זאת חוקת התורה

על מצוות פרה אדומה אומרת התורה: "זאת חוקת התורה",

ללמדנו שכל מצוות התורה הם חוקים אף אם הם מובנים על פי שכל אנושי,

כי מעבר להבנה השכלית יש הרבה סודות עמוקים בתורה מעל לטעם ודעת.

וללמדנו שכל העניין של "רצוא ושוב" –

שריפת אפר הפרה (רצוא) ונתינת מים חיים אל כלי (שוב)

יש בכל התורה כולה ובכל מצוותיה.

ועוד ללמדנו שכל מצוות התורה שייכות למשה רבינו כמו מצוות פרה אדומה,

וכל המצוות מטהרות אותנו מן הטומאה כמו פרה אדומה.

פרשת פרה שייכת למשה רבינו דוקא

ה' פונה למשה רבינו דוקא ואומר לו:

"זאת חוקת התורה… ויקחו אליך פרה אדומה" –

כל תשע הפרות שבכל הדורות קשורות במשה רבינו ונקראות על שמו,

שהרי בכל הפרות האדומות נתקדשו הכהנים,

שעשו את הפרה מאפר פרת משה רבינו (שמאפר זה נשאר לדורות).

ולא עוד אלא שרק למשה רבינו נתגלה טעם פרה אדומה.

שום אדם אחר, אף לא שלמה החכם מכל האדם, ידע טעם פרה אדומה.

שלמה המלך שהעיד על עצמו: "על כל אלה ידעתי", היינו, על כל חוקי התורה,

אמר על מצות פרה אדומה" "רחוקה היא ממני".

מצוות פרה אדומה מיוחדת מכל הקרבנות

הרמב"ם ב"הלכות מלכים" מזכיר באופן כללי,

שלעתיד לבוא חוזרים כל המשפטים שהיו מקודם ומקריבין קרבנות.

ומכל הקרבנות מייחד דיבור על מצווה פרה אדומה דוקא.

פרה אדומה שונה מכל קרבנות ציבור,

כל קרבנות ציבור – כולם זכרים, ופרה אדומה – נקבה.

ועוד שמצוות פרה אדומה חלה על עם ישראל,

שאותה הם מצווים לקחת משלהם "ויקחו אליך".

מדוע?…

כי דוקא ישראל שפירקו את נזם הזהב לעגל! נצטוו לקחת פרה אדומה משלהם.

אמר הקב"ה: "תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל".

בסך הכל מדובר בתשע פרות אדומות שנעשו עד חורבן בית המקדש השני,

שאת הראשונה שבהן עשה משה רבינו,

ועוד פרה עשירית שאותה יעשה מלך המשיח.

תכלית מצוות פרה אדומה לכפר על חטא העגל ולטהר מטומאת מת

לכאורה, מה הקשר בין חטא העגל לטומאת מת?…

סוד גדול גילו לנו חז"ל, שבמתן תורה פסקה זוהמתן של ישראל.

היינו, שבמתן תורה קרה דבר נפלא,

נפסקה טומאת חטא הדעת שהביאה מוות לעולם;

אלא שלדאבוננו על ידי חטא העגל חזרה…

לפי זה, לולא חטא העגל, היה מתבטל עניין המיתה אצל עם ישראל,

ויכולנו לחיות לנצח כבני חורין מן המוות כמו לפני חטא עץ הדעת.

למרבה הצער, מה שמתן תורה הצליח לבטל, חטא העגל גרם שיחזור.

ומאז חטא העגל, דורות על דורות, אנו עסוקים בכפרה על חטא העגל.

חטא חמור שגרר אחריו עונש חמור שקשה לעמוד בו.

אלא שה' ברחמיו המרובים חילק את העונש לחלקים קטנים,

והלביש כל חלק מחלקיו על יסורים אחרים הבאים ממילא,

עד שאין צער ויסורים שאין בהם חלק מחטא העגל.

וכמו שה' אומר "וביום פקדי ופקדתי",

בכל פורענות יש משהו המעניש על חטא העגל.

ואמנם עדיין אנו משלמים על עוון העגל אבל קרובים לסיומו,

כשיתכפר לנו עוון זה לחלוטין… ויתבטל חטא העגל,

אז יבולע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים.

והנה הנה העבודה מתקרבת לסיומה ומלך המשיח משה רבינו של הדור האחרון בא,

והוא ישלים את גמר הכפרה על חטא העגל,

ואז לא יהיה לא מוות ולא טומאה…

רק חיים נצחיים נשמות בגופים ללא הפסק בינתיים!…

למה צריך את משה רבינו לביטול טומאה זו?

משה רבינו הוא בעל כוחות מיוחדים, במשה יש כח הנצחיות,

וכמו שאפר הפרה קיים לעד, כך "מעשי ידיו של משה הם נצחיים",

וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק: "וימת שם משה" –

"משה רבינו לא מת, מה להלן עומד ומשמש אף כאן"…

לשם ביטול טומאת המת מעיקרה

על ידי ביטול הסיבה לטומאה (חטא העגל) צריך את משה,

שבכוחות הנצחיים שבו מחדיר במצוות פרה אדומה כח טהרה מיוחד.

ומכיוון שהתורה גם היא נצחית, לכן אף שאין לנו עדיין פרה אדומה,

טהרת פרה אדומה מאפר פרתו של משה רבינו קיימת בעבודתנו הרוחנית.

משה רבינו "עבד נאמן" שהיה בתכלית הביטול לה' – ביטל במציאות,

שכל רצונו הוא רק רצון ה', מצטיין במסירות נפש לה'.

מסירות נפש היא הכח המוחלט והנצחי לעשות רק את רצון ה',

כח שלא חלים בו שינויים כלל, כי הוא למעלה משינויים,

כלומר, תוקף ששום דבר בעולם לא יכול לשנותו.

לכן גם מעשי ידיו של משה בהיותם מלאים בכח מסירות נפש הם נצחיים,

ומשום כך רק אפר פרת משה רבינו מטהר מטומאה.

טומאה היא היפך הקדושה! רק כשאין טומאה אין פירוד מקדושה,

יש דביקות בקב"ה! ואין פירוד ממנו כלל!

וכמו שכתוב: "ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום".

צריך מסירות נפש עצומה כדי להיפרד מן הטומאה ולהידבק בקדושה,

ובמצב של דביקות בה' אין טומאה ואין מיתה, יש רק חיות – חיות אמיתית!

זוהי מעלתו של משה רבינו שהיה בדביקות תמידית בה',

ובהיותו הרועה הנאמן הוא משפיע את זה גם עלינו.

יש לעורר את כוחה של מסירות הנפש בעבודת ה'

אם כן, במצוות פרה אדומה שני עניינים חשובים –

כל הפרות צריכות למשה רבינו!

ואפר פרת משה רבינו הוא נצחי!

בדומה לכך במסירות נפש שני עניינים חשובים,

התעוררות עצם כח מסירות הנפש,

וכח מסירות הנפש המחזק את כל ענייני עבודת ה'.

וכמו שמלמדנו אדמו"ר הזקן בתניא (פרק כ"ה),

שקיום התורה ומצוותיה תלוי במסירות נפש של התמדת הזיכרון.

יש לזכור תמיד שיהודי הוא חלק אלוקה ממעל ממש,

וממילא יש בו אהבת ה' ויראתו,

על כן יומם ולילה לא ימיש דבר זה מזכרונו,

ובכל עת ובכל שעה יסיר את השכחה מקרבו,

ויעורר את אהבתו לה' אחד המסותרת בלבו בלי ספק.

ובאהבה נכללת גם היראה שלא ליפרד בשום אופן מיחודו ואחדותו של הקב"ה.

יש להתמיד באהבה זו לה' במסירות נפש בלי שום טעם ושכל מושג.

צריך לכבוש את היצר ולשבור את התאוות,

כדי שלא לעבור אפילו על עבירה קלה של דברי סופרים,

כדי שלא לעבור על רצון ה' ולא להיפרד חלילה מיחודו ואחדותו יתברך,

כך נוכל לעמוד נגד יצרנו וננצח אותו בכל עת ובכל שעה.

זוהי עבודת ה' היומיומית של האדם.

עבודה המתחילה בתפילה, שאז צריך יהודי לעורר את אהבתו לה' המסותרת בלבו,

לעורר את הרצון העז להידבק בה' אחד עד כדי מסירות נפש,

דבר המתבטא במיוחד בקריאת שמע,

שאז מרגיש יהודי את החלק אלוקה ממעל שיש בו,

ומתאחד עם ה' אחד המאיר בו באותו חלק באופן גלוי.

ובין תפילה לתפילה יש לעסוק במסירת נפש בקיום התורה ומצוותיה,

ובדרך עבודה זו בהתמדה יהודי נשאר תמיד דבוק בה',

ואם כל עם ישראל ינהג כך הרי ש"חיים כולכם היום".

יהי רצון שיתקיים בנו "חיים כולכם היום" באופן נצחי וגלוי

בגאולה האמיתית והשלימה בבית המקדש השלישי

כשהרבי מלך המשיח בראשנו.