מולד הלבנה הוא רק נקודה של לידה – חידוש.
אבל מראש חודש נמשכת החיות לכל החודש,
(ממנו מתחלקים ימים, שעות, דקות וכו').
לכן הוא קרוי "ראש" ולא "תחילה".
כמו ראש השנה שהוא גילוי כללות החיות של כל השנה.
ובדומה לראש האדם מקור החיות לכל האברים, הכולל את כל מציאות האדם.
(מהמוח מתפשטים כוחות הנפש לכל האברים מההעלם אל הגילוי).

"עם ישראל דומים ללבנה ומונים ללבנה
ועתידים להתחדש כמותה".
שהלבנה מאירה ביום ובלילה, בעולם הזה ובעולם הבא.
והיא בבחינת "ביטול" הממעטת את עצמה, שאין לה משלה כלום,
(היא רק בבחינת מקבל האור).
כך עם ישראל ממעטים את עצמם, ואינם בבחינת "יש" ודבר.
הם רק כלי קיבול לאור האלוקי.

זוהי מעלתם של ישראל,
שלכן זוכים ישראל להיות לא רק ראש לכל הבריאה,
אלא בבחינת ראש להקב"ה, כביכול ("ישראל" אותיות "לי ראש").
עם ישראל עושים עבודה למטה ומתעלים להיות "שמש ה'".
בזה נשלם הכוסף והתאוה של ה' לדירה בתחתונים ("למעשה ידיך תכסוף").

ישראל ("לי ראש") מעוררים וממשיכים את בחינת הרצון העליון.
(הרצון – החופה על "השכל הנעלם" או "התענוג" של הרצון –
נקרא "ראש וגולגולת").
ובשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות,
ועונים "אמן יהא שמיה רבא מבורך",
הקב"ה מנענע ראשו (בחינת "הרצון העליון").
והנענוע מלמעלה למטה ממשיך ומוריד את הרצון.
כך מתעלים נשמות ישראל לדרגה נעלית יותר מדרגתם קודם ירידתם למטה.

לעתיד לבוא בגאולה האמיתית והשלימה
על ידי דוד מלכא משיחא ("דוד מלך ישראל חי וקיים"),
שנמשל ללבנה,
תתגלה מעלת ישראל בפועל ממש,
וכנסת ישראל תחזור להידבק בבעלה – הקב"ה.
דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה.

בכל ראש חודש מתגלה בכל יהודי בחינת ניצוץ משיח שבו,
בחינת היחידה – ניצוץ מבחינת היחידה הכללית, נשמתו של משיח.
גילוי זה פועל חידוש בכל מציאותו ובכל ענייניו,
שנעשים חדורים בבחינת היחידה.
והעיקר שעל ידי זה נעשה התגלות וביאת משיח צדקנו.
מיוחד בכך ראש חודש כסלו, שאינו רק "בכס-א (ליום חגנו)", אלא "כס-לו".
שהאל"ף אחרי ה"כס" (ב"כס-א") מורה על התחלת הגילוי,
ואילו ה"לו" שאחרי ה"כס" (ב"כס-לו") מורה על שלימות הגילוי –
שש המדות הכלולות זו מזו (6 פעמים 6=36=ל"ו).

חודש כסלו משופע בימים טובים –
שמונת ימי חנוכה ("שמונה" מעל הטבע) – חגיגת חנוכת המזבח.
ובדורות האחרונים נוספו הימים הטובים של תורת החסידות.
י"ט כסלו – חג הגאולה דאדמו"ר הזקן – "חג החגים".
ט' כסלו – יום הולדת ויום הסתלקות אדמו"ר האמצעי.
י"ד כסלו – יום חתונת הרבי, יום התקשרות החסידים אל הרבי.
ועוד…

י"ט כסלו הוא ראש השנה לחסידות.
"זה היום תחילת מעשיך" – שלימות הכוונה האמיתית בבריאת האדם עלי ארץ,
להמשיך גילוי אור פנימיות תורתנו הקדושה.
(חסידות שהיא פנימיות התורה – דברי אלוקים חיים, תורת הבעל שם טוב –
שהנחילונו אבותינו הקדושים, משלימה את הכוונה העליונה של הבריאה).
ביום זה יש המשכה כללית על כללות השנה.
ועל כך אנו מתפללים ומתחננים:
"ממעמקים קראתיך הוי'" –
להמשיך בחינת עומק ופנימיות תורת ה' ומצוותיו
מבחינת פנימיות ועצמיות אור אין סוף ברוך הוא,
שיאיר בפנימיות נפשנו,
עד שכל עצמותנו (כל מציאותנו – העצם וההתפשטות),
יהיו אל ה' ית' בלבד – והכל יהיה לשם שמים.

אם כן, חסידות חודרת לפנימיות הנפש.
והלואי שנזכה להיות חסידים אמיתיים, שבלמדנו ווארט חסידי, אמרה חסידית,
לא נסתפק רק בהבנה לכשעצמה, אלא היא תחדור להרגשה.
כי בהרגשה גם בהבנה מועטת יש הרבה עונג, נשמה וחיות,
ולא עוד אלא שההרגשה מביאה ליתר הבנה.
עד ש"תורה" ו"תפילה" נעשים לדבר אחד,
ועד ששומעים ומרגישים את ה"הייתיו" שבא מה"ידעתיו" שבנשמה.

ולתוספת הבהרה מהו עניינה של החסידות –
ידוע הסיפור על הבעל שם טוב,
שעשה עליית נשמה והגיע להיכלו של משיח
ושאל את המשיח: אימתי יבוא מר?
וענהו מלך המשיח: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".
משכרה (משיח וגאולה) של מצוה (הפצת המעיינות),
נדע את מהותה.
מהותה של חסידות הוא גאולה ומשיח!…

אם כן, עניינו העיקרי של משיח הוא ה"יחידה הכללית" –
דוד זכה לנפש,
אליהו הנביא לרוח,
משה רבינו לנשמה,
אדם הראשון לחיה,
ומלך המשיח זוכה ליחידה.

כל מדרגות הנשמה הן מדרגות פרטיות.
אבל היחידה היא עצם הנשמה,
וכשמה כן היא – יחידה – למעלה מפרטים,
(פשוטה ומושללת מפרטים ואפילו מגדר וממקור לפרטים).
כך גם בחינת הנשמה של כללות ההשתלשלות,
בחינת היחידה שבה, היא בחינתו של משיח,
שלמעלה מגדר ציור.
ממנה מסתעפות כל המעלות הפרטיות – נפש, רוח, נשמה וחיה דכללות.
עצם החיות הוא בלתי מוגבל,
והבלי גבול שלו אינו רק בעניין הנצחיות, שאינו נתפס בשינויי הזמן,
אלא שככל "עצם" הוא בלתי משתנה.

לעתיד לבוא יומשך עצם החיות
(עצם בלתי משתנה),
לכן לא יהיה הפסק וכליון,
יהיו חיים נצחיים.

אם כן, החסידות היא חיות חדשה,
עצם החיות שבבחינת היחידה.
ופנימיות התורה שמשיח ילמד יהיה מצד בחינת היחידה שבו.
וכמו השמן שאינו מתערב בשאר משקין, אבל מפעפע בכל דבר,
כך החסידות, עצם נקודת החיות שלמעלה מהתפשטות, תתפשט ותבעבע בכל דבר.
אז לא ייאמר עוד "אילו ידעתיו הייתיו", אלא ייאמר "ידעתיו הייתיו".
וכשזה יימשך בעולם, העולם יהיה עולם של משיח וגאולה,
העולם יתחיל לחיות בחיות חדשה, חיות עצמית,
ובמילא יתחדשו הרבה דברים.

בימות המשיח שבהם אנו כבר נמצאים יש ריבוי עליות –
הליכה מחיל אל חיל עד אין קץ.
חובת כל יהודי היא –
"כל ימי חייך להביא לימות המשיח".
מיד בהתעוררותנו בבוקר, שאז מתעורר עצם הנשמה (ומתגלה רק העצם),
מרגישים בנשימת האויר עניינו של משיח – "אויר של משיח", "רוחו של משיח" –
עצם מציאות חיות משיח, התגלות מציאותו.
שלמעלה מ"אורו של משיח" –
התגלותו של משיח ופעולותיו לעיני כל.
ואכן "מצאתי דוד עבדי" – כבר התגלתה מציאות משיח.
וכתוצאה והסתעפות מהתגלות מציאותו יבואו כל הפרטים הכלולים במציאותו –
עד להתגלותו לעיני כל על ידי פעולותיו לגאול את ישראל.
בדוגמת מולד הלבנה הכולל את אורה באופן של הוספה מרגע לרגע
עד למילוי ושלימות הלבנה.

יהי רצון שכבר היום תבוא בפועל ובגלוי הגאולה האמיתית והשלימה –
"יעמוד מלך מבית דוד",
ונמשיך את ההכרזה שהתחילה בימי מלכות דוד:
"יחי אדוני המלך דוד לעולם" (מלכים א א לא),
שהרי "לעולם" – מורה על נצחיות מלכות בית דוד.
ושלימות מלכות דוד היא על ידי המלך המשיח, מבית דוד וזרע שלמה.
תוכן הכרזה זו היא התגלות מציאות המלך המשיח,
ועל ידי זה ואחרי זה באה התגלותו לעין כל על ידי פעולותיו כו',
עד "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו"
תיכף ומיד ממש!…