, שהרי גם צמצומים רבים מאד לא יועילו להיות גשם עב כעפר מהשתלשלות הרוחניות (אגרת הקדש כ). ומכאן שהעולם הזה אינו תכלית הירידה, אלא שדוקא בעשיה החומרית והגשמית שבעולם הזה מתבטאת תכלית הכוונה. ולכן כאן תהיה תכלית העליה, כמו שהיה מלכתחילה והרבה למעלה מזה, כי רק העולם הזה מוכשר לגילוי עצמות ומהות ה' ית'.

אמנם בחיצוניות העולם הזה נראה ירוד וחשוך מאד. העולם הזה הנברא אינו מרגיש את החיות האלוקית שמחיה אותו. להיפך, הוא חש שמציאותו מעצמותו. אולם בפנימיות הדברים הטעם לכך נובע מצד מעלת העולם הזה על כל שאר העולמות הרוחניים העליונים. הרגשת הנברא שמציאותו מעצמותו, נובעת מהעובדה שמקורו ושרשו הוא מהקב"ה בעצמו שבאמת מציאותו מעצמותו, ואין לו שום עילה וסיבה שקדמה לו, ח"ו. מה שאין כן, העולמות העליונים ששרשם הוא בבחינת ה"גילויים" – דרגות באלוקות שאינן מהותו ועצמותו של הקב"ה. היינו, בעולם הזה דוקא נמצא ה"עצם" של הבורא שמהוה ומחיה את הנברא מאין ליש, לכן הנברא מרגיש את עצמותו ומהותו של הבורא בתוכו.   

העולם הזה הוא גשמי, ולכן אין האמת ניכרת בו. והוא גם חומרי, ולכן השקר שבו נראה אמת. עבודת האדם היא להפוך את החשך לאור ואת השקר לאמת. לעשות נחת רוח לה' ית' על ידי עבודת הבירורים, היא כפיית הסטרא אחרא. לעשות את עבודת ה"אתכפיא" ו"אתהפכא" על היצר הרע הנמצא רק בעולם הזה. ובעקבות עבודה זו נמשך לעולם אור חדש מעצמות המאציל שלמעלה מסדר ההשתלשלות כפי שהוא בעצמותו וללא לבושים. זהו אור מיוחד הבא מן החשך, שלמעלה באין ערוך מהאור הנמשך לעולמות העליונים. מאחר שעבודתנו גורמת נחת רוח לבורא, והנחת רוח שלו מבטאת את התענוג העצמי שלו, ועם השלמת הכוונה של עשיית דירה לו ית' בתחתונים, יצא עונג זה מן ההעלם ויאיר בגילוי ובשלימות.

מעין מה שיהיה לעתיד לבוא היה בבית המקדש, שהיתה בו הארה אלוקית למעלה מעולם הבריאה. וכמו שאמר שלמה המלך בהתפעלות לאחר שבנה את בית המקדש: כי האמנם ישב אלקים על הארץ, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אף כי הבית הזה אשר בניתי?!… (מלכים א ח כז). דהיינו, שהשראת השכינה היא דוקא בבית המקדש ולא בעולמות העליונים.

אם כן, התכלית היא העולם הזה, שנברא "יש" מ"אין". כי רק הקב"ה, שמציאותו היא מעצמותו ואינו עלול מאיזו עילה שקדמה לו ח"ו, יכול בכחו לברוא "יש" מ"אין" מאפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת הקודמת ל"יש" הזה. וכדי שיהיה ה"יש" הזה הנברא בכח האין סוף בעל גבול ומדה, מתלבש אור האין סוף בכלים של עשר הספירות של עולם האצילות ומתיחד אתם בתכלית היחוד, עד שאיהו וגרמוהי (הוא והכלים) חד, כדי לברוא בהם ועל ידם ברואים בעלי גבול ותכלית (על פי אגרת הקדש כ). כך שכל סדר ההשתלשלות הוא הדרך והמעבר, האמצעי וההכנה לתכלית; העולמות העליונים נבראו כדי שיהיו ממוצעים להתהוות העולמות התחתונים וגם כדי שנכיר בגדולת ה'.

ומכיון שהעולם הזה נברא "יש" מ"אין" בכח העצמות דוקא בעולם הזה, כאמור, האדם מרגיש שמציאותו מעצמותו. האדם מרגיש את ישותו מבלי להרגיש את המהות המהוה אותו, משום שרק כח העצמות יכול לברוא נברא שמרגיש עצמו ל"יש". שהרי כל אשר חפץ עשה.

[ולתוספת ביאור חשיבות העולם הזה דוקא – אדמו"ר הזקן מסביר בליקוטי תורה, שהשכינה למטה כשם שהיא למעלה, ומביא משל ממלך שהיו לו שבעה בנים, ואמר התחתון (=הצעיר שבבנים): אני לא אתרחק ממך. אמר להם האב: הריני מסבב ורואה אתכם. כך הקב"ה שמלוא כל הארץ כבודו, אומר לעם ישראל: הריני מסבב אתכם, שהרי הוא "סובב כל עלמין", על ידי בחינת העיגול הגדול שלפני הקו המקיף את כל העולמות. כך שספירת המלכות, שהיא הבחינה האחרונה שבעשר הספירות, נמשלת לבן התחתון, הצעיר שבאחים, שאומר אני למטה לא אתרחק ממך. אמנם מצד הקו שייך בחינת מעלה ומטה, שראשית הקו הוא בחכמה, ששם עיקר הגילוי, וככל שנמשך למטה יותר, האור מצטמצם ומתמעט יותר. היינו, מצד קו האור ספירת המלכות רחוקה יותר. אלא שתשובת ה' היא, הריני מסבב אתכם מצד בחינת הסובב כל עלמין, העיגול הגדול המקיף את הקו וכל העולמות. יוצא שאדרבה ספירת המלכות שבתחתית הקו ובסיומו קרובה לבחינת העיגול הגדול יותר משאר הספירות, שהן באמצע הקו. ואפילו בחינת חכמה עילאה, שהיא ראשית הגילוי, הרי לפני החכמה נמשך הקו בבחינת כתר, ואם כן, הכתר מפסיק בין העיגול הגדול לבחינת חכמה, מה שאין כן ספירת המלכות הקרובה לתחתית העיגול בלי הפסק ביניהם. וכמו שכתוב באגרת הקדש כ', שרגלי א"ק (אדם קדמון) – העיגול הפנימי הסמוך לעיגול הגדול – מסתיימים בתחתית עולם העשיה, ותחת רגליו מאיר אור אין סוף הסובב כל עלמין בלי הפסק ביניהם… והוא מאיר לעולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשיה בשוה על ידי שמאיר אל הקו הפנימי דרך הכלים של עשר הספירות של עולמות בריאה, יצירה ועשיה; וגם הקו מאיר ממטה למעלה באור חוזר, ובהארתו תוך הכלים נותן בהם כח ועוז לברוא יש מאין (ראה ליקוטי תורה פרשת חוקת עמ' סד, ואגרת הקדש כ מעמ' 262).

ומסביר הרבי שליט"א, מכיון שכל שליחותנו בעולם כצבא ה' הוא לעשות לה' דירה בתחתונים, שלכן המעשה הוא העיקר, עתיד ה' להתגלות בעולם הזה דוקא, וכמו שהיה בתחילת הבריאה, שעיקר שכינה בתחתונים היתה, אלא שלעתיד לבוא זה יהיה ביתר שאת ויתר עז ובאין ערוך, עד שגם בבחינת ההשתלשלות, הנה לעתיד לבוא בביאת משיח צדקנו יהיה הקו דבוק בהעיגול גם בתחתיתו, כך שנראה אלוקות בראיה מוחשית שלמעלה מן השכל, ולמעלה מנבואה, אמנם במתן תורה היה רק מעין זה ובגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש יהיה זה בשלימות (על פי באתי לגני ח"ב עמ' עד)

כלומר, שאם עכשיו עולם העשיה הוא התחתון שאין תחתון ממנו רק בבחינת אור הקו – אור הממלא, הרי שגם עכשיו עולם העשיה חשוב יותר מהעולמות העליונים, כי הוא קרוב יותר לעיגול הגדול הוא אור הסובב (הנעלה שלא בערך מאור הממלא). מה גם שלעתיד לבוא יתחזק בו גם אור הקו].          

מתן תורה כהכנה לעתיד

לעתיד לבוא יהיה גילוי האור האלוקי בשלימות, וכבר היה לעולמים מעין זה והכנה לזה בזמן מתן תורה. במתן תורה התגלה שה' הוא האלקים ושאין עוד מלבדו (דברים ד לה) בראיה חושיית. וכמו שכתוב: אתה הראית לדעת, כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו (דברים ד לה) – אתה נתגלית שידעו אותך. כל עם ישראל ראו גילוי אור אלוקי, שהתאחד אתם. וכל העם רואים את הקולות (שמות כ טו), שראו את הנשמע, ומארבע רוחות ומלמעלה ולמטה, לא היה מקום שממנו לא נשמע קול ה' (כמבואר בשמות רבה ה ט ועוד); ואז הבינו שאין עוד מלבדו (דברים ד לה). ועוד, שעל ידי הגילוי במתן תורה, שחדר בכל העולם, ה' נתן את הכח לישראל לפעול במעשינו ועבודתנו את הגילויים הנעלים שיהיו לעתיד לבוא.

במתן תורה היתה התגלות אלוקית שהאירה בכל העולם, משום שאז היה גילוי הרצון הפנימי העליון ללא הסתר פנים על ידי עשרת הדברות; שעשרת הדברות הן כללות כל התורה כולה. וזהו שאנו אומרים בתפילת עמידה: כי באור פניך נתת לנו תורת חיים. הארת פני ה' ית' גרמה לביטול מוחלט, כי נקלט האור האלוקי הפנימי. לכן על כל דבור ודבור פרחה נשמתם, כי נפשם המלובשת בגוף לא היתה כלי לקבלת האורות העליונים בבחינת התיישבות. רק שה' החיה אותם בטל תורה. כך שבמתן תורה היו שני סוגי גילויים: גילוי הרצון העליון עד שפרחה נשמתם – התבטלו ממציאותם ומתו, וקליטת האורות העליונים באופן של התיישבות בלי להתבטל במציאות על ידי בחינת טל תורה, שנתנה כח ועוז.

אם כן, לטל יש כח להחיות. ומה בין טל למטר?

על פי הפסוק: יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי (דברים לב ב), התורה היא בחינת "מטר" ובחינת "טל". טל הוא למעלה מסדר ההשתלשלות והוא משל לפנימיות התורה. יש בו כח להחיות, ועתיד הקב"ה להחיות בו את המתים, כמו שכתוב: כל העוסק בתורה, טל תורה מחייהו (שבת קיא ב). ומטר הוא משל לנגלה דתורה. על ידי לימוד נגלה בזמן הזה זוכים לגילוי פנימיות התורה לעתיד. "טל" מיוחד בכך, שאינו נעצר לעולם, (לכן אין חייבים להזכיר "טל" בתפילה, ואכן יש נוסחים שאין הוא נזכר), והוא בא מלמעלה למטה והוא למעלה מסדר ההשתלשלות, בניגוד ל"מטר" שעשוי להיעצר: ועצר ה' את השמים (דברים יא יז), והוא בא מלמטה למעלה: ואד יעלה מן הארץ (בראשית ב ו). לכן על ידי לימוד פנימיות התורה אפשר להחיות מתים גם ברוחניות.

במתן תורה היה גילוי אור אין סוף בגילוי, אם כי לא פעלו את זיכוך הגשמיות, ולא עשו דירה לה' בתחתונים בשלימות. דבר זה יהיה לעתיד לבוא. לשם כך נתן לנו הקב"ה את התורה, שנותנת עוז וכח לצדיקים לקבל שכרם, עד שנהיה במצב שנראה אלוקות עין בעין ולא נתבטל במציאות. אז יתרחבו הכלים, וריבוי האור שיתגלה לא ישבור את הכלי. כאן יהיה גילוי עצמות אור אין סוף יותר מכל העולמות, ויוכל הנברא לקבל את כל ההשפעות בכח התורה, עד שכל הנבראים יזכו לראות אלוקות. כמו שכתוב: ונגלה כבוד ה', וראו כל בשר (ישעיהו מ ה), החשך עצמו יאיר. ודיוק הלשון: בשר ולא אדם, שרק אתם קרויים אדם (יבמות ס"א רע"א) – על שם אדמה לעליון (ישעיהו יד יד). אבל לעתיד לבוא "כל נברא", ולא רק "יהודי" יראה אלוקות, ודיוק הלשון: כל בשר ולא רק עינים – היינו שלא יצטרכו אפילו לעינים, אלא הבשר עצמו יראה וירגיש את כח הפועל בנפעל (באתי לגני תשמ"ה, ח"ב עמ' רכה).

וכפי שמוכיחים הפסוקים שלעתיד לבוא ה' יתגלה ללא לבושים:

ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל כ) – הקב"ה לא יתכסה בכנף ולבוש.  

כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון (ישעיהו נב ח) – העין שלמטה תראה את העין שלמעלה, שיראו בפועל את התגלות ה'.

לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם… כי ה' יהיה לך לאור עולם… (ישעיהו ס יט) – יראו את אור ה' ללא לבוש בכח התורה שלומדים, שבתורה יש נתינת כח לראות אלוקות.

על ידי זה תושלם כוונת הבריאה, שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. דירה שבה מתגלה הדר בה בכל עצמותו, היינו לא רק דרגת האלוקות שבערך לעולם, אלא גם דרגת האלוקות שלמעלה מן העולם. שגילוי מהותו ועצמותו ית' תומשך ותחדור במציאותם של התחתונים, כפי שהם בהתחלקות וריבוי מצד מזגם ותכונתם (על פי דבר מלכות פ' בהר- בחוקותי).    

מגודל ההארה האלוקית יהיה פחד גדול באומות העולם עד שיתחבאו בכל מיני מקומות מסתור מפני פחד ה', כמו שכתוב: לבוא בנקרת הצורים ובסעיפי הסלעים מפני פחד ה' ומהדר גאונו וגו' (ישעיהו ב כא). ולעומתם עם ישראל יתאחדו עם ה' ית' (ראה שיעורים בספר התניא פל"ו).

איך יתכן שכאן יהיה האור ללא לבושים, בשעה שבעולמות העליונים האור נמשך דרך לבושים?

כי התורה הנקראת עוז וכח, היא הנותנת כח לקבל את האור הנעלה הזה ללא לבושים – שגם ללא לבושים לא יתבטלו ממציאותם. כמו שאמרו חז"ל: שהקב"ה נותן כח בצדיקים לקבל שכרם לעתיד לבוא (סנהדרין ק ב).

כאמור, עיקר שכינה בתחתונים היתה, ורק בגלל חטא עץ הדעת נתגשמו אדם וחוה והעולם, והיתה ירידה כללית לעולם; מאחר שהנחש הטיל טומאה על חוה, שמנע את קליטת אור הקדושה. וכשבאו להר סיני פסקה זוהמתם; אלא שאחרי חטא העגל התגשמו וחזרה זוהמתם, ולא יכלו לקבל את אור ה', עד עת קץ הימין, שאז יתגלה ה' בכל עצמותו. ולמה נאמר: "קץ הימין" ולא "קץ הימים"? להדגיש את הקשר לה' חסדים – הימין מרמז על ה' ימין, שהם ה' חסדים שגוברים על ה' גבורות על ידי שמאירים וממתיקים אותם. כך שבהתעוררות מלמטה הופכים את החשך לאור, עד שאלוקים ייראה בגילוי.

עיקר הגילוי האלוקי לעתיד לבוא שיך לנשמות ישראל דוקא; אלא שמרוב אור יגיה חשך האומות, והאור יאיר בכל העולם ולכל בשר. עד שגויים ילכו באור ישראל, ככתוב: והלכו גויים לאורך (ישעיהו ס ג), ויאמרו: בית יעקב לכו ונלכה באור ה' (ישעיהו ב ה). ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו וגו' (ישעיהו מ ה). וכמו שאנו מתפללים בראש השנה: והופע בהדר גאון עוזך. מיתרון ההארה לישראל יהיה שפע לעולם דוגמת שפע העולה על גדותיו ונשפך לחוץ. כמו שהיה כשהיו ישראל במדבר וירד להם המן. כשנמס המן בחום השמש והתפשט, אכלו ממנו בעלי חיים כאיילים וצביים, והיו הגויים צדים מהם וטועמים טעם המן שבהם, וכך היו יודעים שבחם של ישראל. כן ויותר מכן יהיה לעתיד לבוא.

עניין ימות המשיח ותחיית המתים, הוא המצב הטבעי של העולם, זהו חלק מתכנית הבריאה שלכך נברא מתחילתו; שאז יהיה קיום המצוות כמצות רצונך – קיום אמיתי של המצוות באופן נעלה יותר מהיום בכמות ובאיכות. היום איננו מקיימים חלק גדול מהמצוות, שהרבה מצוות תלויות וקשורות במקדש, ואין לנו בית מקדש; ויש מצוות התלויות בארץ, ורוב עם ישראל איננו בארץ. אמנם יש מצוות שאנו מקיימים היום רק מדרבנן, כדי שלא יהיו חדשים לנו כשנחזור לארץ. בכל אופן, אין שום ערך ודמיון כלל בין קיום המצוות בזמן הגלות לבין קיום המצוות כשהיה בית המקדש קיים, וכמובן, לא לקיום המצוות שיהיה לעתיד לבוא. כך שימות המשיח ותחית המתים הם השלימות והתכלית של בריאת העולם הזה, אם כי אינם עניין שכר עבודתנו ממש. על פי ההגהה, עיקר מתן שכר יהיה באלף השביעי. דהיינו, יש שלש תקופות לעתיד לבוא: ימות המשיח, תחיית המתים והאלף השביעי.

עניין האלף השביעי הוא קבלת שכר. ואמרו חז"ל: שיתא אלפי שני הוי עלמא, וחד חרוב, שנאמר: ונשגב שמו לבדו (ישעיה ב ) (סנהדרין צז א ועוד). היינו, האלף השביעי הוא עולם חדש, שיש בו שלימות ועליה וגילויים נעלים שלא בערך למה שהיה בשית אלפי שנין. כך שאפילו הנביאים לא ניבאו על האלף השביעי, כמו שנאמר: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא, עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו (ישעיה סד ג) (ברכות לד ב ועוד) – עין לא ראתה את מה שיעשה אלקים למחכה לו ולמאמין בו, שיהיו בו כל המעלות היקרות, שלמעלה מטעם ודעת. אמנם חלק מן הדברים הנעלים של האלף השביעי יהיה כבר בתחית המתים, אבל האלף השביעי יהיה בתכלית הביטול, אף שבכל זאת יישארו במציאות מצד התוקף שה' יתן.

וזהו שאמרו שעולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה, אלא שהנשמות יתלבשו בגופים שבאמת שרש הגוף הוא מסובב כל עלמין בחינת רצון העליון כנ"ל שגבוה במעלה יותר מבחינת הנפש שהוא מבחינת ממלא כל עלמין, ולכן לעתיד לבוא שיהיה גילוי אור אין סוף הסובב כל עלמין הנה דוקא גוף הגשמי שהוא גם כן מסובב כל עלמין, אלא שהיה גס ועב בעולם הזה והוצרך לזון גם כן מדבר גס לפי ערכו כו' כנ"ל, אבל כשיזדכך עד שיוכל להיות כמו שהוא במעלתו בשורשו אז יקבל עונג מאור אין סוף הסובב כל עלמין, ולכן גם הנשמות שהן כבר בגן עדן יותר ממאה שנה כמו האבות והשבטים ומשה ואהרון יתלבשו גם כן בגופים דוקא, מפני כי הנשמה היא מבחינת ממלא כל עלמין כנ"ל. כי אם הגוף דוקא הוא שנתהוה מבחינת סובב כל עלמין רצון העליון כי לעוצם גסותו אי אפשר לבוא בבחינת השתלשלות מרוחניות כי אם מצד כח האין סוף הכל יכול נתאווה בדרך בריאה יש מאין כמו שאמר בביאור ביום השמיני עצרת דתקע"ב.

ולכן לעתיד לבוא כשהגוף יזדכך יהיה הוא דוקא הכלי לקבל גילוי אור אין סוף הסובב כל עלמין שיאיר אז בגילוי בלתי הסתר פנים כנ"ל, ולכן גם הנשמות של האבות כו' יצטרכו להתלבש בגופים דוקא בכדי ליהנות מזיו ועונג שיתגלה לעתיד לבוא מבחינת אור אין סוף ברוך הוא הסובב כל עלמין כו'… וזהו דכתיב לעתיד לבוא ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר, פירוש שכאשר יאיר בחינת שם הוי' בבחינת גילוי אז הכלי לקבל גילוי אור זה הוא בבחינת כל בשר דוקא פירוש שיצטרכו הנשמות להתלבש בגופים דוקא בכדי לקבל האור והגילוי. דהנה… לעתיד לבוא שיאיר אור אין סוף הסובב כל עלמין שאין בו מעלה ומטה כנ"ל כמשל העיגול שאין בו מעלה ומטה, והיינו שגם התחתון יתעלה להיות בבחינת מעלה כנ"ל בענין ומלאה הארץ דעה הנה אז כל בשר שהוא הגוף יראה בבחינת כבוד הוי' כו'… ויש לומר שהגילוי יהיה דוקא בבחינת כל בשר שהוא הגוף להיותו כי שרשו הוא מבחינת אור אין סוף הסובב כל עלמין, ולכן כאשר לעתיד לבוא יהיה גילוי בבחינת אור אין סוף הסובב כל עלמין הכלי לזה הוא דוקא בבחינת כל בשר הוא הגוף, והנפש שהוא מבחינת ממלא כל עלמין תבוא להתלבש בגוף בכדי להינות מזיו אור אין סוף הסובב כל עלמין כו'. (וגם יש לומר ששכר המצוות מגיע לגוף דוקא שהרי למלאכים לא ניתנה תורה לפי שכלום יצר הרע יש ביניכם, שדוקא למטה שיש יצר הרע בגוף גשמי אז מעלת המצוות גדול מפני שזהו אתכפיא כנ"ל באורך, ולכן השכר הוא שנמשך בבחינת סובב כל עולמין הוא גם כן לגוף ובירור הטוב דיצר הרע. ומפני כי הנפש על ידי התלבשותה בגוף פעלה בגוף שיבוא בבחינת אתכפיא לכן היא באה לעתיד לבוא להתלבש בגוף בכדי לקבל שכר פעולתה ליהנות מזיו אור אין סוף ברוך הוא הסובב כל עולמין כו'). (הרבי המהר"ש, המשך וככה תרל"ז פצ"א-ב)