הקשר בין פרשת במדבר למתן תורה

שבת במדבר מכינה אותנו לחג השבועות זמן מתן תורה.

יחודו של יום זה הוא בהיותו יום הנישואים שלנו עם ה'.

וכמו בנישואים כפשוטם החתן עולה לתורה שבת קודם נישואיו,

כך קוראים (בדרך כלל) פרשת במדבר קודם חג השבועות,

להזכיר את ציווי הקב"ה למנות (=לספור) את עם ישראל כהכנה לנישואין.

מתוך חיבתן מונה אותם כל שעה

על תוכנה ותכליתה של מניית עם ישראל מסביר רש"י,

שמתוך חיבתם הקב"ה מונה אותם כל שעה.

משמע, מפני חביבותם חשוב למנותם כדי להתייחס לכל פרט בהם.

אך נשאלת השאלה, ה' שיודע מספרם מדוע מצוה את משה ואהרון למנותם?

ומדוע לא מנאם ב"אחד בניסן" (או סמוך לאחד בניסן), כשבא להשרות שכינתו עליהם,

מדוע דחה זאת חודש שלם, שב"אחד בניסן" הוקם המשכן ו"באחד באייר" מנאם?…

ומדוע דוקא במנין זה נזכרים שמות המונים: משה ואהרון,

כשבמניינים קודמים (כשיצאו ממצרים ועוד קודם לכן) לא מוזכר מי מנאם?….

על פי פנימיות התורה, כאשר מונים את עם ישראל, הם מקבלים מעמד של שוים –

הגדול שבגדולים שוה לפחות שבפחותים.

עם ישראל הופכים לשוים במעלתם ובחשיבותם מבחינת נקודת היהדות שבהם.

ואכן, אין הבדל בין יהודי למשנהו בנקודת היהדות הפנימית העצמית שבהם,

ונקודת היהדות כשלעצמה נעלית מגילוי, לכן הקב"ה מורה למנות את עם ישראל.

אמנם גם בלי מניין דבר זה גלוי וידוע כלפי שמיא, אלא שעל ידי המניין זה מתגלה בעולם,

לכן המנייה היא להודיע חיבתם! – לגלות חשיבותם וחיבתם!

לכן (מסביר רש"י) ה' מונה אותם כל שעה.

נשאלת השאלה: מה פירוש כל שעה,

הרי מיציאת מצרים עד "אחד לחודש אייר" בשנה השנית לצאתם ממצרים,

הם נמנו רק שלוש פעמים…

ולאחרי שלושים ושמונה שנים רק בשנת הארבעים לצאתם ממצרים נימנו שוב…

ובסך הכל נימנו תשע פעמים והמנין העשירי יהיה רק בימות המשיח…

אז איך טוען רש"י: מתוך חיבתם מונה אותם כל שעה?…

ואף אם כל פעם שחל אצלם שינוי למעליותא, הוא מונה אותם מתוך חיבתם,

עדיין לא ברורה משמעות הקביעה שהקב"ה מונה אותם כל שעה?…

אלא שכאמור המניין עניינו לגלות את נקודת היהדות,

וגילוי נקודת היהדות ביהודי המתרחשת על ידי המניין (ונרמזת בו)

מורגשת ומשפיעה כל שעה!

ואכן נקודת היהדות מושרשת ביהודי בצורה חזקה ביותר,

והראיה שכאשר כופים יהודי לעבוד עבודה זרה,

(וגם כשיצר הרע כופה על יהודי לעבור עבירה)

ואפשר שיחשוב, שאין דבר העומד בפני התשובה,

שהרי על ידי התשובה נעקר החטא מתחילתו!

ולכאורה היה יכול לנתק את עצמו זמנית מה',

כי תמיד יכול לשוב אליו ולתקן עצמו!…

רואים שבמציאות אין הוא מנצל אפשרות זו.

יהודי בטבעו מוכן למסור נפשו לה' ובלבד שלא יתנתק מה' אפילו רגע אחד!!!

מופרך אצלו לעשות חישובים, שמכיון שיכול תמיד לתקן את העבר ולשוב אל ה',

בינתים יעשה מה שיעשה לא מתוך כוונה פנימית, ח"ו, רק כדי להציל את נפשו…

מנין שואב יהודי תעצומות נפש כאלה למסירות נפש עד כדי כך?…

מכיון שאור ה' המלובש בנפש היהודי הוא למעלה מן הזמן ומושל ושולט עליו,

לפיכך אינו מוכן להינתק מה' בין לשעה ארוכה בין לרגע אחד.

וכפי שמסביר רש"י, ה' מונה את עם ישראל כל שעה,

משמע, מגלה ביהודי את נקודת יהדותו ושומר עליו כל שעה! רגע רגע!

שלוש דרגות בגילוי נקודת היהדות

שלוש פעמים נמנו עם ישראל: כשיצאו ממצרים, לאחר שחטאו בעגל ולפני הקמת המשכן,

מדוע?…

לאפשר להם לעלות מדרגה לדרגה בגילוי נקודת היהדות.

ואכן, שלוש דרגות בגילוי נקודת היהדות ובהשפעתה על ישראל.

דרגה אחת, כשנקודת היהדות מתגלה ומעוררת מסירות נפש בפועל ממש,

אולם בכל זאת הכוחות הפנימיים (השכל והרגש) נשארים כפי שהיו.

דוגמת קל שבקלים המוסר נפשו על קידוש ה' אף שעובר עבירות אחרות.

דרגה שנייה, כשנקודת היהדות משפיעה על הכוחות הפנימיים (שכל ורגש),

אולם בכל זאת התפיסה במוח אינה נובעת מהשכל עצמו,

אלא מכח אחר שהשפיע על הבנתו.

דרגה שלישית, כשנקודת היהדות חודרת בכל מהותו,

ומשפיעה על כל מהותו עד שהיא היא כל מציאותו,

כך שהשכל כשלעצמו מבין בהתאם לנקודת יהדותו.

עם ישראל בכל מניין מגיע לגילוי הנקודה היהודית שלו,

כשהוא עולה מדרגה לדרגה ברמת גילוי הנקודה ממניין למניין.

ביציאת מצרים האירה בעם ישראל אמונה פשוטה,

שעוררה אותם ללכת אחרי ה' ("לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה")

ללא קשר עם הכוחות הפנימיים, לכן ברח העם!

[הבריחה לא היתה בגלל פרעה אלא בגלל מצבם הרוחני,

כי בעת יציאת מצרים הרע שבחלל השמאלי שבלב היה עדיין בתוקפו,

לא פסקה זוהמתם!

רק הנפש האלוקית רצתה להינתק מטומאת מצרים,

ואלמלא הבריחה מן הרע על ידי קבלת עול מתוקף של אמונה ומתוך יראת חטא,

לא יכלו לצאת ממצרים].

לפני הקמת המשכן היה המניין מסוג נעלה יותר.

הם נצטוו "ועשו לי משכן" כדי להגיע ל"ושכנתי בתוכם" בפנימיותם;

לכן לא הספיקה החיבה שנתגלתה על ידי המניין בצאתם ממצרים.

עכשיו היה צורך בהודעת חיבה עמוקה יותר בגילוי נקודת היהדות,

כדי שהגילוי יחדור וישפיע על כל הכוחות הפנימיים,

ויהיו מוכנים לגילוי של "ושכנתי בתוכם".

ולאחרי הקמת המשכן כשכבר עשו את העבודה במשכן,

והם עצמם נתעלו עד שהפכו להיות משכן לה',

לא רק מפני ו"ושכנתי בתוכם" מלמעלה, אלא מפני עבודתם העצמית.

אז נתגלתה נקודת היהדות מצד הכוחות הפנימיים עצמם.

ה"בכן"

מכאן ברור למה המניין שלאחר הקמת המשכן היה באחד באייר,

ומדוע היה אהרון צריך להשתתף בו יחד עם משה.

כי יש הבדל בין חודש ניסן – חודש הגאולה ממצרים – המשכה מלמעלה למטה,

לבין חודש אייר – החודש של ספירת העומר – העלאה ממטה למעלה.

דבר הקשור להבדל בין משה לאהרון.

[משה שושבינא דמלכא הממשיך אלוקות מלמעלה למטה,

ואהרן שושבינא דמטרוניתא שמעלה את כנסת ישראל ממטה למעלה].

ומכיון שהמניין היה לאחר הקמת המשכן,

כדי להעלות את הכוחות הפנימיים לא רק מלמעלה למטה,

אלא גם מצד הכוחות הפנימיים עצמם ממטה למעלה,

לכן היה צורך של שיתוף פעולה בין משה לאהרן ודוקא באחד באייר,

החודש השני, שיש בו העלאה ממטה למעלה ולא רק המשכה מלמעלה.

זהו הקשר בין פרשת במדבר הפותחת בציווי: "שאו את ראש"… ("שאו" לשון "נישואין")

לבין חג השבועות – "יום חתונתו זה מתן תורה".

במתן תורה התחדשו שני עניינים: העליונים ירדו לתחתונים והתחתונים עלו לעליונים,

כהכנה לאיחוד שבין הקב"ה לעם ישראל בשני הקוים:

המשכה של אור אין סוף בכנסת ישראל והעלאה של כנסת ישראל לאור אין סוף,

לכן קוראים בתורה על המניין שהיה "באחד לחודש השני",

שבא לאחר "החודש הראשון" והמשכותיו,

והמונים הם משה רבינו שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא –

משה הממשיך אלוקות מלמעלה למטה,

ואהרן המעלה את כנסת ישראל ממטה למעלה.

כהכנה לאיחוד שבמתן תורה שעל ידי התורה (=אורייתא)

ישראל וקוב"ה כולא חד!

יהי רצון שעוד קודם חג השבועות נזכה להיות חד ממש עם קוב"ה בגילוי

בגאולה האמיתית  והשלימה

כשהרבי מלך המשיח בראשנו

בבית המקדש השלישי.

(על פי ליקוטי שיחות מעובד ש"פ במדבר תשכ"ד-כ"ה עמ' 1-7)