תכלית מצות מילה

יהודי מעצם היותו חלק אלוקה ממעל ממש הוא קדוש,

וכדי לגלות את עצם מהותו הוא חייב להימול ביום השמיני להולדתו.

זוהי תכלית מצות ברית מילה להסיר את העורלה והקליפה

המסתירה את מהות היהודי שקדושתו באה לו מלמעלה וטבועה בעצמיותו.

ובהיות מצות מילה רמז והדרכה לעבודת ה' – "ומלתם את ערלת לבבכם",

היא שקולה כנגד כל התורה כולה.

ואכן עיקר העבודה היא להסיר את כל הדברים המפריעים לנו בעבודת ה';

ובאין מפריע נוכל לעשות עבודתנו כראוי והקב"ה יסייע לנו להשלים את החסר,

עד שיקויים בנו "ומל ה' אלוקיך את לבבך" בגאולה האמיתית והשלמה מיד ממש.

מצות מילה דוחה שבת

מצות מילה ניתנה דוקא ביום השמיני כדי שיעבור על התינוק שבת אחת,

ללמדנו שמילה היא למעלה משבת!

כי אם שבת היא בחינת שביעי, מילה היא בחינת שמיני (שנעשית ביום השמיני).

כנאמר: "למנצח על השמינית – על מילה שניתנה בשמיני".

מילה ותשובה עניינם אחד

על הקשר בין מילה לתשובה אנו למדים מעבודת אהרן הכהן ביום הכיפורים,

וכפי שאמרו חז"ל, אהרן נכנס לקודש הקודשים בזכות המילה שנכנסה עמו,

ולמדו את זה מהפסוק: "בזאת יבוא אהרן" –

"בזאת" זו מצות מילה עליה נאמר: "זאת בריתי אשר תשמרו".

מכאן שמילה ותשובה עניינם אחד.

ואם מילה היא הסרת הערלה בגשמיות,

הרי שתכלית הכניסה אל הקודש היא הסרת הערלה ברוחניות –

"לכפר על בני-ישראל גו' אחת בשנה".

ואכן, הכהן הגדול בכניסתו לקודש הקודשים ביום הכיפורים פועל את עניין התשובה.

מילה ותשובה הם למעלה משם הוי' –

על המילה (שהיא למעלה משם הוי') מרמז הפסוק: "מי יעלה לנו השמימה",

שראשי-תיבותיו – "מילה", וסופי תיבותיו – "הוי'";

ועל התשובה (שהיא למעלה משם הוי') מרמז הפסוק:

"כי ביום הזה יכפר עליכם גו' לפני הוי' תטהרו", "לפני הוי'" – למעלה משם הוי'.

גם המספר שמונה משותף ל"מילה" ו"תשובה",

מילה ביום השמיני וכניסת הכהן הגדול אל הקודש קשורה בשמונה בגדים של כהן גדול.

אף שכניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים ביום הכיפורים היתה בארבעה בגדים,

היה זה בכוח שמונת הבגדים שהיה לובש בשאר הזמנים.

והעיקר הוא שתוכן מצות מילה הוא על דרך ובדוגמת הכניסה אל הקודש,

כהסבר רבינו הזקן שתחלת כניסת נפש האלוקית לגוף היהודי היא במצות מילה.

דוקא במצות מילה נמשכת הקדושה וחודרת מטה מטה בבשר הגשמי –

"בריתי בבשרכם לברית עולם".

והמשכת הקדושה למטה ביותר אפשרית רק מדרגה עליונה ביותר,

שכל הגבוה יותר יורד למטה יותר.

ואכן, רק לדרגה עליונה בחינת שמיני יש הכוח לרדת מטה ביותר,

(כדרגת ההמשכה והגילוי בשמיני עצרת, שאז "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך").

עליונות מצות המילה הגשמית על מצות התשובה הרוחנית

מעלת מצות המילה עליונה אף על מצות התשובה אף שעניינם אחד.

מצות התשובה היא מצוה רוחנית כי "עיקר התשובה בלב", בעוד שהמילה היא מצוה גשמית,

ודוקא משום שהיא נמשכת למטה יותר, בגשמיות דווקא, מעלתה גדולה יותר,

שכל הגבוה יותר יורד למטה יותר, כאמור.

ואכן, מצות מילה היא למעלה מעלה ביותר, לכן ביכולתה לירד למטה מטה ביותר.

לפיכך מצות מילה נאמרה עוד לפני מתן תורה, ואף לפני גלות מצרים ויציאת מצרים,

בזמן שהעולם היה חומרי ביותר.

כי אפילו בפסח מצרים אף שקדם למתן תורה,

כבר נעשה קצת בירור וזיכוך העולם על ידי כור הברזל של גלות מצרים,

(לכן מצות מילה ניתנה עוד קודם לכן).

עיקר עבודתו של יהודי היא להמשיך את העניינים הנעלים ביותר למטה מטה ביותר

מכאן אפשר להבין למה תחילת כניסת הנפש האלוקית היא במצות מילה,

כי במצות מילה מתבטא תוכן כללות עבודתו של היהודי,

להמשיך מלמעלה מעלה ביותר למטה מטה ביותר.

ולעניין זה ראוי להזכיר את הסיפור הידוע אודות רבינו הזקן,

שכאשר התכונן לחזור ממעזריטש לביתו, ליווהו ר' אברהם המלאך אל המרכבה.

טרם עלה רבינו הזקן על המרכבה, פנה ר' אברהם המלאך לבעל העגלה ואמר לו:

הכה את הסוסים שיחדלו להיות סוסים.

נוסח אחר: הכה את הסוסים שידעו שהם סוסים.

וכשרבינו הזקן שמע זאת הוא אמר שנתחדשה אצלו דרך חדשה בעבודת ה',

והחליט להאריך שהותו במעזריטש, כדי לקלוט גם דרך זו.

והלימוד מסיפור זה הוא,

שמכיון שעבודתו של יהודי היא להמשיך את העניינים הנעלים ביותר למטה מטה ביותר,

הן בגשמיות והן בחומריות,

ועל ידי זה להעלות את החומריות והגשמיות ולעשות מהם רוחניות.

קודם כל יש להכות את הסוס שידע שהוא סוס –

צריך לדעת את פחיתות הערך של העניינים הגשמיים והחומריים,

ולא עוד אלא לפעול שיחדלו להיות שיחדלו להיות חומריים וגשמיים כסוסים,

ועם זאת להמשיך עניינים נעלים ביותר מלמעלה למטה

ולפעול מצב חדש שמהגשמיות תיווצר רוחניות.

לשם כך יש צורך נתינת כוח מלמעלה (אתערותא דלעילא).

מכאן ברור למה מצות מילה היא ביום השמיני –

למה הכרחי שתעבור עליו שבת אחת.

צריך שתהיה לו נתינת כוח מבחינה שלמעלה משבת ש"מקדשא וקיימא",

להמשיך את הקדושה העליונה למטה בגשמיות ובחומריות

עד לבשר הגשמי של גוף האדם, כדי להפוך גשמיות לרוחניות.

והחי יתן אל לבו

לכן כל יהודי צריך לפעול לא רק על עצמו אלא גם על הזולת במסירות נפש!

יש לגלות את הנפש האלקית שבזולת מתוך הנחת עצמותו אפילו בעניני קדושה.

זהו עניינה של מצות מילה הדוחה שבת – "וביום השמיני ימול" אפילו בשבת.

אמנם גם מצות קרבנות ציבור דוחה את השבת,

אלא שבקרבנות ציבור יש מעלת עבודת המקדש, ומעלת צורך הציבור,

מה שאין במצות מילה (שאינה עבודת המקדש ושייכת ליחיד ולא לציבור);

אז לכאורה למה יעשה המוהל מעשה חילול שבת כדי לזכות תינוק (מישהו אחר),

והרי אפשר לדחות את המילה גם למחרת השבת;

ובמיוחד שמצות מילה כוללת מילה ופריעה,

ותוכנה הרוחני הוא: מילה – גסות הרע ופריעה – דקות הרע;

ומה קשור כל זה לנימול הרך טרם הגיע לחינוך?…

אלא שיש לזה הסבר רוחני עמוק:

אותה נפש קדושה היא הנפש האלקית הנצחית,

תחילת כניסתה לגוף היהודי היא במצות מילה,

(אף שגמר ועיקר כניסתה הוא בהיותו בן י"ג שנים ויום אחד),

לכן אין לדחות את המילה אפילו ביום אחד,

שגם יום אחד (מעת לעת, כ"ד שעות) הוא עניין נצחי.

ועל המוהל לדעת שכדי לפעול את כניסת הנפש הקדושה אצל היהודי,

יש ללכת במסירות נפש ולהניח את עצמו וכל ענייניו, גם עניני קדושה –

חילול שבת של מוהל החותך בבשר הנימול,

בשביל כניסת הנפש האלוקית הקדושה בתינוק על ידי המילה.

ומי לנו דוגמה נעלית יותר מאדמו"ר הזקן,

שפעם ביום הכיפורים אחר תפלת שחרית, פשט את הטלית והקיטל,

והלך לקצה העיר וקיצץ עצים ובישל מרק להחיות נפש יולדת שגרה שם.

וכשבאו מתנגדים וטענו: למה עשה זאת בעצמו ולא שלח מישהו אחר?

השיב רבינו הזקן: בפיקוח נפש – מצוה בגדול! ולא מצאתי מישהו גדול יותר.

אם כן, מסירות נפש אין צורך לחפש כמו רבי עקיבא שאמר:

"כל ימי הייתי מצטער כו' מתי יבוא לידי ואקיימנו",

אלא להיות כאברהם אבינו שלא חיפש את המעלה של מסירות נפש,

אלא היה מסור ונתון לקיים את רצון ה' בכל האופנים –

אם יוכל לקיים רצונו ללא מסירות נפש, מה טוב!

ואם לאו, יהיה מוכן למסור נפשו בשביל קיום רצון ה'.

מוהל אינו צריך לחפש מסירות נפש!

אם זמן המילה חל באמצע השבוע –

ימול באמצע השבוע, ללא מסירת-נפש,

ואם זמן המילה הוא בשבת –

יניח את עצמו וימסור נפשו לעשות מעשה חילול שבת וימול בשבת,

רק כדי לסייע לכניסת והתגלות הנפש האלוקית בתינוק,

ולא חלילה לעשות חשבונות, ולקיים המצוה רק בזמן הנוח לו,

ואם זמן המילה חל בשבת, ידחה חלילה את המילה ליום ראשון,

או שיחפש מישהו אחר שיהיה מוכן למול בשבת.

הגישה של עשיית חשבונות היא היפך תנועת מסירות נפש,

וכשחסרה אצל המוהל תנועת מסירות הנפש בשמחה,

הוא בבחינת הירא ורך הלבב (שחסרה אצלו מסירות הנפש) ועבודתו פסולה,

לכן אינו יכול לפעול כניסת והתגלות נפש האלקית,

ולפעול בזה שגם התינוק יהיה יהודי של מסירות נפש.

ומכאן הוראה לכל אחד מאתנו,

לעשות עבודתנו מתוך מסירות נפש וללא חשבונות,

והעיקר בביטול של קבלת עול לעשות רצון ה' באהבה ובשמחה.

במיוחד בדורנו דור אחרון לגלות וראשון לגאולה,

עלינו לעשות הכל כדי להביא את הגאולה האמיתית והשלימה,

ויהי רצון שנקבל סיוע מלמעלה להשלמת עבודתנו וניגאל מיד ממש!…

(על פי תורת מנחם תשי"א חלק ראשון מעמ' 37)