הרב פינחס טייץ, מנהיג רוחני מפורסם באמריקה, היה נוהג לנסוע לברית המועצות כדי להיפגש עם יהודי רוסיה שמעבר למסך הברזל בתקופת השלטון הקומוניסטי. באותה תקופה היה קשה מאד להגיע לשם ולהיפגש עם אנשי המחתרת היהודית. עוד מימי הרבי הריי"צ התנהלו שם  במחתרת בתי כנסת בתי ספר התוועדויות וכו'. הרב פינחס טייץ הכיר את כולם.

בביקוריו ברוסיה הרב פינחס טייץ היה זהיר מאד מלהזכיר עניינים דתיים בכלל ואת משפחת שניאורסון, שלא היתה חביבה על השלטונות הקומוניסטים, בפרט, ומעולם לא קרא שם לרבי בשמו אלא "סבא". 

הרב פינחס טייץ שהיה מקורב לרבי ואהב את חב"ד היה נוהג להיכנס לרבי ליחידות לפני נסיעותיו כשבידו חופן מלא תוכניות והצעות.

פעם לפני אחת מנסיעותיו לברית המועצות נכנס כדרכו בקודש ליחידות אצל הרבי כשהוא שופע עצות ותוכניות. הרבי שמע את דבריו בכבוד ובסיום דבריו מסר לידיו את ספר תניא האישי שלו וביקש ממנו להראות ספר זה לחסידיו בברית המועצות.

כמובן הרב פינחס טייץ נאות לעשות כדברי הרבי. אולם כשיצא מן הרבי ופתח את ספר התניא ראה שזהו הספר הפרטי של הרבי ושם הרבי מתנוסס עליו. הדבר הבהיל אותו והוא החליט לפנות לרב חודוקוב ולומר לו, שלא יוכל לקחת את ספר התניא כי זה מסוכן מאד עבורו, שאם יגלו ברוסיה את ספר התניא ויראו ששם הרבי רשום עליו, הוא צפוי למעצר מיידי. תוך שהוא מסביר לרב חודוקוב את חומרת העניין, הוא שואל אותו, אם הרבי יודע מה המצב ברוסיה. הרב חודוקוב ענה לרב פינחס טייץ כי מובן שהרבי יודע בדיוק מה קורה ברוסיה, שהרי הרבי בעצמו גדל שם וראה מה קרה לאביו ולחמיו ושאפשר לסמוך על הרבי. הרב פינחס טייץ קיבל את הדברים אף שלא היה חסיד של הרבי והשתכנע לקחת את ספר התניא לרוסיה ולהראותו לחסידים על פי הוראת הרבי.

ואכן הרב פינחס טייץ הגיע לרוסיה ושם נפגש עם חסידי חב"ד. כמובן שכל קביעת פגישה אתם היתה ברמזים מסתוריים וגם הפגישות היו במקומות לא נודעים. וכשנפגש הרב פינחס טייץ עם החסידים הראה להם את ספר התניא האישי של הרבי. החסידים דפדפו בספר בהתרגשות רבה, ושמו לב למקומות בספר שהיה בהם קנעטש (קיפול), ודוקא שם מצאו תשובות לשאלה שבערה בהם, אם לבקש היתר יציאה מרוסיה או לא. אם בספר התניא היה כתוב, שיש לברוח מיצר הרע, הם הבינו שעליהם לצאת מרוסיה. ואם היה כתוב שצריך לקחת את היצר הרע ולהופכו לטוב, הם הבינו שעליהם להישאר ברוסיה. הרב פינחס טייץ לא ידע איך להגיב, כי ידע שרק מי שהיה לו מזל וקיבל היתר יציאה הרי שזכה, ואם לאו, עלול היה להעמיד את חייו בסכנה, רק מפני שביקש היתר יציאה. בכל זאת, לא רצה ליטול מהם לפחות את האפשרות לצאת מעמק הבכא, ולא התערב בהחלטתם.

הרב פינחס טייץ סיים את שליחותו ועשה דרכו חזרה לארצות הברית, ואז חזר לרבי לדווח לו על פגישתו עם החסידים ברוסיה.

כשישב ביחידות אצל הרבי, הוא סיפר לו הכל חוץ מהשפעת התניא על החלטות החסידים אם להישאר ברוסיה או לא. כי חשש לגרום צער לרבי, על החלטות שלא משיקולים הגיוניים אלא רק מקריאה בתניא והסתמכות על הקנעטש (קיפול) שבו.

והנה בסוף השיחה שאל אותו הרבי אם היתה לו הזדמנות להראות את התניא לחסידים. וכשענה בחיוב, שאלו הרבי אם החסידים התייחסו לקנעטשים (קיפולים) בדפים. הרב פינחס טייץ נדהם משאלת הרבי וענה שאכן הם התייחסו לקיפולים…

אז הבין הרב פינחס טייץ מהו קשר בין רבי לחסידים. הוא הבין שלרבי יש דרכים רבות למסור מסרים לחסידיו – פעמים דרך כתיבה, פעמים דרך ראיה, פעמים דרך תנועה, ולפעמים אפילו בקנעטשים!!!

גם היום יש לנו קשר עם הרבי באגרות קודש.

הרבי חי וקיים ואיננו עושים שום צעד בלי התייעצות עם הרבי. וברוך ה', אנו קרובים מאד לגאולה האמיתית והשלימה ולהתגלות הרבי מתחת לעשרה טפחים.

יחי המלך המשיח!