רָאִינוּ בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת, פָּרָשַׁת פִּינְחָס, שֶׁהַמִּדְיָנִים, אַנְשֵׁי רִיב וּמָדוֹן,

הִתְחַבְּרוּ עִם הַמּוֹאָבִים לַמִּלְחָמָה בְּיִשְׂרָאֵל,

וְהִכְשִׁילוּ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בַּחֲטָאִים וְגָרְמוּ לְמַגֵּפָה גְּדוֹלָה בְּיִשְׂרָאֵל.

עַכְשָׁו בְּפָרָשָׁתֵנוּ הִגִּיעַ הַזְּמַן לִנְקֹם אֶת נִקְמַת הַשֵּׁם בְּמִדְיָן עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ לְעַם יִשְׂרָאֵל.

הַמַּטָּרָה שֶׁל הַמִּלְחָמָה בְּמִדְיָן הִיא לִשְׁבֹּר אֶת קְלִפַּת מִדְיָן (=הַגּוֹרֵם לַמְּרִיבוֹת),

קְלִפַּת הַמְּדָנִים וְהַמְּרִיבוֹת הִיא קְלִפָּה קָשָׁה בְּיוֹתֵר לְתִקּוּן.

לָמָּה יֵשׁ מְרִיבוֹת וּמִלְחָמוֹת בָּעוֹלָם?

"עוֹלָם" מִלְּשׁוֹן הֶעְלֵם.

הַשֵּׁם שֶׁבָּרָא אוֹתָנוּ הוּא אָבִינוּ וְהוּא הַמָּקוֹר לַחַיִּים שֶׁלָּנוּ,

אֲבָל הוּא מַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ;

וְכָךְ נִדְמֶה לָנוּ שֶׁאָנוּ חַיִּים מֵעַצְמֵנוּ.

לָכֵן תָּמִיד צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁהַשֵּׁם הוּא הַמְּחַיֶּה אוֹתָנוּ כָּל הַזְּמַן,

וְאִי אֶפְשָׁר לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם.

וְאִם, חַס וְחָלִילָה, אֵינֶנּוּ זוֹכְרִים אֶת זֶה, אֲנַחְנוּ כְּאִלּוּ נִפְרָדִים מֵהַשֵּׁם,

וְאָז אֲנַחְנוּ מַרְגִּישִׁים נִפְרָדִים לֹא רַק מֵהַשֵּׁם אֶלָּא גַּם מֵהַחֲבֵרִים שֶׁלָּנוּ.

זֶה מַה שֶּׁגּוֹרֵם לְמַחְלֹקוֹת וּמְרִיבוֹת.

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מְבַקֵּשׁ מֵאַנְשֵׁי הַצָּבָא לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן וְאוֹמֵר לָהֶם: "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם",

בְּבַקָּשָׁה, תִּהְיוּ בְּאַחְדוּת מִתּוֹךְ בִּטּוּל וַעֲנָוָה וְלֹא בְּפֵרוּד זֶה מִזֶּה.

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהָיָה עָנָו שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ בָּעוֹלָם תָּמִיד הִתְנַגֵּד לְמַחֲלֹקֶת.

עוֹד בְּמִצְרַיִם כְּשֶׁרָאָה שְׁנֵי אֲנָשִׁים רָבִים,

פָּנָה לָרָשָׁע וְאָמַר: "לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?"

גַּם כְּשֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הִתְלוֹנֵן הַרְבֵּה תְּלוּנוֹת בַּמִּדְבָּר,

הוּא קִבֵּל אֶת תְּלוּנוֹתֵיהֶם וְלֹא כָּעַס עֲלֵיהֶם.

אֲפִלּוּ עִם קֹרַח שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ מַחְלֹקֶת גְּדוֹלָה לֹא נִלְחַם וְהִשְׁתַּדֵּל לְפַיֵּס אוֹתוֹ וּלְהַרְגִּיעוֹ.

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָאִישׁ הַטּוֹב, הַצַּדִיק וְהֶעָנָו עוֹשֶׂה מִלְחָמָה עִם קְלִפַּת מִדְיָן בְּסוֹף יָמָיו.

עַם יִשְׂרָאֵל זוֹכֶה לְשָׁלָל רַב.

וְהָעִקָּר, קְלִפַּת מִדְיָן נִכְנַעַת, מָדוֹן וּמְרִיבָה הוֹפְכִים לְשָׁלוֹם, חֹשֶׁךְ הוֹפֵךְ לְאוֹר.

אוּלָם, לְצַעֲרֵנוּ, הַמִּלְחָמָה בִּקְלִפַּת מִדְיָן לֹא נִגְמְרָה וְהִיא נִמְשֶׁכֶת עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

עֲדַיִן יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת לְשִׂנְאַת חִנָּם, יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת לְפֵרוּד לְבָבוֹת – מַה שֶּׁגּוֹרֵם לִמְרִיבוֹת,

לָכֵן נָתַן לָנוּ הַשֵּׁם אֶת הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם.

כְּשֶׁחַיִּים בִּקְדֻשָּׁה עַל פִּי תּוֹרָה בְּבִטּוּל וַעֲנָוָה,

וְיוֹדְעִים שֶׁהַשֵּׁם מַבִּיט בָּנוּ וְשׁוֹמֵעַ אוֹתָנוּ וּבוֹחֵן אֶת לִבֵּנוּ כָּל הַזְּמַן,

וּמְצַפֶּה שֶׁנִּחְיֶה בְּאַחְדוּת וּבְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל,

אָז חַיִּים בְּשָׁלוֹם.

אָז הָבָה, נְדַבֵּר בְּנִימוּס וּנְכַבֵּד כָּל אָדָם בִּמְיֻחָד אֶת הוֹרֵינוּ,

נְוַתֵּר לָאַחִים וְלַחֲבֵרִים שֶׁלָּנוּ,

וְנִסְלַח לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה לָנוּ דְּבָרִים שֶׁאֵינָם מוֹצְאִים חֵן בְּעֵינֵינוּ.

וְאָז בָּטוּחַ שֶׁנִּחְיֶה בְּשָׁלוֹם, בְּאַחְדוּת, בְּאַהֲבָה, בְּשִׂמְחָה וּבְשַׁלְוָה,

וּבִזְכוּת אַהֲבַת חִנָּם נִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה

בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי כְּשֶׁמְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בְּרֹאשֵׁנוּ.