שיר לילדים – הדבורה והעכביש

הקראת כתבה
יום שלישי י״ד אלול ה׳תשע״ג
עוֹלַם הַטֶּבַע הוּא קָסוּם וְהַיְּצוּרִים הַחַיִּים בּוֹ מִשְׁתַּלְּבִים עִם הַטֶּבַע בְּהַרְמוֹנְיָה נִפְלָאָה. כָּל יְצוּר דֻּגְמַת הַדְּבוֹרָה וְהָעַכָּבִישׁ מוֹצֵא אֶת מְזוֹנוֹ בַּדְּרָכִים שֶׁהַשֵּׁם נָתַן לוֹ בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. גַּם יְצוּרִים קְטַנִּים כְּמוֹ דְּבוֹרִים נְמָלִים וְעַכְבִישִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם עֲמֵלִים וִיגֵעִים לְהַשִּׂיג אֶת מְזוֹנוֹתֵיהֶם. וּכְמוֹ כָּל יְצוּר הַזָּקוּק לְבַיִת וּמְקוֹם מִסְתּוֹר גַּם הֵם זְקוּקִים לְבָתִּים וְהֵם עוֹבְדִים לְלֹא לֵאוּת וּבְצוּרָה מַדְהִימָה וּמְעוֹרֶרֶת הִתְפַּעֲלוּת הֵן לִמְצֹא מִחְיָתָם וְהֵן לִבְנוֹת בָּתִּים לְעַצְמָם.
מאת שולמית שמידע
דשא

בַּגַּן הַגָּדוֹל יֵשׁ שִׂיחִים וְעֵצִים,

גַּם הַדְּבוֹרִים מְקַפְּצִים וּמְצַיְּצִים,

וּפֹה וָשָׁם חֲרָקִים מְצִיצִים,

מְשַׁחֲרִים לְטֶרֶף וּדְבַשׁ מוֹצְצִים.

וּנְעִימִים הָרֵיחוֹת,

וַעֲרֵבִים הַקּוֹלוֹת,

וְיָפִים הַמַּרְאוֹת,

וְרַבּוֹת הַתְּנוּעוֹת.

רָאֲתָה הַדְּבוֹרָה אֶת רֵעָהּ הָעַכָּבִישׁ

בֵּין שִׂיחֵי הָעֵצִים וְלֹא עַל הַכְּבִישׁ

בּוֹנֶה לוֹ בַּיִת וְלֹא מֵאֶלְגָּבִישׁ,

מְעַנְיֵן, אָמְרָה, וְלֹא עֵסֶק בִּישׁ.

וּמְקַפֵּץ לוֹ הָעַכָּבִישׁ וְנִשָּׂא בָּרוּחַ,

וּכְשֶׁנִּמְתַּח הַחוּט, הוּא נֶעֱצַר לָנוּחַ

רַק לְרֶגַע קָט, וּמַמְשִׁיךְ הוּא לִמְתֹּחַ,

לִפְנֵי שֶׁטַּרְפּוֹ יַצְלִיחַ לִבְרֹחַ.

(אָמְרָה הַדְּבוֹרָה):

אֵיפֹה לָמַדְתָּ כָּךְ לַעֲבֹד?

אוֹ אוּלַי יָדַעְתָּ זֹאת בְּלִי לִלְמֹד?

וְאֵיךְ הִצְלַחְתָּ הַחוּטִים לִמְדֹּד?

וְעַד מָתַי תַּמְשִׁיךְ עוֹד?!

וְעוֹנֶה הָעַכָּבִישׁ, אֲנִי עָסוּק, חֲבִיבָתִי,

לִבְנוֹת לִי בַּיִת וְלִמְצֹא מִחְיָתִי,

כֶּסֶף לֹא קִבַּלְתִּי לִבְנוֹת בֵּיתִי,

בְּדָמִי וְחֶלְבִּי רָקַמְתִּי יְצִירָתִי.

וְעוֹמֶדֶת הַדְּבוֹרָה וּמִשְׁתּוֹמֶמֶת לְמַרְאֵה עֵינֶיהָ,

אֵיךְ בִּזְמַן קָצָר פָּרַס הָעַכָּבִישׁ רֶשֶׁת לְרַגְלֶיהָ,

בָּנָה לוֹ דִּירָה בַּגַּאֲוָה לְפָנֶיהָ,

אַךְ לֹא הִזְמִינָהּ לְהִכָּנֵס אֵלֶיהָ.

וּפִתְאֹם רָאֲתָה, כֵּיצַד נִתְקְלָה בָּרֶשֶׁת

שַׁפִּירִית מְעֻטֶּרֶת בְּכָל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת,

כֻּלָּהּ רוֹעֶדֶת לְהִשְׁתַּחְרֵר מְבַקֶּשֶׁת,

וְהִכִּישָׁהּ הָעַכָּבִישׁ וַאֲכָלָהּ בְּלִי בֹּשֶׁת.

זִמְזְמָה הַדְּבוֹרָה, צָעֲקָה וְהִתְלוֹנְנָה:

כֵּיצַד לֹא בֹּשְׁתָּ לְהַעֲרִים עַל הַמִּסְכֵּנָה?

מַדּוּעַ זָמַמְתָּ לְהָרַע לָהּ בְּכַוָּנָה?

וְכֵיצַד הִתְעַלַּלְתָּ בָּהּ, חַסְרַת הַהֲגָנָה?

הִתְגּוֹנֵן הָעַכָּבִישׁ וְעָנָה בְּקוֹל נִכְלָם,

וַהֲלֹא רָצוֹן יֵשׁ לִי לִחְיוֹת כְּמוֹ כֻּלָּם.

וְדָבָר יָדוּעַ הוּא בְּכָל הָעוֹלָם,

שֶׁכָּךְ יְצָרַנִי בּוֹרֵא עוֹלָם.

(אָמְרָה הַדְּבוֹרָה:)

בֹּא לְבֵיתִי כָּאן בָּעֵץ הַתָּלוּל.

לֹא הַרְחֵק מִכָּאן הַגֶּזַע חָלוּל.

בֵּיתִי יָפֶה וְדוֹמֶה לְלוּל.

וּבְכָל תָּא מָזוֹן בִּדְבַשׁ בָּלוּל.

הִתְקָרֵב הָעַכָּבִישׁ וְרָאָה אֶת הָאַרְמוֹן.

תָּאִים רַבִּים וּבֵיצִים הָמוֹן.

בְּכָל תָּא רַב הַמָּזוֹן.

הַכֹּל בְּשֶׁפַע וּלְלֹא רָזוֹן.

(אָמַר הָעַכָּבִישׁ:)

אֵיךְ בָּנִית תָּאִים מְשֻׁשִּׁים וְלֹא בַּעֲצַלְתַּיִם ?

וּלְתָאֵי הָאִחְסוּן הִרְכַּבְתָּ מִדּוֹנַג דְּלָתַיִם ?

הֲרֵי מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁתַּמַּשְׁתָּ בְּמִסְפָּרַיִם,

וְאֵיךְ קִבַּלְתָּ הַאֲבָקָה וְאֵין לְךָ רֵחַיִם ?

(אָמְרָה הַדְּבוֹרָה:)

וְכֵיצַד יָדַעְתָּ אַתָּה הַחוּטִים לֶאֱרֹג?

וּבְלִי חֶמְלָה תּוֹלָעִים לַהֲרֹג?

הַאִם לָמַדְתָּ לִתְפֹּר אוֹ לִסְרֹג?

אוֹי, חֲבָל שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ טַרְפְּךָ לַחְרֹג.

אֶעֱבֹר מִפֶּרַח לְפֶרַח, אִיגַע בְּלִי סוֹף.

בְּעֶזְרַת הַמִּבְרֶשֶׁת שֶׁבְּבִטְנֵי אֲבָקָה וְצוּף אֶאֱסֹף.

לְהָכִין דַּיְסָה טְעִימָה וּמְתֻקָּה אֶכְסֹף

לְהַפְרִישׁ הַדּוֹנַג, לְכַסּוֹת הַתָּא וְלֹא לַחְשֹׂף.

אֵינֶנִּי אוֹכֶלֶת נְמָלִים וְקַרְצִיּוֹת,

אֲנִי מַשְׁאִירָה לְהֵן אֶת הַזְּכוּת לִחְיוֹת,

וְאַתָּה בָּחַרְתָּ חַיַּת־טֶרֶף לִהְיוֹת

לְלֹא רַחֲמִים וּבְלִי מוּסַר כְּלָיוֹת.

הִתְאַמֵּץ הָעַכָּבִישׁ וְעָנָה בְּקוֹל גְּעָרָה:

עַל מָה אַתְּ מְדַבֶּרֶת, גְּבִרְתִּי הַדְּבוֹרָה?

עַל מָה הַגַּאֲוָה? וּמָה הַיֻּהֲרָה?

הֲלֹא עֲקִיצָתְךָ קָשָׁה מִכָּל צָרָה.

עָנְתָה הַדְּבוֹרָה בְּקוֹל זַעַם:

לַוִּכּוּחַ בֵּינֵינוּ אֵיךְ כָּל טַעַם.

שְׁאַל אֶת הָאָדָם וְיָשִׁיב לְךָ בְּנֹעַם,

אִם הֶעֱדִיף הוּא עַכָּבִישׁ עַל דְּבוֹרָה אֵי־פַּעַם.

הֲלֹא בְּנֵי־אָדָם בּוֹנִים עֲבוּרִי כַּוֶּרֶת,

וּמַזְמִינִים אוֹתִי לֵאמֹר: בֹּאִי הַגְּבֶרֶת,

בָּךְ נֶחְפַּץ וְלֹא בָּאַחֶרֶת,

בַּדְּבַשׁ, שֶׁאֶת מְכִינָה, אֲרוּחָתֵנוּ מְהֻדֶּרֶת.

אֵינֶנִּי מְהַרְהֶרֶת,

וְאֵינֶנִּי מְאַחֶרֶת,

וְלָאָדָם אֲנִי אוֹמֶרֶת:

לְהָכִין הַדְּבַשׁ אֶהְיֶה מְאֻשֶּׁרֶת.

(אָמַר הָעַכָּבִישׁ:)

לֹא מִדֻּבְשְׁךָ וְלֹא מֵעֻקְצְךָ, תָּמִיד אָמַרְתִּי,

עַל לֹא עָוֶל בְּכַפַּי אַתְּ מוֹכִיחָה אוֹתִי.

כְּלוּם מֶה עָשִׂיתִי? וְעַל מָה אָשַׁמְתִּי?

אֵינֶנִּי מַזִּיק לְאִישׁ, יְדִידָתִי.

הָיִית מְבִינָה אוֹתִי, לוּ הָיִית אֲנִי.

אֵינֶנִּי רוֹצֶה לְהַזִּיק, רַק לִחְיוֹת, הַאֲמִינִי.

פְּרָחִים וַאֲבָקָה יֵשׁ הַרְבֵּה בְּגַנִּי,

אַךְ אֵינָם יְכוֹלִים לִשְׁמֹר עַל כֹּחִי וְאוֹנִי.

אָכֵן צָדַקְתָּ, עָנְתָה הַדְּבוֹרָה הַחֲבִיבָה,

לֹא דַּנְתִּי אוֹתְךָ לְכַף זְכוּת אֶלָּא לְכַף חוֹבָה.

בֹּא נִתְפַּיֵּס וְנִתְרַחֵק מִן הַגַּאֲוָה.

וְנוּכַל לִחְיוֹת יַחַד בִּידִידוּת וְאַהֲבָה.

אַל תֵּעָלֵב מִמֶּנִּי, רֵעִי, חֲמוּדִי.

אַתָּה תְּמַלֵּא אֶת תַּפְקִידְךָ, וַאֲנִי אֶת תַּפְקִידִי.

לֹא אֶהְיֶה מוֹרָתְךָ, וְאַתָּה לֹא תַּלְמִידִי,

וְאֵם תִּרְצֶה תּוּכַל תָּמִיד לְטַיֵּל עִמָּדִי.

וּמֵאָז נַעֲשׂוּ הַדְּבוֹרָה וְהָעַכָּבִישׁ לַחֲבֵרִים.

וְלוֹמְדִים הֵם זֶה מִזֶּה וְלֹא מִן הַסְּפָרִים.

מְטַיְּלִים יַחְדָּו בַּגְּבָעוֹת וּמְטַפְּסִים עַל הֶהָרִים,

וְשָׁבִים לְבָתֵּיהֶם שֶׁבִּשְׁכֵנוּת הֵם מִתְגּוֹרְרִים.

וְשׁוֹאֶלֶת הַדְּבוֹרָה אֶת הָעַכָּבִישׁ יְדִידָהּ:

אִם עָבַד הַיּוֹם יָתֵר עַל הַמִּדָּה,

וּמְחַיֵּךְ הָעַכָּבִישׁ וּמֵשִׁיב כְּנֶגְדָּהּ:

הַאִם אֲבָקָה וְצוּף הִשִּׂיגָה יָדָהּ?

וּמְטַיְּלִים הֵם בְּנַחַת בִּשְׁבִילֵי הַגִּנָּה,

וּלְפֶתַע הַדְּבוֹרָה אֶל הָעַכָּבִישׁ פּוֹנָה:

כָּאן הַרְבֵּה צוּף וְאַבְקָה לְבָנָה,

לְהִתְרָאוֹת מָחָר בַּבֹּקֶר שָׁם לְיַד הַפִּנָּה.

מַה לּוֹמְדִים מִשִּׁיר זֶה?

מִכָּל דָּבָר שֶׁרוֹאִים אוֹ שׁוֹמְעִים צָרִיךְ לִלְמֹד.

אָנוּ רוֹאִים הַרְבֵּה יְצוּרִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים בָּעוֹלָם, וְלֹא תָּמִיד אָנוּ שָׂמִים לֵב כַּמָּה חָכְמָה וּתְבוּנָה וְרָצוֹן לִחְיוֹת נָטַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּיצוּרִים אֵלֶּה. אֲפִלּוּ הַיְּצוּרִים הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם חֲפֵצִים לִחְיוֹת וַעֲמֵלִים עָמָל רַב כְּדֵי לִשְׂרֹד.

עוֹלַם הַטֶּבַע הוּא קָסוּם וְהַיְּצוּרִים הַחַיִּים בּוֹ מִשְׁתַּלְּבִים עִם הַטֶּבַע בְּהַרְמוֹנְיָה נִפְלָאָה. כָּל יְצוּר דֻּגְמַת הַדְּבוֹרָה וְהָעַכָּבִישׁ מוֹצֵא אֶת מְזוֹנוֹ בַּדְּרָכִים שֶׁהַשֵּׁם נָתַן לוֹ בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. גַּם יְצוּרִים קְטַנִּים כְּמוֹ דְּבוֹרִים נְמָלִים וְעַכְבִישִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם עֲמֵלִים וִיגֵעִים לְהַשִּׂיג אֶת מְזוֹנוֹתֵיהֶם. וּכְמוֹ כָּל יְצוּר הַזָּקוּק לְבַיִת וּמְקוֹם מִסְתּוֹר גַּם הֵם זְקוּקִים לְבָתִּים וְהֵם עוֹבְדִים לְלֹא לֵאוּת וּבְצוּרָה מַדְהִימָה וּמְעוֹרֶרֶת הִתְפַּעֲלוּת הֵן לִמְצֹא מִחְיָתָם וְהֵן לִבְנוֹת בָּתִּים לְעַצְמָם. 

וְהַלְוַאי שֶׁנִּלְמַד מִיְּצוּרִים קְטַנִּים אֵלֶּה לַעֲבֹד בִּזְרִיזוּת וּבַחֲרִיצוּת.

 

פרסום תגובה חדשה

test email