פרשת קורח – יש השגחה פרטית גלויה על כל יהודי

הקראת כתבה
יום חמישי כ״ח סיון ה׳תשע״ג
מהו עניינה של “השגחה פרטית”? איך יתכן שיהיה מצב של “הסתר פנים”? מהי תכלית הסתר הפנים? מה ההבדל בין שיטת הרמב”ם לשיטת הבעל שם טוב בעניין ההשגחה הפרטית? איך אנו מוצאים תשובות לשאלות אלה בפרשתנו פרשת קורח?
מאת שולמית שמידע
הכניסה

משה ואהרון דורשים משפט צדק

בפרשתנו מסופר על עדת קורח המתקהלת על משה ועל אהרון,

משה רבינו שמעולם לא הרע לאיש מהם אינו עומד בזה,

והוא מתפלל לה’ שלא יפנה אל מנחתם.

קורח אינו מרפה ומקהיל את כל עדתו אל פתח אוהל מועד ואז מתגלה כבוד ה’.

הקב”ה פונה למשה ואהרון ואומר: “היבדלו מתוך העדה הרעה הזאת ואכלה אותם כרגע”,

אולם משה ואהרון מנהיגי העם אינם מסכימים לכך, הם נופלים על פניהם ומתחננים:

“א-ל אלוקי הרוחות לכל בשר, האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?!”…

אין הם מעוניינים שה’ יעניש את כל העדה אלא רק את החוטאים.

רש”י המתייחס לדברי משה ואהרון: “א-ל אלוקי הרוחות לכל בשר“… מסביר,

שכוונתם לומר: אתה ה’ שלפניך גלויות כל המחשבות, כמובן יודע מיהו החוטא,

הלוא אין מידתך כמידת מלך בשר ודם…

מלך בשר ודם אם סרחה עליו מקצת מדינה, אין הוא יודע מי החוטא ונפרע מכולם.

אבל אתה שיודע בדיוק מיהו החוטא, אז למה תקצוף על כל העדה?!…

עונה לו הקב”ה: יפה אמרת, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא.

טענת משה מזכירה את טענת אברהם אבינו אך שונה ממנה

למה לא הסתפקו משה ואהרון במילים: “א-ל א-לקי הרוחות” והדגישו: “לכל בשר”?

האם יש הבדל בין יהודי שחוטא לגוי שחוטא?…

ומה הקשר בין שאלת משה ואהרון: “האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף”,

לבין העובדה שה’ יודע מחשבות של כל בני אדם אף לא יהודים (“כל בשר”)?

שאלת משה ואהרון ראויה היתה אולי להישאל על ידי אברהם אבינו,

כאשר ה’ מגלה לו שהוא עומד להעניש את אנשי סדום על חטאיהם,

כי שם מדובר בלא יהודים.

ודוקא שם אברהם אבינו לא שואל בנוסח זה אלא מסיים במילים:

השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!…

צריך להבין, שאמנם ה’ יודע בידיעה ברורה ובהשגחה פרטית מיהו החוטא האמיתי,

ובודאי הבחין בין מי שבאמת חטא בפרשת קורח ומי שרק התפשט בו “סרחון” החטא.

ברור שלא כולם התכוונו למרוד בה’, אלא שנמשכו אחר קורח, לכן אין הם חוטאים.

ומכאן ההבדל בין טענת משה בפרשת קורח לטענת אברהם אבינו בפרשת סדום.

שאצל אברהם אבינו היה צורך רק בהבחנה בין צדיק לרשע,

ואילו בפרשת קורח היה צריך להבחין בין מי ש”חטא” לבין מי ש”סרח”.

ההבדל בין השקפת הרמב”ם להשקפת הבעל שם טוב בעניין ההשגחה הפרטית

הכל גלוי וידוע למי שאמר והיה העולם, וכמובן שגלויות לפניו כל המחשבות.

הרי בידיעת עצמו יודע כל הנבראים ומשגיח עליהם.

וכמו שמסביר הבעל שם טוב ה’ משגיח על כל נברא,

אפילו על יתוש קטן ואף על עלה שנע ברוח וגרגר שנעתק ממקומו,

וכל תנועה של פרט קטן בבריאה משפיעה על הבריאה כולה.

לכן מדייק רש”י ואומר, שה’ היודע כל פרט בבריאה, מבטיח,

שגם בפרשת עדת קורח ייכנס לתוך פרטי העניינים,

עד שיודיע מי חטא באמת ומי רק נגרר ב”סרחון”.

עניין ההשגחה הפרטית נידונה גם על ידי הרמב”ם,

ולכאורה, שיטת הרמב”ם במורה נבוכים נראית שונה משיטת הבעל שם טוב.

לפי הרמב”ם, יש השגחה פרטית רק על האדם,

בעוד שעל דומם צומח חי יש השגחה רק על המין באופן כללי.

ואף בבני האדם ההשגחה הפרטית אינה שווה לגבי כולם,

אלא שכל אדם לפי רמת דביקותו בה’, ה’ משגיח עליו.

אם הוא צדיק ה’ משגיח עליו בגלוי ואם הוא רשע ואינו דבק בה’ בשכלו,

ה’ מסתיר השגחתו הפרטית ממנו.

וכפי שמציינת התורה (דברים לא יז):

“והסתרתי פני מהם… ומצאוהו רעות רבות… ואמר ביום ההוא… על כי אין אלוקי בקרבי”…

ואכן כשעם ישראל חוטא הוא נעשה כביכול מופקר ל”מקרה” ול”טבע”,

ובאות עליו צרות כאילו “במקרה” – באופן של “מציאה“.

ונראה שרמת ההשגחה על הרשעים היא כמו על דומם צומח וחי – רק השגחה כללית.

באמת אין הבדל בין השקפת הרמב”ם להשקפת הבעל שם טוב

לא יתכן שההשגחה על הרשעים תהיה דומה להשגחה על דומם צומח וחי –

השגחה כללית בלבד.

שאילו כך היה, הרי אפילו כשהעונש בא מלמעלה בהשגחה גלויה,

כמו בעונש על עדת קורח – “בריאה יברא ה'”,

העונש היה צריך להיות באופן כללי ולא באופן פרטי.

שכן הרמב”ם משוה את השגחת ה’ על רשעים להשגחה על בעלי חיים.

ולפי זה אין מקום לטענת משה ואהרון:

“א-ל אלוקי הרוחות… האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?!”…

כי אם באמת אין השגחה פרטית אלא רק כללית על הרשעים,

אין מקום מצד משה ואהרון לדרוש דין צדק הנובע מהשגחה פרטית.

ואין מקום מצד הקב”ה לרדת בהתלבשות (=באופן גלוי)

ולהבחין בין אלה שחטאו לאלה שסרחו.

אלא מתאים “ואכלה אותם כרגע” בשוה.

והנכון הוא, כפי שמסביר אדמו”ר האמצעי,

שאין הבדל בין שיטת הרמב”ם לשיטת הבעל שם טוב בעניין ההשגחה הפרטית,

וכמו שהבעל שם טוב סובר שיש השגחה פרטית על כל הנבראים כן סובר הרמב”ם.

גם על הדומם צומח וחי וכמובן גם על הרשעים יש השגחה פרטית,

אלא שאין זו השגחה פנימית גלויה שאינה מסתתרת בלבושי הטבע, שלה זוכים הצדיקים.

אלא השגחה כללית – על כללות המין בלבד,

השגחה חיצונית המלובשת בלבוש הטבע הקיימת על כל הנבראים.

ואכן, דומם צומח חי וגם הרשעים אינם זוכים להשגחה פנימית אלא רק להשגחה חיצונית.

אם כן, גם לפי הרמב”ם יש השגחה פרטית על הרשעים אלא שהיא חיצונית,

ומכוסה בלבושי הטבע, כך שאין ניכר איך כל פרט בהשגחה מגיע מאת ה’.

כי הנהגה זו נובעת מהשגחה פרטית של “והסתרתי פני”,

עד ש”ומצאוהו רעות”… כשהוא “מופקר למקרה”,

ובאמת אין זה סילוק ההשגחה אלא הסתרת ההשגחה הפנימית,

עד שאדם יכול לחשוב שזה חלק ממקרי הטבע… מנהג העולם!…

אם כן, למעשה יש השגחה פרטית על כל פרט ופרט,

לכן אומר משה: (“אלוקי הרוחות) לכל בשר“,

ללמדנו שיש השגחה פרטית גם בבני נח!

ואם ה’ משגיח על בני נח השגחה פרטית,

בודאי הוא משגיח השגחה פרטית גם על רשעים שאינם דבוקים בו,

וקל וחומר שהוא משגיח על כל יהודי, אף אם התנתק חלילה מה’.

ואכן, השגחה על יהודי חוטא דומה להשגחה על אומות העולם,

כי יכולה להתלבש בלבוש חיצוני, לבוש טבעי,

אף שגם היא השגחה פרטית פנימית.

בכל זאת, יש הבדל בין ההשגחה על יהודי שנובעת משם הוי’ עצמו,

שמלכתחילה היא השגחה פנימית וגלויה,

לבין ההשגחה על אומות העולם שמלכתחילה נובעת משם אלוקים

(דרגת אלוקות המתלבשת בדרכי הטבע),

שלכן היא חיצונית ונראית על פי טבע, ולכן אומות העולם מסורים לענייני הטבע.

לפי זה גם יהודים שאינם עושים רצונו של מקום,

אף שההשגחה עליהם מוסתרת בלבוש טבעי, עדיין דרגת שם הוי’ נמצאת בהם,

וגם ההשגחה עליהם היא משם הוי’ עצמו אלא שמתלבשת בשם אלוקים,

כי לעולם ישראל הם “עם קרובו”, שהרי “בין כך ובין כך בני הם”.

אמנם יתכן מצב של הסתר הפנים מהם,

אולם הסתר זה הוא רק על ההשגחה הפנימית הגלויה,

ובהתבוננות שכלית עמוקה אפשר לגלות השגחה בכל פרט ופרט,

גם אצל יהודים שאינם עושים רצונו.

תכלית העונש והיסורים היא שישראל יעשו תשובה

למה מסתיר ה’ את פניו מעמו ומביא עליהם יסורים?

היסורים הבאים על עם ישראל אינם עונש לשם עונש, תכליתם לעורר לתשובה.

לכאורה תמוה, איך יתכן שדוקא במצב של הסתר יעשו תשובה?…

העניין הוא שדוקא במצב של הסתר פנים, כשאין חשים שהיסורים הם בהשגחה פרטית מה’,

כשההשגחה של שם הוי’ אינה מורגשת בכוחות הגלויים של עם ישראל,

כשהסתר הפנים (“והסתרתי”) הוא כה גדול עד שהכל נראה כמקרה –

יהודי מתייסר ומרגיש את עוצם הריחוק שלו מה’,

הדבר נוגע לו בעצם מהותו ומניע את עצם נפשו ממש,

וזה משפיע על כללות עבודתו הרוחנית עד ששב בתשובה.

הקב”ה חפץ בהשגחה פרטית גלויה אף על הרשעים – “אני מודיע”

בתשובת ה’ למשה: “יפה אמרת, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא”,

ה’ מודיע שהוא יודע מחשבות ומשגיח השגחה פרטית על כל בני ישראל.

כך שגם יהודים מסוג עדת קורח שההשגחה עליהם כרשעים

היא דוגמת ההשגחה על כל בשר (היינו, אומות העולם) בהסתר פנים ולא בגלוי

מובטחים שיושגחו בהשגחה פרטית גלויה.

ואמנם ה’ ברא בריאה עוד מששת ימי בראשית,

היא האדמה שתפקידה לפצות את פיה ולבלוע את כל עדת קורח.

אלא שהקב”ה הציל את – “ובני קורח לא מתו”.

בני קורח שהצטרפו לעניין בעל כרחם עשו תשובה ומקום נתבצר להם וניצלו,

כך הציל הקב”ה את מי שלא חטא, אף שהיה אצלם עניין של “סרחון”,

ומספרים לנו סיפור זה כדי לגלות לנו שאצל עם ישראל עם קרובו של ה’

יש השגחה פרטית גלויה.

ברוך ה’, בדורנו – דור עקבתא דמשיחא – אנו זוכים לגילויים נפלאים בהשגחה פרטית.

כל זה מכין אותנו לגאולה האמיתית והשלימה שעצמות ומהות ה’ יתגלה בכל התוקף,

ונגלה כבוד ה’ – “וראו כל בשר יחדיו” (אף הבשר יראה אלוקות),

וכולם ידעו את ה’ מקטנם ועד גדולם,

ומלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים.

(על פי ליקוטי שיחות ח”י מעובד. פרשת קורח עמ’ 213-219)

פרסום תגובה חדשה

test email