לכבוד יום שמחתו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, עליו נאמר בזוהר הקדוש "מאן פני האדון ה' – דא רשב"י", ועליו מבואר (סה"מ מלוקט ח"ב ע' שא) "שהאין-ערוך דשאר התנאים לגבי רשב"י הוא בדוגמת האין-ערוך דנברא לבורא" – נפתח בסיפור אודות רשב"י של דורנו, הרבי שליט"א מלך המשיח: בעיר לוס אנג'לס רבתי התגוררו זוג יהודים שבחייהם הרגילים היו די רחוקים משמירת תורה ומצוות. נולדו להם כמה ילדים, הילדים גדלו ואף הם מצאו את זיווגם, וכבר נולדו כמה נכדים. באחד הימים מבשרת הסבתא לבעלה שמרגישה היא כי היא, הסבתא, נמצאת בהריון. הם ביקרו אצל רופא המשפחה, והלה הבהיר להם בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי הריון בגיל מתקדם הוא מסוכן, ורבים הסיכויים כי הילד ייוולד פגום בגופו ובנפשו. הוא המליץ, ואולי יותר נכון לומר ציווה עליהם, לעשות בהקדם הפלה, רחמנא ליצלן. הם קיבלו את דבריו ללא עוררין, וכבר קבעו תור להפלת העובר רחמנא ליצלן.

אחיין של אותה משפחה התקרב לחב"ד, וכששמע מה עומדים הדודים שלו לעשות, נדהם. הוא ניסה להסביר להם מה משמעותה של הפלה, ולשכנעם ככל יכולתו שלא יעשו זאת. אבל הם לא היו מוכנים לשמוע בשום אופן – הם שמעו מהרופא היטב מה הסכנות הכרוכות בזה, והם לא מוכנים להפוך את חייהם לגיהינום רק בגלל שמישהו חושב שאסור לעשות הפלות.

לאחר שראה כי דבריו לא הועילו, אמר להם אותו אחיין: הרי הינכם עומדים לעשות צעד גורלי ובלתי הפיך שאחריו לא תוכלו להתחרט. לא כדאי לעשות זאת בחופזה, מבלי להתייעץ עם מומחה נוסף. הנני מציע לכם אפוא שתכתבו אל הרבי שליט"א, שגדולתו ומומחיותו וצדקתו ידועים ומפורסמים, ותתייעצו עמו בנושא חשוב זה.

לזה הם דווקא הסכימו. מיד כתבו לרבי, סיפרו על בעייתם ועל הצעד שהם עומדים לעשות וביקשו את עצתו וברכתו.

תשובת הרבי הגיעה תוך זמן קצר. בתשובתו הבהיר הרבי במילים ברורות את משמעותה החמורה של הפלה, שהיא בעצם רצח של העובר, ומי עושה זאת – ההורים עצמם רוצחים את ילדם. הרבי שליט"א הביע התנגדות נחרצת לרעיון ההפלה, תוך שהוא מברך שהלידה תעבור בשלום וייוולד זרעא חייא וקיימא בשעה טובה ומוצלחת.

בתחילה הלך הכל למישרין. תשובת הרבי התקבלה על דעתם, והם ביטלו את התור שקבעו להפלת העובר והחלו להתכונן ללידה.

אבל הסיפור עדיין לא נגמר. הם ביקרו שוב אצל הרופא, והלה הצליח שוב להבהיל אותם ולתאר בצבעים שחורים מה צפוי להם אם לא יבצעו את ההפלה. הם השתכנעו ושוב קבעו תור להפלה.

משנודע הדבר לאותו אחיין, הזדעק שוב: הלא בידכם תשובתו של הרבי המבהיר כמה חמור דבר זה ומברך שהכל יעבור בשלום. כיצד הינכם הולכים לנהוג להיפך?!

אבל כל ההסברים לא הועילו. ההורים היו נחרצים בדעתם לשמוע בקול הרופא ולעשות את ההפלה.

כשהוא כבר לא יודע מה לעשות, הציע אותו אחיין הצעה אחרונה: שההורים יטוסו לניו יורק, ויגיעו אל הרבי לחלוקת הדולרים. הם לא יאמרו לרבי מאומה מי הם ומה תוכניותיהם. ואולי הרבי, בהיותו צדיק וקדוש ויודע הכל, יאמר להם משהו שישפיע עליהם לשנות את החלטתם.

הם טענו שאין להם כסף להוצאות הטיסה מלוס אנג'לס לניו יורק. האחיין השיב שהוא לוקח זאת על עצמו, קנה להם כרטיס טיסה לניו יורק, וכך באחד מימי ראשון התייצבו הללו בתור המפורסם לקבלת הדולרים מן הרבי. האחיין סידר עם האחראים ב"וועד המסדר" שיניחו לזוג להיכנס מן הדלת הצדדית שניהם יחדיו, ולא בתור הרגיל, שם ניגשים הגברים לחוד והנשים לחוד. ואחרי שעשה כל אשר ביכולתו בנושא זה, הלך לעבודתו.

כשחזר מעבודתו, אחרי כמה שעות, התקשר לשאול מה הי' ואיך הי', בתקווה באמונה ובסקרנות לשמוע מה הרבי אמר להם והאם זה אכן השפיע – הגיבו הללו ברוגז: "מאוכזבים מאד. סתם בזבזנו יום לחינם". מתברר שבאותו יום הגיעו יחד עימם לחלוקת הדולרים אצל הרבי מלך המשיח שליט"א קבוצה שהגיעה מצרפת, וגם להם אפשרו להיכנס כקבוצה מאותה דלת צדדית. הדחיפות היו רבות, והם, שלא הורגלו לזה, הרגישו מאד לא בנוח. ואם בכך לא די, הרי ברגע שהגיעו סוף סוף אל הרבי שליט"א, אמר להם הרבי כמה מילים בצרפתית –

אנו, אומרת הדודה לאחיינה, ילידי אמריקה וגדלנו באמריקה. השפה הצרפתית היא שפה שכמעט ואין אנו מכירים. כנראה, שהרבי טעה (ח"ו) וחשב שאנו גם כן מאותה קבוצה מצרפת. אין מה לדבר שהרבי לא הזכיר מילה וחצי מילה אודות ההפלה שאנו עומדים לעשות. כנראה כל הדיבורים שלכם על גדולתו וקדושתו של הרבי ורוח הקודש שלו אינם אלא פרי דמיון. הרבי אמנם אדם חכם ומפורסם, אבל גם הוא עלול לטעות (ח"ו), ככל האדם. ואם כן, אין סיבה שאנו לא נציית לדברי הרופא בדבר כה חשוב ונהרוס לעצמנו את החיים רק בגלל שכך הרבי אמר.

הרבי לא טועה! השיב האחיין בתוקף. אמנם אין לי הסבר מדוע הרבי דיבר עמכם בצרפתית, אבל בטוח אני כי הרבי יודע על בעייתכם והוא השיב בדיוק מה שצריך להשיב. אני מציע שתרכשו את הוידיאו מחלוקת הדולרים, ותשבו לצפות ולשמוע מה בדיוק הרבי אמר, ואז נראה הלאה.

הדודה מלמלה כמה מילים על האמונה הפאנאטית של החסידים, אבל בכל זאת הסכימה בקושי לראות שוב את הוידיאו.

אחרי משך זמן, מתקשר האחיין שוב אל דודתו (לפני כן כמעט ורכש שכפ"ץ להגנה מהתקפות שבוודאי יבואו): נו, מה נשמע?

הפעם הדודה אינה יכולה לענות. היא נשמעת בטלפון כמעט היסטרית וכולה מלאה התרגשות: הרבי איש צדיק וקדוש! איך הוא ידע, איך הוא ידע?! בוודאי שנציית לדבריו ולא נעשה את ההפלה.

האחיין שמח, אבל עדיין לא הבין: מה קרה, מה ההתרגשות, מה אמר הרבי?

רק אחרי משך זמן, כשהצליחה האשה להירגע קצת, הייתה יכולה להסביר: האבא שלי הגיע לאמריקה מצרפת, ומידי פעם הי' משתמש בפתגמים צרפתיים. הי' לו, לאבא, משפט קבוע בצרפתית, עליו הי' חוזר תמיד כאשר הי' שומע על שמחה במשפחתנו. הרבי אמר לנו בדיוק אותו משפט שהאבא הי' נוהג תמיד לומר לקראת שמחה במשפחה – שהרי עומד להיוולד לנו ילד.

ואחרי "מופת" כזה, כשראינו ושמענו בעצמנו את עוצמת גדולתו וקדושתו של הרבי ואת רוח הקודש שבו – אין צורך לומר שלא נעיז אפילו לחשוב על הפלה.

תארו לעצמכם מה הי' קורה אילו הי' האחיין מנסה להתנצל ו"להסביר" שאולי באמת קרתה פה טעות, ואחרי הכל אנחנו רק בני אדם.

שמעתי פעם מהרה"ח ר' חיים אשכנזי, שהי' לו מעין תחביב לחקור את כל ה"טעויות" שהי' נראה לכאורה שהרבי אמר משהו "בטעות" – והוא גילה מופתים מדהימים כמעט בכל ה"טעויות" הללו.

לרבים מאתנו זכורה אותה שיחה מפורסמת בחריפותה שהרבי שליט"א דיבר (בי"ג תשרי תשמ"ג) אודות מה שמסתכלים עליו בשעת התפילה במקום להסתכל בסידור ולהתפלל אל הקב"ה, "דע לפני מי אתה עומד".

זכורה לי במיוחד אותה התבטאות שהרבי אמר אז בקשר לזה בסיום הדברים: יכול אני להיכנס לחדר ולהתפלל לעצמי, כך שלא יוכלו להסתכל – אבל מדוע רוצים לקחת ממני "אזא טייערע זאך ווי תפילה בציבור" (דבר כל כך יקר כמו תפילה בציבור)?!  ובפרט בלתי נשכחת אותה נימה מיוחדת שנשמעה מהרבי שליט"א באומרו זאת, נימה של ערגה וכיסופין לדבר כה אהוב ויקר – "אזא טייערע זאך ווי תפילה בציבור".

בין הדברים הי' אז ביטוי שהרבי חזר עליו כמה פעמים: "מ'קוקט אויף א בשר ודם" (מסתכלים על בשר ודם)".

באותו לילה התוועד עמנו המשפיע הרה"ח ר' מענדל פוטרפס, ונושא כל ההתוועדות הי' אחד: "מ'קוקט אויף א בשר ודם!" – בוודאי שצריך לקיים, אמר ר' מענדל, לכל לראש את דברי הרבי כפשוטם, ובשעת התפילה לדעת לפני מי אתה עומד ולהסתכל רק בסידור. אולם ביחד עם זה יש במילים אלו גם רמז נפלא לאחת הבעיות שלנו בהסתכלות על הרבי: "מ'קוקט אויף א בשר ודם!". נדמה לנו לפעמים שאחרי הכל גם הרבי שליט"א, כמונו, אינו אלא בשר ודם, וגם לו יש את ההגבלות האנושיות כמו כולם. נכון שהוא חכם וצדיק, ואפילו הרבה יותר מזה, אבל גם הוא (ח"ו) יש לו את ההגבלות של הגוף הגשמי. הוא עלול לשכוח משהו, להיכשל במשהו, ישנם דברים שהוא רוצה לבצע ואינו יכול (ח"ו), כי אינם תלויים בו וכיוצא בזה.

ומי שדווקא רוצה להסתכל בצורה כזאת, יוכל למצוא אפילו "ראיות והוכחות" לזה: הנה. לא את כולם הרבי מכיר – הרי המזכיר הי' נוהג תמיד להציג את ה"אח"מים" לפני הרבי, והרבי הי' מתעניין ושואל, וכאילו כן שמע היטב או לא שמע היטב. הנה, לא כל מה שהרבי רוצה הוא מצליח לבצע – הנה למשל המצב בעניין מיהו יהודי, שעד היום לא תוקן החוק האומלל, למרות זעקותיו של נשיא הדור. הנה המצב בענין שלמות הארץ, כיצד למרות כל אזהרותיו של הרבי, שכולם ראו במוחש כיצד הוא צודק בכל מילה במאה אחוז – ועדיין הולכים בנושא זה מדחי על דחי רחמנא ליצלן, פינו וגרשו יהודים והחריבו ישובים פורחים ומסרו זאת לאויב, והביאו לנפילת טילים גם במרכז הארץ, ומדברים ורוצים ח"ו למסור הי' לא תהי' עוד ועוד שטחי ארץ ישראל החיוניים לביטחון. ובנושא הבוער ביותר עתה – היכן אנו עומדים בנוגע להתגלות משיח בגאולה האמיתית והשלימה, כאשר כבר זמן רב כל כך לא רואים בעיני בשר את הרבי. וגם בנושאים פרטיים, לפעמים נדמה לנו שהרבי שכח משהו או הוציא איזו שהיא "פליטת הפה" שלא התכוון אלי' ("נפשי וכבודי", למשל).

וכפי שאמרו חז"ל (הובא ברש"י) שכאשר נכתב בתורה "נעשה אדם" בלשון רבים, הייתה טענה שעלולים לטעות ולפרש כאילו ח"ו לא הקב"ה לבדו ברא את האדם. והקב"ה אמר: "כתוב, והרוצה לטעות – יטעה". מי שרוצה לטעות ימצא לו תמיד "ראיות והוכחות" לטעותו.

וכפי שה"מתנגדים" בימי קדם למדו את הסיפורים מסוג זה בתנ"ך ובגמרא כפשוטם, שגם ה"גדולים" אינם אלא בני אדם וגם הם עלולים להיכשל, ואפילו בעוונות חמורים. הנה, "הוכחה מוחצת", מה קרה עם משה רבינו בחטא מי מריבה, מה הי' אצל יהודה עם תמר, אצל דוד המלך עם אורי' החיתי ובת שבע,  רבה שחט את ר' זירא, פלוני הקפיד על הפגיעה בכבודו ועוד דוגמאות למכביר למי שרוצה למצוא.

אך מי שאינו רוצה לטעות אינו טועה. הוא יודע את האמת האמיתית, שלא מדובר כאן על אנשים כערכנו. וגם כשהתורה אומרת במפורש שהי' כאן חטא, אין פירושו של דבר חטא כפשוטו, ובוודאי ובוודאי שלא מדובר אפילו על נדנוד של עבירה ממש ח"ו.

בנוגע לחטא משה רבינו במי מריבה ישנו ביאור ארוך ב"המשך תרס"ו" שעל ידי שמשה הכה בסלע הוא פעל את עניין היגיעה בתורה, שאופן ההבנה יהי' מלמטה למעלה, על ידי עבודה ויגיעה, שזוהי תכלית הכוונה וכו'. אודות יהודה ותמר ודוד המלך ובת שבע מבואר שהגילוי של משיח הי' צריך להיות דווקא באופן כזה (ראה "עתה ידעתי" בתחילתו ובמצוין שם). בעניין רבה ור' זירא מבואר שרבה גילה אור כה נעלה על ר' זירא עד לכלות הנפש וכן הלאה.

ולכן, גם כאשר חסיד מגיע לסיפור שנראה תמוה ולכאורה ברור שהי' כאן איזה חטא ועוון חמור ומידה לא טובה, ואין לו שום ביאור על כך – גם אז הוא משוכנע ובטוח כי החיסרון הוא בו, "אם ריק הוא – מכם", בכך שאין הוא יודע את הביאור. אבל בוודאי ובוודאי לא מדובר על אנשים כערכנו שיש להם יצר הרע והם שייכים להיכשל ח"ו בחטאים ועוונות כפשוטם. ושום דבר לא יזיז אותו מזה.

וכאותו סיפור ידוע על החסיד שהלך אחרי רבו בשעת "תשליך". וכאשר הרבי ניער את שולי הטלית קטן, כנהוג, לסימן של השלכת העוונות, עשה התלמיד תנועות של קבלת ואסיפת ה"עוונות" שהרבי משליך, באומרו: אני רוצה לקחת לעצמי את ה"עוונות" של הרבי. הלוואי שהמצוות הגדולות ביותר שלי תהיינה כמו ה"עוונות" של הרבי.

צריך להפסיק את ההסתכלות על הרבי כמו על "בשר ודם" פשוט עם כל החולשות האנושיות. הרבי לא טועה, הרבי לא שוכח, הרבי לא נכשל ח"ו. הרבי שליט"א אומר (בשיחת כ' מנחם אב תש"י. כמובן אודות "כ"ק מו"ח אדמו"ר", הוא בכלל לא דיבר על עצמו…), כי הרבי, בהיותו בטל ודבוק לגמרי עם הקב"ה, הוא בבחינת "נמנע הנמנעות" ו"מי יאמר לו מה תעשה". הוא יודע הכל ויכול הכל. ומי שיש לו ספקות בזה ח"ו, אומר הרבי, יש לו ספק ב"אנכי ולא יהי' לך"!

[ואף על פי כן, ממשיך הרבי שם, גם על אחד כזה ללמוד את תורתו של הרבי. ו"המאור שבה מחזירו למוטב", שעל ידי כך הרבי יסחב אותו החוצה מן הרפש והבוץ העמוק אליהם נפל].

כשהרבי הריי"צ "חולה", נוסע להתרפא ו"אינו יכול לדבר" – אומר החסיד המפורסם ר' איצ'ה דער מתמיד שהעולם נהי' מגושם כל כך שאינו יכול לשמוע את הרבי.

והרבי שליט"א מבאר (באותה שיחה מפורסמת, שבת פרשת בא תשנ"ב) שכל ה"מחלה" של הרבי, כמו ה"כבד פה וכבד לשון" של משה רבינו (כמבואר בתורה אור), אינו אלא היות והרבי מביא לעולם כאן גילוי אור אלוקי כה נפלא, "דאתפריעו כל נהורין", שהגוף הגשמי והעולם הגשמי עדיין לא יכול להכיל אותו. ולכן נהי' בגוף מצב של "כבד פה וכבד לשון".

ואם הדברים אמורים בכל הצדיקים הגדולים, נשיאי ישראל, שבכל זאת ישנם אי אלו הגבלות בהיותם בגוף (ורק בצאת הנשמה מן הגוף סרו גם הגבלות אלו, ולכן נמצא אז הצדיק בעולם "יתיר מבחיוהי"), הרי המלך המשיח, כל עניינו ותכליתו להביא את גאולת הגשמיות והגוף דווקא, דירה לו יתברך בתחתונים דווקא. לגלות דווקא בהם את מציאותם האמיתית, שדווקא בהם ישנו "כח העצמות", כי "היש האמיתי הוא הוא היש הנברא" – הרי אצלו, ואפילו לפני שפעל זאת בכל ישראל ובכל העולם בשלמות, אין מלכתחילה שום הגבלות וחסרונות כלל. אלא שהוא כאילו יורד ל"מקום" של ההגבלות והחסרונות, כדי לפעול גם שם ודווקא שם את גילוי עצמותו יתברך. ולכן, כמבואר בהמשך אותה שיחה, זהו החידוש המיוחד של דורנו זה, הדור האחרון לגלות והראשון לגאולה, שלא שייך אצלו הסתלקות הנשמה מן הגוף, ובהיותו בגוף הוא נמצא תמיד בתכלית הבריאות והשלמות.

ואותה שיחה מתחילה בהסבר מדוע הוצרך להיות "בא אל פרעה" אצל משה רבינו, שייכנס בגופו הגשמי לדרגא של שיא הקדושה, "אתפריעו כל נהורין", דבר שהגוף הגשמי אינו יכול בשום אופן לסבול, כנאמר "כי לא יראני האדם וחי" – שזהו כיוון שמשה רבינו בא לפעול בכל ישראל ובכל העולם את החידוש של הדור השביעי, מתן תורה, שהיא המשכת עיקר השכינה למטה בארץ. ולכן הי' צריך לפני כן שמשה רבינו עצמו יהי' באופן שבגופו הגשמי ייכנס לגילוי עצמותו יתברך, ועל ידי זה יוכל להיות גילוי עצמותו יתברך גם בישראל ובעולם כולו בשלמות.

וזה הרבה יותר מרמז שאותו הדבר לגבי המבואר בהמשך אודות המלך המשיח, שתחילה צריכה להיות התגלות עצמותו יתברך בו עצמו, דירה לו יתברך, ועד שהדירה והדייר מתאחדים לגמרי (שיחת כ"ב שבט תשנ"ב). ועל ידי זה יוכל בהמשך להיות גילוי עצמותו יתברך בתחתונים בלי שום לבוש, "ולא ייכנף עוד מוריך", באופן שהגשמיות לא תתבטל אלא אדרבה תהי' "כלי" לגילוי זה, שימלא לגמרי את כל מציאותה, דירה לו יתברך בתחתונים לגמרי.

ושוב, אצל רבי בכלל, ומכל שכן פי כמה אצל המלך המשיח, לא שייך כלל מלכתחילה שום הגבלה וחיסרון. וכל מה שנראה לנו מחלה וחיסרון והגבלה, ומה שבדרך כלל צריך אפילו לקרוא לרופא ולנהוג כפי הוראותיו – זהו בשביל איזו כוונה אלוקית נעלמת שהדברים ייכנסו דווקא דרך הגבלות הטבע. כמסופר אודות רבינו הזקן שבאו אליו בטענה מדוע לא יצא מהכלא בפטרבורג על ידי העברת היד על המצח. וכפי שהרבי מדבר בחודש אייר תש"י אודות הרבי הריי"צ שהי' מציין בסידור בכל יום אחרי שספר את ספירת העומר. והרבי אומר שבוודאי אצל הרבי לא שייכת ח"ו שכחה, אלא שרצה להעמיד את עצמו במצב של איש פשוט בשביל איזו כוונה אלוקית נעלמת. אבל ברור שאין כאן שום מחלה ושום חסרון, ואפילו לא כפי שהי' אצל משה רבינו ואצל הרבי הריי"צ, ובוודאי לא שום הסתלקות של הנשמה מהגוף, כפי שהי' בדורות הקודמים, כיוון שמדובר אודות המלך המשיח עצמו. אלא "נשמות בגופים בתכלית הבריאות והשלמות, עוברים מיד, בלי הפסק כלל, לגאולה האמיתית והשלימה והחיים הנצחיים שיהיו אז".

ועצם האמונה והביטחון המוחלטים בכך, גם כאשר לא רואים ולא מבינים ונדמה שהמציאות היא להיפך ממש, הרי כשיהודים אומרים במפורש את המציאות האמיתית על פי התורה ללא התחשבות בעולם (ראה שיחת ש"פ ויגש תשמ"ז בחלק הבלתי מוגה), זהו ה"כלי" שהדבר יחדור גם בעולם. וכפי שהרבי אומר שם שהעולם כבר מוכן לקבל זאת ללא צורך במלחמה. וצריך רק לחזק את האמונה של אלו שצריכים לומר זאת, שיאמרו את המציאות האמיתית שעל פי התורה בתוקף המתאים בדרכי נועם ודרכי שלום. ואז יראו שהעולם הוא "כלי" לגמרי לקבל זאת. וזה יביא את ההתגלות המלאה של הרבי שליט"א מלך המשיח, שנראה גם בעיני בשר תיכף ומיד ממש כיצד "נשמות בגופים בתכלית הבריאות והשלימות עוברים מיד בלי הפסק כלל לגאולה האמיתית והשלימה והחיים הנצחיים שיהיו אז". יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.