יעקב אבינו בורח מעשו אחיו וגולה לחרן.
הוא מגיע לבית לבן הארמי ושם הוא עובד עבודת פרך בכל כוחו.
עבודת עשרים שנה – עבודת הבירורים, מגיעה לסיומה.
והוא יוצא מלבן בשלום – שלם בגופו… שלם בממונו… שלם בתורתו…
"עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי".

לאחר שהקים משפחה לתפארת. שנים עשר שבטים!…
הוא מבקש לישב בשלוה.
הגיע הזמן לנוח, הגיע הזמן להתמסר למשפחה –
"מתי אעשה גם אנכי לביתי?"
ולמעלה מזה… הגיע זמן הגאולה!…
מתוך אמונה וביטחון שהכל מוכן לגאולה,
יעקב שולח מלאכים לעשו אחיו –
"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו".
יעקב ששרשו מ"עולם התיקון",
שולח מלאכים לפני עשו ששרשו מ"עולם התוהו",
(בחינה שלמעלה ממנו במדרגה), ומודיעו,
שכבר נתבררו וניתקנו כל הבחינות והמדרגות בתכלית השלימות.
אם כן, יעקב כבר מוכן למעמד ומצב של ימות המשיח.
ומבקש לישב סוף סוף בשלוה.

יעקב הקטן ("מי יקום יעקב כי קטן הוא"),
שנמשל ללבנה הקטנה ("לכי ומעטי את עצמך"),
שלכן הוא מונה למאור הקטן – "ישראל מונין ללבנה".
חשב שהגיע הזמן שחמה ולבנה שוים.

[סוד מיעוט הירח הוא בשבירת הכלים דתוהו, שאז נפלו ניצוצות הקדושה למטה,
ולכן נמשכת ירידת ספירת המלכות (לבנה) להיות בבחינת מקבל,
כדי לברר את הניצוצות דתוהו.
נמצא שכל מעמדה ומצבה של הלבנה שצריכה לקבל מן החמה,
הוא לצורך עבודת הבירורים,
אבל בגמר עבודת הבירורים לא תהיה הלבנה בבחינת מקבל,
אלא אור הלבנה יהיה כאור החמה. ("שני המאורות הגדולים")].

יעקב חשב שעשו כבר נתברר וחזר לשרשו הגבוה –
אורות המקיפים של עולם התוהו.
והוא שולח מלאכים
להמשיך את האורות המקיפים דתוהו באורות הפנימיים דתיקון למטה,
כדי שיאיר המקיף בפנימי,
עד שיהיה יחוד אור המקיף (ה"סובב כל עלמין")
באור הפנימי (ה"ממלא כל עלמין") –
יחוד חמה ולבנה. (יחוד משפיע ומקבל. יחוד עליון ותחתון).

מצד יעקב נגמרו ונשלמו כל ענייני הבירורים,
ויעקב שולח מלאכים לעשו כדי לפוגשו "אבוא אל אדוני שעירה", להודיעו:
הגיע הזמן ל"ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו".
אבל… העולם לא היה מוכן.

עוברים שנים, דור אחרי דור – עם ישראל ממשיך את עבודת הבירורים.
ועדיין העולם אינו מוכן…

עד שיורדת לעולם נשמה גדולה במיוחד, נשמת הבעל שם טוב –
נשמה שיכולה להימצא בעליונים ובתחתונים כאחת.
הבעל שם טוב אינו משלים עם העובדה שמשיח עדיין לא בא,
והוא עושה עליית נשמה ומגיע להיכלו של משיח.
הוא נפגש עם המשיח פנים אל פנים, ושואל אותו:
מתי יבוא מר?
ועונה לו המשיח: לכשיפוצו מעיינותיך חוצה.
אבל עדיין העולם אינו מוכן…

הפצת המעיינות אינה רק ליחידים ולקבוצות כמו שעשה הבעל שם טוב.
צריך להפיצן בכל העולם בדרך של הבנה והשגה,
עד שכל יהודי (כולל אנשים נשים וטף) יוכל ללמוד ולהבין ענייני אלוקות.
עדיין העולם אינו מוכן…

עד שבאה נשמה חדשה וגדולה לעולם נשמת אדמו"ר הזקן –
ר' שניאור זלמן מליאדי.
נשמה הכוללת שני אורות – אור נגלה דתורה ואור פנימיות התורה.
(בעל ה"שולחן ערוך" ובעל ה"תניא").
מאז מתחילה עבודת ההכנה למשיח.
נשמת אדמו"ר הזקן יורדת לעולם לגלות את פנימיות התורה.
אבל דא עקא –
כל פעם שיש גילוי אור אלוקי חדש בעולם
יש עליו קטרוג מלמטה המשתלשל מלמעלה.

"מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא".
ה' עשה את העולם התחתון בצורת העולם העליון.
כל הדברים שלמטה יש להם שרש למעלה, שממנו נשתלשלו למטה.

אדמו"ר הזקן עושה עבודת קודש להוריד את נשמת התורה לעולם –
שלימות מתן תורה!
אבל יש עליו קטרוגים עד שהוא מגיע לבית סוהר…

כשרבנו הזקן ישב במעצר במבצר הפטרופבלי,
הגיעו אליו מעולם האמת רבותיו (הרב המגיד והבעל שם טוב) מלובשים בגופים.
שאל אותם אדמו"ר הזקן: מדוע אני יושב במאסר?
והשיבוהו: נתחזק הקטרוג על שאתה מפיץ רזי תורה.
שאל אותם אדמו"ר הזקן: ומה עלי לעשות כשאצא מן המאסר?
ענוהו: כיון שהתחלת לגלות חסידות ברבים, עליך להמשיך ולהוסיף לגלות עוד יותר.

המאסר למטה היה כתוצאה מהקטרוג שלמעלה.
הקטרוג שלמעלה עורר את הקטרוג שלמטה.
וכשבטל הקטרוג שלמעלה בטל הקטרוג למטה, ואדמו"ר הזקן השתחרר…

דידן נצח!…
חשף ה' את זרוע קדשו!…
נתקבלה שיטת אדמו"ר הזקן.
תורת החסידות (נשמת התורה) שייכת לכל ישראל, ולא רק ליחידי סגולה.
י"ט כסלו מתקבל בישראל כ"חג הגאולה" – "חג החגים"!

אדמו"ר הזקן רק יוצא ממאסרו
ומיד מתחילה פעולת "יפוצו מעיינותיך חוצה" בהבנה והשגה.
מתחילה ההכנה לביאת המשיח, התלויה בלימוד זה.
כמענה המשיח לבעל שם טוב: אימתי יבוא מר?
"לכשיפוצו מעיינותיך חוצה"!…
נחתם ונפסק להלכה שמותר ומצוה לגלות חסידות (רזין דרזין) ברבים.
אפילו נשמות נמוכות ביותר כנשמות דורנו דור עקבתא דמשיחא,
אפילו מי שלא השלים עבודתו ב"עשה טוב" ועדיין אינו שלם ב"סור מרע",
חייב חובה קדושה ללמוד חסידות, שעניינה אלוקות,
כחלק חשוב מחובת לימוד תורה.

לימוד פנימיות התורה הוא "מצוה רמה ונישאה ומביאה ללב שלם"
(בירור המידות).
כשמתחילים את היום בלימוד חסידות,
מרגישים ביתר שאת את החיבור עם "נותן התורה" (בהוה!) כמו במעמד הר סיני,
מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן.

בלימוד פנימיות התורה יש ממילא התקשרות נפלאה עם נותן התורה,
דוגמת מי מעיין המחוברים למקורם.
"ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".
ועוד שכמו מי מעיין המטהרים בכל שהוא, כך לימוד חסידות מטהר בכלשהו.
לימוד חסידות אפילו של שעה אחת,
כשטובל עצמו במי תורת החסידות ומבטל את כל מציאותו,
משנה את השקפותיו ברגע אחד, עד שמתהפך מן הקצה אל הקצה,
עד ש"יש מי שקונה עולמו בשעה אחת"!….

לימוד חסידות פועל שגם בלימוד הנגלה מרגישים את החיבור עם נותן התורה.
זוהי תורה לשמה ומי שזוכה בה – נעשית לו סם חיים.
לימוד פנימיות התורה מעורר אהבת ה' ומוסיף חשק, הבנה והשגה בתורת הנגלה.
עד ש"נעשים לבו ומוחו זכים אלף פעמים ככה".

נגלה דתורה הוא גוף התורה ופנימיות התורה היא נשמת התורה.
וכשם שאי אפשר לנשמה בלי גוף ולגוף בלי נשמה,
כך אי אפשר לפנימיות התורה (נשמת התורה) בלי נגלה דתורה (גופי תורה),
ואי אפשר לנגלה דתורה (גופי תורה) בלי פנימיות התורה (נשמת התורה).
חובה ללמוד חסידות וללכת בדרכי החסידות.
שהיא נשמת התורה הנותנת חיות בגוף התורה.

התקשרות עם ישראל לה' היא על ידי התורה,
וכדי לקשר לא רק את הנגלה דישראל עם הנגלה דקוב"ה,
אלא גם את הסתים דישראל עם הסתים דקב"ה,
צריך ללמוד גם את הסתים דאורייתא, ובאופן שהסתים מאיר את הגליא.

ועל ידי איחוד גליא דתורה בסוד התורה יתאחד גליא דישראל עם סתים דישראל
(שסתים דישראל הוא תכלית הטוב, ש"גם בשעת החטא היתה באמנה אתו"),
ועל ידי זה יתאחד גליא דקוב"ה עם סתים דקוב"ה.
וכן יהיה בעניין ה"קץ" (הגאולה), שעם היותו סתום עכשיו –
"לבא לפומיה לא גליא",
הרי שבחיבור הגליא עם הסתים למטה, יומשך ה"קץ" מסתים לגליא גם למעלה,
ובמילא תבוא הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו מי"ד ממ"ש.

עוברים שבעה דורות של הפצת המעיינות על ידי רבותינו נשיאינו,
הרבי מה"מ הוא השביעי שבהם ("כל השביעין חביבין"),
והוא מודיע לנו בנבואה ודאית –
בימינו – לאחרי כל מעשינו ועבודתנו כל הדורות,
ובמיוחד לאחר גילוי החסידות בי"ט כסלו,
שאז התחיל עיקר העניין ד"יפוצו מעיינותיך חוצה",
ומוסיף והולך על ידי רבותינו נשיאינו מדור לדור,
עד שהופצו המעיינות בכל קצוי תבל –
כבר נגמרו העניינים גם מצד העולם,
ונשלמו כל ענייני העבודה גם צחצוח הכפתורים, והכל מוכן לביאת המשיח.
העולם מוכן!…
ענוים, הגיע זמן גאולתכם!…
הנה הנה משיח בא!…
העבודה היחידה שנותרה היא לקבל פני משיח צדקנו!…

לא יאמן איזו מהפכה נפעלת על יד הרבי מלך המשיח בעולם.
הרבי הוגה בתורה שאין לו אח ורע,
יכוף עם ישראל לחזק בדקה – שכל שליחיו בעולם יוצאים דחופים בדבר המלך
להפיץ יהדות וחסידות בכל פינה בעולם ומכינים את העולם לקבל פני משיח.
("שלוחו של אדם כמותו").
וכבר התחיל להילחם מלחמות ה' ומנצח, ("בחזקת משיח" הופך ל"משיח ודאי").
ולהבת אש בית יוסף (שהתחילה בימי הרבי הריי"ץ – יוסף יצחק)
כבר אוכלת את קש בית עשו בהפצת המעיינות עד לחוצה שאין חוצה ממנו –
עד לצרפת (אותיות "פרצת" גימ' 770) – "עלה הפורץ לפניהם!"…
והרבי מלך המשיח ממשיך להפוך גם את המדינה ההיא (רוסיה),
שלחמה כל כך נגד ה',
עד שהיא עצמה תומכת ומסייעת בהקמת מוסדות יהודיים חסידיים.
בזה תם ונשלם בירור העולם שנברא בשבעת ימים בכל הפרטים ופרטי הפרטים.
ועבודת בית יוסף (שמספרו 770) הולכת ונמשכת באופן דמוסיף והולך
ביתר שאת ויתר עז.
הרבי כובש את העולם ובתוכם את כל "ערי הנגב" בפועל ממש.

בעמדנו לפני יום שבת קודש שממנו מתברכים כל ימי השבוע,
ממנו מתברך י"ט כסלו – ראש השנה לחסידות ולדרכי החסידות –
"זה היום תחילת מעשיך".
שממנו נמשכת המשכה כללית לכל השנה כולה.
יהי רצון שתהי' ההמשכה בנוגע לתורת החסידות ולדרכי החסידות
ללא מדידה והגבלה,
ללא העלמות והסתרים וללא מניעות ועיכובים בגשמיות וברוחניות
בנקל ובהצלחה מופלגה בדרך שלמעלה מן הטבע.
עד שנחוש את גודל העליה הנובעת מגודל הירידה עד לכפליים לתושייה,
לא רק בכמות אלא באופן נעלה ובאין ערוך.
לאחר גלות ארוכה כל כך וכבר "כלו כל הקיצין" בפשטות,
לא יהיה ביטול הגלות אלא הפיכת הגלות לטוב ("אתהפכא חשוכא לנהורא")
עד ל"פדה בשלום נפשי" ביטול מציאות המנגד לגמרי,
עד ל"פרזות תשב ירושלים" עם כל העילוי שבזה,
עד לגילוי "פנימיות עתיק" – גאולה אמיתית ושלימה.

לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותיחתמו!…