הסוכה המופלאה ברובע הלטיני של פריז

הקראת כתבה
יום חמישי י״ח אב ה׳תשע״ג
נִשְׁתַּתֵּק צְבִי שֶׁפֶר, נֶאֱנַח קִמְעָא וְקָם מִן הַכִּסֵּא, וַאֲנִי עֲדַיִן יָשׁוּב. בּוֹ בַּמָּקוֹם הֶחְלַטְתִּי לֹא לְחַפֵּשׂ הַשְׁרָאָה לָרְשִׁימָה לְחַג הַסֻּכּוֹת, כִּי אִם לְהָבִיא לִפְנֵי קוֹרְאַי אֶת דִּבְרֵי יְדִידִי כִּלְשׁוֹנָם וְאַף לְמַלֵּא מִצְוָה וְלַהֲבִיאָם בְּשֵׁם אוֹמְרָם, קַמְתִּי גַּם אֲנִי וּבַדֶּרֶךְ לַמְּכוֹנִית שָׁאַלְתִּי: אַגַּב, הַאִם שָׁמַעְתָּ מֵאָז עַל רַבִּי מֶענְדֵּל? הַיּוֹדֵעַ אַתָּה מָה אִתּוֹ? תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל יְדִידֵי בָּאָה כִּמְהַסֶּסֶת.
מאת הרב רפאל חרותי
אנשים עם ידיים מורמות

מְסַפֵּר מַר צְבִי שֶׁפֶר

הָיָה זֶה בְּפָּרִיז. בַּתְּקוּפָה שֶׁלִּפְנֵי פְּרֹץ מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם. הָיִיתִי סְטוּדֶנְט. אַל תְּדַמֶּה בְּנַפְשְׁךָ שֶׁ"עָשִׂיתִי חַיִּים" בְּעִיר הָאוֹרוֹת. הַפְּרוּטָה לֹא הָיְתָה מְצוּיָה בְּכִיסִי, רִשְׁיוֹן עֲבוּרָהּ לֹא נִתַּן לְזָרִים, וְאָנוּ הַסְּטוּדֶנְטִים הַיְּהוּדִים מִחוּץ לְצָרְפַת, הָיִינוּ מִתְפַּרְנְסִים מִכָּל הַבָּא לַיָּד, עָבַדְנוּ כְּמֶלְצָרִים בַּמִּזְנוֹנִים, כְּמַדִּיחֵי כֵּלִים, נָתַנּוּ שִׁעוּרִים, כָּתַבְנוּ כְּתוֹבוֹת עַל מַעֲטָפוֹת וְעוֹד. בַּתְּקוּפָה הַהִיא הִקְפַּדְתִּי בְּיוֹתֵר עַל שְׁמִירַת מִצְווֹת. יִתָּכֵן שֶׁהָיָה בָּזֶה גַּם מִשּׁוּם אֶתְגָּר. אֲנִי לְבַדִּי בְּפָּרִיז, צִפּוֹר דְּרוֹר לְלֹא כָּל בִּקֹּרֶת, חַפְּשִׂי לַעֲשׂוֹת וְלֹא לַעֲשׂוֹת בְּשֶׁטַח הַדָּת – מַה שֶּׁלִּבִּי חָפַץ, רָצִיתִי לְהַרְאוֹת – לְמִי? אֲנִי חוֹשֵׁב בְּעִקָּר לְעַצְמִי – שֶׁאֵין בִּתְנָאִים אֵלֶּה לְהַעֲבִירֵנִי עַל דַּעְתִּי וְעַל דָּתִי.

כְּשֶׁהִגִּיעַ חַג הַסֻּכּוֹת, מוּבָן שֶׁרָצִיתִי לְקַיֵּם מִצְוַת סֻכָּה; הֲרֵי, "מִצְוָה קַלָּה" הִיא, בְּרַם בִּשְׁבִילִי בְּפָרִיז לֹא הָיְתָה קַלָּה כְּלָל וּכְלָל. כֶּסֶף לֶאֱכֹל בְּמִסְעָדָה לֹא הָיָה לִי, וְהָיָה עָלַי לְהִזְדַּקֵּק לְסֻכָּה צִבּוּרִית. גַּרְתִּי בָּרֹבַע הַלָּטִינִי וְלֹא רָחוֹק מִמְּלוֹנִי הָיָה בֵּית כְּנֶסֶת שֶׁל יְהוּדִים, יוֹצְאֵי מִזְרַח אֵירוֹפָּה, וּלְיָדוֹ סֻכָּה. לְסֻכָּה זוֹ הָיִיתִי מֵבִיא אִתִּי אֹכֶל, הַתַּפְרִיט לֹא הָיָה מִשְׁתַּנֶּה, לֶחֶם, גְּבִינָה וּצְנוֹנִית; אַךְ לֹא הַתַּפְרִיט הַצָּנוּעַ הֵצִיק לִי. תָּמִיד אָהַבְתִּי אֶת הַיֹּפִי וְגַם בְּמִצְווֹת הַדָּת חִפַּשְׂתִּיו וּמְצָאתִיו. בְּזִכְרוֹנִי הִצְטַיְּרָה הַסֻּכָּה כְּסֵמֶל שֶׁל יֹפִי, יַפְיוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת בְּאָהֳלוֹ שֶׁל שֵׁם; וְאִלּוּ הַסֻּכָּה הַהִיא בְּפָרִיז – קִירוֹת עֵירֻמִּים, קִשּׁוּט בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. מַפָּה מְלֵאָה כְּתָמִים, שֶׁצִּבְעָם וְרֵיחָם הֵעִיד עַל הַמַּאֲכָלִים שֶׁנֶּאֶכְלוּ עָלֶיהָ, שְׁיָרֵי אֹכֶל עַל הָרִצְפָּה. מִקִּיּוּם מִצְוַת סֻכָּה, בִּתְנָאִים אֵלֶּה וּבְצוּרָה זוֹ, חָלְשָׁה דַּעְתִּי, עֲגוּמָה הָיְתָה נַפְשִׁי וַעֲכוּרָה רוּחִי. זֶה "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" שֶׁלִּי? זֶה "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ"? וְאָז נִתְגַּלְּתָה סִבָּה נוֹסֶפֶת לְרוּחִי הָעֲכוּרָה.

כַּיָּדוּעַ לְךָ, נָצַר לְמִשְׁפָּחָה חֲסִידִית אָנֹכִי, וְהַמִּנְהָגִים הַחֲסִידִיִּים שֶׁל בֵּית אַבָּא הָיוּ יְקָרִים לִי, אֶחָד מֵהֶם הָיָה אֲכִילָה בַּסֻּכָּה בְּיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת (זָכוּר לְךָ בְּוַדַּאי, שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ שְׁנֵי יְמֵי חַג, שְׁמִינִי עֲצֶרֶת לְחוּד וְשִׂמְחַת תּוֹרָה לְחוּד). וְאִלּוּ הַלִּיטָאִים מִסְתַּפְּקִים בְּשִׁבְעַת יְמֵי סֻכָּה כַּמְּצֻוֶּה בְּתוֹרַת מֹשֶׁה. לְרֹעַ מַזָּלִי, בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁעַל יַד סֻכָּתִי, שֶׁל לִיטָאִים הָיָה, וְנוֹדַע לִי שֶׁבִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת תְּהֵא הַסֻּכָּה סְגוּרָה. גַּם מִסְעָדָה עִם סֻכָּה לֹא הָיְתָה מְצוּיָה בִּסְבִיבָתִי. וּבְהִתְקָרֵב חַג הַסֻּכּוֹת וַעֲדַיִן לֹא מָצָאתִי פִּתְרוֹן לְמַה שֶּׁחָשְׁקָה בּוֹ נַפְשִׁי, נָפְלָה רוּחִי וְהִתְהַלַּכְתִּי קוֹדֵר וְעָצוּב. בְּמַצַּב רוּחַ זֶה פָּגַשְׁתִּי בְּמִקְרֶה אֶת מֶענְדֵּל ש' וּמֵאָז נִתְחַזְּקָה אֱמוּנָתִי בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית.

מֶענְדֵּל ש' גַּם הוּא סְטוּדֶנְט בְּפָרִיז הָיָה; יָחִיד בְּמִינוֹ וּמְיֻחָד, בְּכָל הַמּוּבָנִים הַטּוֹבִים. מְסֻפְּקַנִי אִם אֵי פַּעַם נִרְאָה בְּאֶחָד מִבָּתֵּי אֻלְפָּנָה בְּפָרִיז, אוֹ בְּכָל מָקוֹם אַחֵר. סְטוּדֶנְט מִסּוּגוֹ שֶׁל מֶענְדֵּל ש', חֲתָנוֹ שֶׁל אַדְמוֹ״ר הָיָה, רַבִּי מְפֻרְסָם וְיָדוּעַ, עִם חֲסִידִים הַרְבֵּה, בַּעַל אֹפִי חָזָק הָיָה וְהַשְׁקָפַת עוֹלָם קְבוּעָה וּסְדוּרָה לוֹ, וְהַצִּמָּאוֹן לָדַעַת לֹא מֵחֹסֶר אֱמוּנָה בָּא לוֹ, נַהֲפֹךְ הוּא, בַּעַל אֱמוּנָה הָיָה רַבִּי מֶענְדֵּל ש', בָּקִי בש״ס וּבַפּוֹסְקִים, בַּזֹּהַר וּבַתַּנְיָא, יְרֵא שָׁמַיִם בְּגָלוּי וּבַסֵּתֶר, וְכָל חַיָּיו קֹדֶשׁ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. סָבוּר הָיָה כָּמוֹהוּ כְּרַמְבַּ״ם, שֶׁיֵּיטִיב לַעֲבֹד אֶת קוֹנוֹ אִם יִרְכֹּשׁ לוֹ גַּם הַשְׂכָּלָה כְּלָלִית. וּבְעִקְבִיּוּת הַמְּאַפְיֶנֶת אוֹתוֹ הִגְשִׁים אֶת מַטְּרָתוֹ וְאַחַר טִלְטוּלִים בְּעָרִים אֲחֵרוֹת הִגִּיעַ לְפָרִיז, שֵׁם לָמַד הַנְדָּסָה וּפִיזִיקָה. בְּטוּחַנִי שֶׁגַּם בִּבְחִירַת מִקְצוֹעַ זֶה דַּוְקָא, הָיָה מֻשְׁפָּע עַל יְדֵי שִׁקּוּלִים הַקְּשׁוּרִים בֶּאֱמוּנָה. חַיָּיו בְּפָרִיז לֹא נִבְדְּלוּ בִּמְאוּמָה, פְּרָט לַלִּמּוּדִים בְּבֵית הָאֻלְפָּנָה, מֵחַיָּיו בַּבַּיִת. לֹא קָסְמוּ לוֹ מְקוֹמוֹת הָעִנּוּג וְהַבִּדּוּר. רַגְלוֹ לֹא דָּרְכָה עַל סַף תֵּאַטְרוֹן אוֹ קוֹלְנוֹעַ. לֹא אָדָם כְּמוֹתוֹ יִקְבַּע עִתִּים לַתּוֹרָה, אֶצְלוֹ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, וְחֵלֶק גָּדוֹל מֵהַלַּיְלָה, הָיָה קֹדֶשׁ לַתּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁהוּא קָבַע עִתִּים גַּם לְלִמּוּדֵי הַנְדָּסָה וּפִיזִיקָה. יְפֵה תֹּאַר וַאֲצִיל רוּחַ. בַּעַל פָּנִים מְעֻדָּנִים, חִוְּרִים, עֲטוּרֵי זָקֵן שֶׁמִּסְפָּרַיִם לֹא נָגְעוּ בּוֹ.

הָיִיתִי אוֹמֵר אָז, וְחָזַרְתִּי עַל כָּךְ בְּמֶשֶׁךְ כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים הָרַבּוֹת שֶׁחָלְפוּ מֵאָז, שֶׁחַיָּיו שֶׁל רַבִּי מֶענְדֵּל ש' בְּפָרִיז גָּבְלוּ עִם קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. סְטוּדֶנְט הַחַי עִם אִשְׁתּוֹ בְּפָרִיז, בְּחֶדֶר קָטָן בָּרֹבַע הַלָּטִינִי, וְהַנּוֹהֵג כְּרַבִּי אוֹ כל״ו־ניק, זֶה מְעוֹרֵר כָּבוֹד, הַעֲרָצָה, הִתְפַּעֲלוּת.

אָדָם כָּזֶה הוּא "אוֹר לַיְּהוּדִים״, כָּךְ הָיָה לְפָחוֹת בְּעֵינַי, סֵמֶל וּמוֹפֵת, הוֹכָחָה מוּחָשִׁית שֶׁחַיִּים יְהוּדִיִּים שְׁלֵמִים וַאֲפִלּוּ עִלָּאִיִּים, אֶפְשָׁרִיִּים גַּם… בְּפָרִיז. הִכַּרְתִּי אֶת רַבִּי מֶענְדֵּל אֵצֶל מַכָּרִים מְשֻׁתָּפִים, וּמֵאָז הָיִינוּ נִפְגָּשִׁים לְעִתִּים שָׁם אוֹ בָּרְחוֹב וּמַחְלִיפִים דְּבָרִים. יְדִידוּת לֹא צָמְחָה בֵּינֵינוּ, אֵיזוֹ הִלָּה שֶׁל קְדֻשָּׁה וַאֲצִילוּת עָטְפָה אֶת הָאִישׁ, אֲשֶׁר מָנְעָה אִינְטִימִיּוּת, אִם כִּי הִתְנַהֵג בְּפַשְׁטוּת, הִצְנִיעַ לֶכֶת וְלֹא הֶרְאָה כָּל "עֶלְיוֹנוּת".

כְּשֶׁפְּגַשְׁתִּיו בְּאוֹתוֹ יוֹם, בְּחוֹל הַמּוֹעֵד סֻכּוֹת, שָׁאַל אוֹתִי לִשְׁלוֹמִי, הִבִּיעַ תִּמָּהוֹן עַל דִּכְאוֹנִי וְסִפַּרְתִּי לוֹ אֶת אֲשֶׁר בְּלִבִּי. הִרְהֵר קִמְעָא וְאָמַר: הֲקִימוֹתִי לִי סֻכָּה קְטַנָּה, אֶשְׂמַח אֵם תִּהְיֶה אוֹרְחִי בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת. הוֹדֵיתִי לוֹ עַל הַהַזְמָנָה אַךְ הִסַּסְתִּי אִם לְקַבְּלָהּ, כִּי יָדֹעַ יָדַעְתִּי שֶׁבְּמֶשֶׁק הַבַּיִת הַצָּנוּעַ שֶׁל סְטוּדֶנְט וְאִשְׁתּוֹ בְּפָּרִיז, מְהַוֶּה אוֹרֵחַ לַאֲרוּחַת צָהֳרַיִם בְּעָיָה, אַךְ רַבִּי מֶענְדֵּל לֹא הִרְפָּה, וְאַף שֶׁכְּדַרְכּוֹ דִּבֵּר בַּאֲדִיבוּת וּבְנִימוּס, נִשְׁמְעָה הַזְמָנָתוֹ בְּאָזְנַי כְּמִין צִוּוּי וְקִבַּלְתִּיהָ. לְעוֹלָם לֹא הִצְטַעַרְתִּי עַל כָּךְ.

בְּמַצַּב רוּחַ מְרוֹמָם הִגַּעְתִּי לִמְעוֹנוֹ שֶׁל רַבִּי מֶענְדֵּל. לְלֹא קֹשִׁי מָצָאתִי אֶת הַסֻּכָּה בַּחֲצַר הַבַּיִת, צְמוּדָה לְחַלּוֹן חַדְרוֹ שֶׁבְּקוֹמַת הַקַּרְקַע. הַסֻּכָּה הָיְתָה קְטַנָּה מְאֹד, מַמָּשׁ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת וּבָהּ שְׁנֵי מְקוֹמוֹת בִּלְבַד. הֲבִינוֹתִי שֶׁהַזְמָנָתִי מָנְעָה מֵרַעְיָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֶענְדֵּל לִסְעֹד אֶת סְעוּדַת הֶחָג יַחַד עִם בַּעֲלָהּ. הָיִיתִי נָבוֹךְ וְלֹא הִסְתַּרְתִּי מְבוּכָתִי, אַךְ רַבִּי מֶענְדֵּל הִצְלִיחַ לְפַזְּרָהּ, בְּדִבְרֵי נִימוּסִין מְקֻבָּלִים, מְהוּלִים בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אַף הֵם "מְקֻבָּלִים", וּמִיָּד שׁוּב הָיְתָה הַרְגָּשָׁתִי טוֹבָה עָלַי.

רוֹאֶה אֲנִי לְפָנַי אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל רַבִּי מֶענְדֵּל כְּאִלּוּ הָיָה זֶה רַק אֶתְמוֹל. הָיָה לָבוּשׁ בֶּגֶד מֶשִׁי, לֹא קָפּוֹטָה אֲרֻכָּה, כִּי אִם בֶּגֶד עַד לַבִּרְכַּיִם, גָּזוּר לְפִי הָאָפְנָה שֶׁהָיְתָה קַיֶּמֶת בִּתְחִלַּת הַמֵּאָה לְבִגְדֵי גְּבָרִים (לְבֶגֶד כָּזֶה קָרְאוּ "נעהרוק"), פַּעַם הִסְבִּיר לִי שֶׁבְּשַׁבָּת וּמוֹעֵד יֵשׁ לִלְבֹּשׁ מֶשִׁי, זֶה הָעִקָּר, וְהַצּוּרָה שֶׁל הַבֶּגֶד אֵינָהּ חֲשׁוּבָה. פָּנָיו קָרְנוּ בְּאוֹר מְיֻחָד וְהָאוֹר מִלֵּא אֶת הַסֻּכָּה הַקְּטַנָּה, הַצְּנוּעָה וְהַנְּקִיָּה. וּפִתְאוֹם הָיָה נִדְמֶה לִי כְּאִלּוּ הוֹלְכִים קִירוֹת הַסֻּכָּה וּמִתְרַחֲבִים וְהַסֻּכָּה הוֹפֶכֶת לְהֵיכָל מְפֹאָר. מוּלִי יוֹשֵׁב רַבִּי מֶענְדֵּל, וּפִיו מֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת וּמִמַּעַל לוֹ מְרַחֲפוֹת דְּמֻיּוֹתֵיהֶם שֶׁל שִׁבְעַת הָאֻשְׁפִּיזִין, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם אוֹרֵחַ בְּכָל אֶחָד מִשִּׁבְעַת יְמֵי הַסֻּכּוֹת בְּסֻכּוֹתֵיהֶם שֶׁל יְהוּדִים, כָּל יוֹם – צַדִּיק אַחֵר. וְאִלּוּ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נִתְפַּנּוּ כֻּלָּם לְבַקֵּר בְּסֻכָּתוֹ שֶׁל רַבִּי מֶענְדֵּל וְלֵהָנוֹת מִשִּׂיחוֹ וּמִשִּׂיגוֹ.

שָׁעָה אֲרֻכָּה יָשַׁבְנוּ בַּסֻּכָּה, לֹא אֶזְכֹּר אֶת תֹּכֶן דְּבָרָיו, אַךְ לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הִתְרוֹמְמוּת הָרוּחַ וְהַנֶּפֶשׁ, אֶת הָעֹנֶג הֶעָמֹק, אֶת שִׂמְחַת הֶחָג הָאֲמִתִּית, שֶׁהָיוּ מְנַת חֶלְקִי בְּאוֹתוֹ שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, בְּסֻכָּתוֹ שֶׁל רַבִּי מֶענְדֵּל בָּרֹבַע הַלָּטִינִי שֶׁל פָּרִיז.

*    *     *

נִשְׁתַּתֵּק צְבִי שֶׁפֶר, נֶאֱנַח קִמְעָא וְקָם מִן הַכִּסֵּא, וַאֲנִי עֲדַיִן יָשׁוּב. בּוֹ בַּמָּקוֹם הֶחְלַטְתִּי לֹא לְחַפֵּשׂ הַשְׁרָאָה לָרְשִׁימָה לְחַג הַסֻּכּוֹת, כִּי אִם לְהָבִיא לִפְנֵי קוֹרְאַי אֶת דִּבְרֵי יְדִידִי כִּלְשׁוֹנָם וְאַף לְמַלֵּא מִצְוָה וְלַהֲבִיאָם בְּשֵׁם אוֹמְרָם, קַמְתִּי גַּם אֲנִי וּבַדֶּרֶךְ לַמְּכוֹנִית שָׁאַלְתִּי: אַגַּב, הַאִם שָׁמַעְתָּ מֵאָז עַל רַבִּי מֶענְדֵּל? הַיּוֹדֵעַ אַתָּה מָה אִתּוֹ? תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל יְדִידֵי בָּאָה כִּמְהַסֶּסֶת.

המ… כֵּן, יוֹדֵעַ אֲנִי. הַיּוֹם הוּא… הָרַבִּי מליובאוויטש!

(מִתּוֹךְ "סִפּוּרֵי חֲסִידִים לָנֹעַר")

פרסום תגובה חדשה

test email