פרשת נח – בא אל התיבה

הקראת כתבה
יום רביעי כ״ח תשרי ה׳תשע״ד
אותיות ותיבות התורה והתפילה מחזקות והופכות את ה”מים רבים” ל”מי נח” (לנחת רוח). ובמיוחד פנימיות התורה (=חסידות) – אשר בדורותינו אלה האחרונים נתגלתה.
מאת שולמית שמידע
מעוין

בימים סוערים אלה
כשגוברים “מי המבול”, “מים רבים” –
כשגוברות טרדות ענייני העולם הזה וקשיי היום יום,
אל דאגה ואל בהלה! העצה היא “בא אל התיבה!” (=מלים של קדושה).

 

אותיות ותיבות התורה והתפילה מחזקות
והופכות את ה”מים רבים” ל”מי נח” (לנחת רוח).
ובמיוחד פנימיות התורה (=חסידות) –
אשר בדורותינו אלה האחרונים נתגלתה,
עד שעוסקים בה אנשים נשים וטף.
וכשהחושך מכסה ארץ וערפל לאומים,
היא מאירה את העולם ומכינה אותו לגאולה.

 

ואכן חסידות עניינה “אלוקות” בהבנה והשגה,
ומעוררת את מדות הלב – אהבה ויראה,
ואף מביאה למעשה בפועל,
אבל עיקר עניינה “טעימה” מתורתו של משיח
וזירוז הגאולה האמיתית והשלימה.

 

עלינו להרבות בלימוד חסידות,
ולהרעיש עולמות:
“חבר’ה, נמצאו האוצרות”!
אוצרות המלך שהיו כמוסים וחתומים מעיני כל נברא.
האוצרות שחיכינו להם דורי דורות,
האוצרות, שעברו מדור לדור בסודיות מוחלטת,
יצאו מן ההעלם אל הגילוי והיום גלויים לכל.

 

המלך הואיל לבזבז את כל האוצרות
באופן שתשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות.
התגלה “סוד הגאולה”.
ומה שנותר לנו הוא לפתוח את האוצרות,
להציץ בהם ולהתענג עליהם,
והעיקר, להפיץ אותם חוצה.

 

הפצת האוצרות, הפצת המעיינות חוצה – היא צו השעה…
צריך לצעוק ברחובות, שנתגלה “אילנא דחיי” – נתגלה “עץ החיים”!
והגיע הזמן “למטעם מאילנא דחיי” – לטעום מעץ החיים.

 

וכמו שאומר “הנשר הגדול” המיימוני (בסוף ספרו “היד החזקה”),
“ובאותו הזמן” – (בימות המשיח),
“לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה’ בלבד,
וישראל יהיו חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים
וישיגו דעת בוראם, כפי כח האדם”.
ומה עצום הוא “כח האדם” – (“אדם” מלשון “אדמה לעליון”).
והנה מתחילה הארץ להתמלא דעה את ה’ כמים לים מכסים.

 

מי שלומד “תניא”,
מי שקורא “תורה אור” ו”ליקוטי תורה”,
מי שקורא מאמרי רבותינו נשיאינו הרבים בכמותם ועצומים באיכותם,
ובמיוחד תורתו של מלך המשיח, שיחותיו ומאמריו אגרותיו וכו’,
מי שחוזר מאמרי “באתי לגני” ו”דבר מלכות”,
כבר מרגיש “אלוקות בפשיטות”.

 

אבל אין זה מספיק!…
צריך לכבוש את העולם!…
צריך להפוך את העולם!…

 

לא נהיה כמו “נח איש צדיק תמים” שדאג רק לעצמו,
בבחינת “אני את נפשי הצלתי”,
אלא כאברהם אבינו שדאג לכל העולם, לכל הבריאה.
“ויקרא לו א-ל עולם”!…

 

כשנתכנס מחר בעזהי”ת ל”התועדות הגאולה”
ונקבל את פני השבים מבית חיינו – 770,
נאמר דברי תורה, נשיר ונרקוד,
ויחד עם זה נטכס עצה איך להביא את הגאולה,
וכלשון הרבי מה”מ שיל”ו:
הלואי ויהיו עשרה עקשנים…
והלואי ויהיו שלושה…
ואפילו שנים…
ואפילו אחד…
שכל אחד צריך להרגיש ש”אין הדבר תלוי אלא בי!”,
כל יהודי יכול להפוך לא רק את העולם,
אלא את כל “סדר ההשתלשלות”.

 

ואל נשכח את הזכות והחובה של נשים צדקניות…
(“ועמך כולם צדיקים”).
שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים,
ובזכות נשים צדקניות עתידים להיגאל…

 

נכין את התופים ואת כל כלי הזמר שברשותנו,
ונשיר את “שיר הגאולה” עוד קודם הגאולה,
מאחר שכבר נתבשרנו על ידי משה רבינו של הדור – “גואל אחרון”,
ש”הנה הנה משיח בא”.
וש”מינוי של מלכא משיחא כבר היה,
ורק צריכה להיות קבלת מלכותו על ידי העם”,
נפרסם זאת לכל אנשי הדור, כפי שהורנו מלכנו משיחנו שיל”ו.

 

ובכך נקיים גם את דברי השל”ה הקדוש:
שעתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבוא –
עתידין כשיתבשרו להגאולה, יאמרו שירה על מה שעתיד לבוא,
כלומר, על הנסים שיבואו שיתבשרו עליהם יקדימו לשורר מיד,
ויהיו בחוזק אמונתם כאילו נעשה.
וזהו “שירו לה’ שיר חדש”, ואחר כך כתיב: “כי נפלאות עשה”.
ואף על פי שעדיין לא נעשה, (הרי הם מרגישים) כאילו הוא נעשה…
להיותם גבורי כוח ואמיצי לב בהאמונה.

 

זוהי הזכות הגדולה של הדור של עקבתא דמשיחא, ששמחים עוד קודם הגאולה.
לא נהיה כחזקיהו המלך,
שהיה ראוי להיות המלך המשיח, אבל לא זכה לכך,
כי לא אמר שירה כשנתבשר על הגאולה שבימיו…
(את שירתו אמר רק לאחר שנושע בפועל ממש).

 

דורנו זה, דור עקבתא דמשיחא,
שמח בבשורת הגאולה טרם הגאולה.
והנשים הן המובילות באמונתן התמימה והחזקה בדברי נביא הגאולה:
שמדה זו נמצאת בנשים יותר מבאנשים.
ובזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים,
כי האמינו בה’ ולקחו תופים ומחולות,
כי האמינו בתשועת ה’ אשר יעשה להם
(כדברי השל”ה הקדוש, פרשת בשלח בביאור דברי המדרש).

 

וכמוהן נשות דורנו כבר הכינו את התופים,
ומביאות אותם ל”התועדויות הגאולה”.

 

זהו “שירו לה’ שיר חדש”,
כפי שאומרים בעלי ה’תוספות’,
שכל השירות שלפני הגאולה הן “שירה חדשה” לשון נקבה.
וכשם שהנקבה יש לה צער לידה, כך יש צער גלויות לאחר שירות אלה,
אבל “שיר חדש” הוא לשון זכר,
שיר הגאולה האמיתית והשלימה, שאין אחריה גלות,
בדומה לזכר שאין לו צער לידה.

 

זוהי המעלה של שיר הגאולה עוד קודם הגאולה,
ששרים ברגעים האחרונים של הגלות,
כשהחושך הוא כפול ומכופל.
שיר זה מבטא ביטחון מוחלט בה’, שגואל אותנו מיד ממש,
עד שאיננו רגועים ואיננו ישנים בשלווה,
אלא כבר מתחילים לחיות את הגאולה,
ושרים לה’ שיר מיוחד, שיר חדש,
שיר של הגאולה האמיתית והשלימה.

פרסום תגובה חדשה

test email