הרב שמואל לו מספר:

הרבנית הייתה עקרת הבית, היסוד של הבית. כפי שהרבי אומר פעמים רבות, עיקר הבנין זה החלק שלא נראה – היסוד. בחוזקו של היסוד תלויה עמידותו וחוזקו של הבנין שמעליו. לא משנה מראהו החיצוני של היסוד, אלא חוזקו בלבד.

כך גם הרבנית – איננו יודעים עליה יותר מידי. היא הסתירה את עצמה ודאגה לא להתבלט. כשהיא הגיעה ל-770 על מנת לבקר את אמה או אחותה, היא נכנסה רק כשראתה שהסביבה ריקה. הכל היה באופן של צנעה וצניעות.

אבל באמת היא היסוד של חב"ד, שכן היא דאגה שלאחר יו"ד שבט תש"י, כאשר שהרבי לא רצה לקחת על עצמו את עול הנשיאות, שהרבי יסכים לקבל זאת. היא אמרה "לא אניח ששלושים שנות מסירות נפש של אבי תלכנה לאיבוד". הדברים הללו הם שהכריעו את הכף אצל הרבי. היא ידעה היטב שמשמעות ההחלטה הוא שלא יהיו לה חיים פרטיים משלה, אך היא מסרה את בעלה ואת חייה למען הכלל.

היא ידעה שהיא מוסרת את החיים למען הכלל. ולכן מאות ספריו של הרבי הם של הרבנית חיה מושקא.

אלפי בתי חב"ד – הם של הרבנית חיה מושקא.

עשרות אלפי חסידים שמסורים במסירות נפש לרבי – הם של הרבנית חיה מושקא.

מאות אלפי היהודים שהושפעו מחב"ד – הם של הרבנית חיה מושקא.

מיליוני אנשים בעולם, יהודים ולהבדיל אינם יהודים, שהיה איזה שהוא שיפור בחייהם הרוחניים או הגשמיים – הם של הרבנית.

השלוחים, החסידים, הפתגמים והתורות של הרבי – הכל שלה.

זה מה שאמרתי לאותו רב שפגשתי במלון: היא אמנם לא רצתה להיות "ליובאוויטשער רעבצין" אבל רק בגלוי; על החלק של החיצוניות, של הכבוד, היא ויתרה, אבל היא הייתה החסיד הגדול ביותר של הרבי. היא מסרה את כל חייה לשליחויות ולענייני הרבי. באמת היה לה מה למסור משל עצמה. היא הייתה יותר מטפח אחד מעל כולם, אבל היא ידעה שכלל ישראל בין תקופת השואה לתקופת הגאולה, זקוק למנהיג שיפעל וידריך את העולם לדרך הגאולה. לכן כל מה שעמד בראש מעייניה זה 'איך אני אוכל לפעול שהוראת הרבי תתקיים ביתר שאת, ביתר רצינות, ביתר חוזק'. על זה היא מסרה את חייה.