הַמִּכְתָּב שֶׁהִגִּיעַ בַּזְּמַן

הקראת כתבה
יום שני א׳ כסלו ה׳תשע״ד
סיפור מופת על הבעל שם טוב. שמסר למישהו מכתב שהגיע ליעדו רק לאחר שבע עשרה שנה כדי לעזור ליהודי.
מאת שולמית שמידע
את הבניין

יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ אֶל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב יְהוּדִי עָשִׁיר מֵהָעִיר ברודי וּשְׁמוֹ אֲבִיגְדוֹר וְנָתַן לַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַרְבֵּה כֶּסֶף לְמַטְּרַת צְדָקָה.

הַבַּעַל שֵׁם טוֹב קִבֵּל אֶת הַכֶּסֶף בְּשִׂמְחָה עַל מְנַת לַעֲזֹר לָעֲנִיִּים. וּכְאוֹת תּוֹדָה שָׁאַל אֶת הֶעָשִׁיר אִם יוּכַל לִגְמֹל לוֹ עַל חַסְדּוֹ.

אֲבִיגְדוֹר הֶעָשִׁיר הַנָּדִיב עָנָה שֶׁאֵין הוּא צָרִיךְ דָּבָר.

לִשְׁאֵלַת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב אִם הוּא רוֹצֶה אֶת בִּרְכָתוֹ, הֵשִׁיב אֲבִיגְדוֹר בִּיהִירוּת, שֶׁהוּא בַּעַל מִשְׁפָּחָה וְעָשִׁיר בַּעַל נְכָסִים רַבִּים וְיֵשׁ לוֹ מַזָּל גָּדוֹל, בְּקִצּוּר יֵשׁ לוֹ הַכֹּל, וְאֵינוֹ זָקוּק לְשׁוּם דָּבָר.

הַבַּעַל שֵׁם טוֹב רִחֵם תָּמִיד עַל אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי גַּאֲוָה וְכָל פַּעַם שֶׁפָּגַשׁ אָדָם כָּזֶה הָיָה נֶעֱצָב אֶל לִבּוֹ. כִּי יָדַע שֶׁגַּלְגַּל חוֹזֵר בָּעוֹלָם, וְיִתָּכֵן, שֶׁיּוֹם יָבוֹא וְכָל עָשְׁרוֹ וְהַצְלָחָתוֹ יֵרְדוּ לְטִמְיוֹן.

בְּכָל זֹאת, שָׁלַח הַבַּעַל שֵׁם טוֹב חִיּוּךְ רָחָב לְעֶבְרוֹ שֶׁל הַגְּבִיר וְאָמַר לוֹ: "אֵינִי יָכוֹל לַעֲזֹר לְךָ, אוּלָם אַתָּה בְּוַדַּאי תּוּכַל לַעֲזֹר לִי, אִם תּוֹאִיל לִמְסֹר מִכְתָּב זֶה לְרֹאשׁ וַעַד גְּמִילוּת חֶסֶד שֶׁבְּעִירְךָ ברודי".

אֲבִיגְדוֹר הִסְכִּים לִשְׁלִיחוּת זוֹ שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ כָּל טֹרַח, קִבֵּל אֶת הַמִּכְתָּב מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב, שִׁלְשֵׁל אוֹתוֹ לְכִיס מְעִילוֹ וְנִפְרַד מִן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב.

אֲבִיגְדוֹר חָזַר לְעִירוֹ וּלְכָל עֲסָקָיו, וּמִכֵּיוָן שֶׁהָיָה שָׁקוּעַ מְאוֹד בַּעֲסָקָיו שָׁכַח לְגַמְרֵי אֶת עִנְיַן הַמִּכְתָּב…

חָלְפוּ שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּכְפִי שֶׁצָּפָה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ הָאִישׁ הֶעָשִׁיר עָבַר הַרְבֵּה טַלְטֵלוֹת עַד שֶׁהִתְרוֹשֵׁשׁ לְגַמְרֵי מִכָּל נְכָסָיו…

עַכְשָׁו מֵאַחַר שֶׁהָפַךְ לְאִישׁ עָנִי, חִפֵּשׂ אֲבִיגְדוֹר כָּל דֶּרֶךְ אֶפְשָׁרִית לְהִתְפַּרְנֵס. וּמִשֶּׁלֹּא הִצְלִיחַ מָכַר אֶת כָּל אֹשֶׁר לוֹ כּוֹלֵל כְּלֵי בֵּיתוֹ וּבְגָדָיו רַק כְּדֵי לִשְׂרֹד. יוֹם אֶחָד כְּשֶׁחִטֵּט בְּכִיס מְעִילוֹ עַל מְנַת לְהוֹצִיא מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְמָכְרוֹ, מָצָא אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב. לְפֶתַע הִתְעוֹרְרוּ בּוֹ כָּל הַזִּכְרוֹנוֹת מֵאוֹתָהּ פְּגִישָׁה עִם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ. וְהֵחֵל לְהִתְיַסֵּר עַל שֶׁעָנָה לוֹ בִּיהִירוּת וּבְחֻצְפָּה שֶׁאֵינוֹ זָקוּק לְשׁוּם דָּבָר וְאַף לֹא לְבִרְכָתוֹ. וְעוֹד יוֹתֵר הִצְטַעֵר עַל שֶׁנָּפְלָה בְּחֶלְקוֹ הַזְּכוּת לַעֲשׂוֹת לַבַּעַל שֵׁם טוֹב טוֹבָה קְטַנָּה וְנִשְׁתַּכֵּחַ מִמֶּנּוּ הַדָּבָר לַחֲלוּטִין… הַאִם לֹא הָיָה יָכוֹל רַק לִמְסֹר מִכְתָּב?!…

עוֹד הוּא מְהַרְהֵר בְּכָךְ, כְּשֶׁעֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת, אָץ אֶל הָרְחוֹב לְחַפֵּשׂ אֶת רַבִּי צָדוֹק רֹאשׁ וַעַד גְּמִילוּת חֶסֶד שֶׁל ברודי.

בְּלֶכְתּוֹ בָּרְחוֹב תּוֹהֶה אִם יִמְצָא אֶת הָאִישׁ שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ לְאַחֲרֵי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה!… לְאַחַר שֶׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה!… מָצָא אֶחָד מִמַּכָּרָיו בָּרְחוֹב וְשָׁאַל אוֹתוֹ: הַאִם אַתָּה מַכִּיר אֶת רַבִּי צָדוֹק, אִם כֵּן, הֲתוֹאִיל בְּטוּבְךָ לְהוֹדִיעֵנִי כֵּיצַד לִפְגֹּשׁ אוֹתוֹ?…

עָנָה לוֹ יְדִידוֹ: כֵּן, מַכִּיר אֲנִי אֶת רַבִּי צָדוֹק. בְּרֶגַע זֶה הוּא נִמְצָא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כִּי הַיּוֹם נִבְחַר לִהְיוֹת רֹאשׁ וַעַד לִגְמִילוּת חֶסֶד שֶׁל הָעִיר.

הַיּוֹם?… שָׁאַל אֲבִיגְדוֹר בִּתְמִיהָה, אֵיךְ יִתָּכֵן, הֲרֵי מִכְתָּב זֶה קִבַּלְתִּי לִפְנֵי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

סָח לוֹ יְדִידוֹ אֶת הַסִּפּוּר עַל רַבִּי צָדוֹק: אָמְנָם רַבִּי צָדוֹק חַי בברודי הַרְבֵּה שָׁנִים, וְעָשָׂה פַּרְנָסָתוֹ כְּחַיָּט, אוּלַם מַזָּלוֹ לֹא הֵאִיר לוֹ פָּנִים, וְחַי בְּעֹנִי מָרוּד, אוּלָם לָאַחֲרוֹנָה מַצָּבוֹ הִשְׁתַּפֵּר לְאַחַר שֶׁבַּעַל אֲחֻזָּה עָשִׁיר הִזְמִינוֹ לִתְפֹּר לוֹ וְלִמְשָׁרְתָיו אֶת כָּל בִּגְדֵיהֶם, וְכָךְ נַעֲשָׂה לוֹ שֵׁם שֶׁל חַיָּט מְעֻלֶּה וְהַרְבֵּה אֲנָשִׁים הֵרִיצוּ אֵלָיו אֶת בַּקָּשׁוֹתֵיהֶם לִתְפֹּר לָהֶם חֲלִיפוֹת. וּמִשֶּׁהִתְעַשֵּׁר הִתְיַחֲסוּ אֵלָיו הָאֲנָשִׁים בְּכָבוֹד. וְהוּא מִבְּחִינָתוֹ הִמְשִׁיךְ לִהְיוֹת עָנָו וְצָנוּעַ וּמַסְבִּיר פָּנִים לְכָל אֶחָד, עַד שֶׁהָפַךְ לְאִישׁ צִבּוּר חָבִיב עַל הַבְּרִיּוֹת וּלְבַסּוֹף גַּם נִבְחַר לְרֹאשׁ הַוַּעַד לִגְמִילוּת חֶסֶד.

אֲבִיגְדוֹר שֶׁנִּדְהַם מֵהַסִּפּוּר וּמִכָּל הַמַּצָּב שֶׁנִּקְלַע אֵלָיו, הִזְדָּרֵז לִפְגֹּשׁ אֶת רַבִּי צָדוֹק עַל מְנַת לָתֵת לוֹ אֶת הַמַּעֲטָפָה וּבְקוֹל רָפוּי וּמְבֻיָּשׁ אָמַר לוֹ: מִכְתָּב זֶה נִשְׁלַח אֵלֶיךָ מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב מִלִּפְנֵי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה…

כְּשֶׁרָאָה רַבִּי צָדוֹק שֶׁכָּתוּב עַל הַמַּעֲטָפָה שְׁמוֹ עִם הַכִּנּוּי… "רֹאשׁ וַעַד גְּמִילוּת חֶסֶד" הִתְפַּלֵּא וְאָמַר: מָה אַתָּה מְשַׁטֶּה בִּי?… רַק הַיּוֹם נִבְחַרְתִּי לְרֹאשׁ וַעַד גְּמִילוּת חֶסֶד!…

אוּלַם אֲבִיגְדוֹר הִפְצִיר בּוֹ: הָבָה נִקְרָא אֶת הַמִּכְתָּב.

רַבִּי צָדוֹק הִסְכִּים. הוּא פָּתַח אֶת הַמִּכְתָּב וְקָרָא בְּקוֹל רָם: רַבִּי צָדוֹק הַיָּקָר, אֲבִיגְדוֹר מוֹסֵר הַמִּכְתָּב הוּא אִישׁ עָשִׁיר מְאוֹד שֶׁנַּעֲשָׂה עָנִי כְּעֹנֶשׁ עַל גַּאֲוָתוֹ. וּמֵאַחַר שֶׁמִּצָּה אֶת עָנְשׁוֹ מִתּוֹךְ עֹנִי וְסֵבֶל רַב, וְאַתָּה נִבְחַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת רֹאשׁ וַעַד גְּמִילוּת חֶסֶד בָּעִיר ברודי, אָנָּא עֲזֹר לוֹ בְּעֶזְרָה כַּסְפִּית כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו וּלְפַרְנֵס אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ הַגְּדוֹלָה, בַּתְּרוּמָה שֶׁתִּתֵּן לוֹ הוּא יַצְלִיחַ לְהִתְעַשֵּׁר וְיַצְלִיחַ הַצְלָחָה גְּדוֹלָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיְתָה לוֹ בֶּעָבָר. וְאַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת סָמוּךְ וּבָטוּחַ בִּדְבָרַי שֶׁכָּךְ יִהְיֶה! וְזֶה לְךָ הָאוֹת, הַיּוֹם תֵּלֵד אִשְׁתְּךָ בֵּן לְמַזָּל טוֹב".

וְהִנֵּה טֶרֶם סִיֵּם רַבִּי צָדוֹק לִקְרֹא אֶת הַמִּכְתָּב, נִכְנַס הַמְּשָׁרֵת וּבִשֵּׂר: רַבִּי צָדוֹק, מַזָּל טוֹב! מַזָּל טוֹב! אִשְׁתְּךָ יָלְדָה בֵּן זָכַר.

אַחֲרֵי מוֹפֵת כָּזֶה כַּמּוּבָן שֶׁרַבִּי צָדוֹק מִהֵר לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשַׁת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וְתָרַם לַאֲבִיגְדוֹר סְכוּם כֶּסֶף לְהַתְחִיל דַּף חָדָשׁ בְּחַיָּיו. וְאָכֵן אֲבִיגְדוֹר הִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֶּסֶף לְמִסְחָר וְהַהַצְלָחָה הֵאִירָה לוֹ פָּנִים. הוּא הִתְקַדֵּם בַּעֲסָקָיו וְעָלָה מַעְלָה מַעְלָה וְחָזַר לִהְיוֹת עָשִׁיר כְּמִקֹּדֶם. רַק שִׁנּוּי אֶחָד חָל בּוֹ, שֶׁתָּרַם מִכַּסְפּוֹ לָעֲנִיִּים מִתּוֹךְ עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, וְכֻלָּם הוֹדוּ לוֹ וְהֶעֱרִיכוּ אוֹתוֹ.

פרסום תגובה חדשה

test email